סופר בישראל מקבל שקל וחצי על כל ספר שנמכר בחנויות. כך אמר השבוע הסופר חיים באר בראיון ב"הכול דיבורים", רשת ב', קול ישראל. לאן הולך כל הכסף שאנחנו הקוראים משלמים? לתעשייה כמובן.
תרבות מופרטת היא מקום שבו העיקר - היוצר ויצירתו - הופכים לטפל, ואילו הטפל - מערכת השיווק - הופך לעיקר.
ובאותו עניין, הסופרים עדיין לא קיבלו את שכרם על השאלת ספרים בספריות עבור שנת 2009, ובאותו עניין במקום אחר, בתיאטרונים אחדים מעוכבת משכורתם של שחקנים, ויוצרים ממתינים לשכרם במשך חודשים.
תרבות מופרטת היא בורסה מתעתעת. היא הימור לא משתלם כלכלית ועל כן עליה להיות עסק מסחרי ולזנוח ערכים של אנושיות ומוסר.
יוצרים זכאים לחיות מיצירתם.
יוצרים לא מוכרחים לחיות מיצירתם. באותו ראיון אמר באר שהוא לא רוצה שהממשלה תסבסד אותו. השבוע נודע שמפלגת "ישראל ביתנו" סבסדה את תיאטרון גשר ונתנה לו ממון לשיפוץ הבניין. שלא לפרסום ולא לייחוס, מודים מנהלי תיאטרונים אחדים ש"הם", כלומר מוקדי הכוח, יושבים להם על הצוואר ואי אפשר להציג בפני הקהל כל יצירה שהיו רוצים להציג. גם הקהל לא רוצה. "הרוב אף פעם לא צודק", אומר גיבורו של הנריק איבסן במחזה "אויב העם". חיים באר לא רוצה שהממשלה תיתן לו כסף. הוא יודע שכל אגורה שהיוצר מקבל ממוקד כוח כלשהו, מחייבת אותו כמו הסכם לא חתום, כמו הסכמה שבשתיקה. ליוצרים רבים זה לא ממש משנה. הם מרצונם עושים בידור לשביעות רצונם של הקהל ושל מרכזי הכוח. זו זכותם ואיש לא יכול לבוא אליהם בטענות.
בישראל התיאטרונים מקבלים סבסוד מהממשלה, כספים מגופים מסחריים, תלויים בקהל המנויים שלהם וצוברים חובות של מיליונים. בתנאים אלו אין אפשרות לדבר על חופש יצירה אלא על שיקולים מסחריים בלבד.
חיים באר רוצה לשמור לעצמו, ואולי אפילו למראית העין, על חופש היצירה שלו.
חופש יצירה יחסי קיים גם בהתקשרות לממון של מוקד כוח, בתנאי שאתה מבדר את הקהל ושומר על שקט תעשייתי.
חופש יצירה מלא קיים רק בניתוק מוחלט ממוקדי כוח, דבר נדיר בימינו וזהו כמובן דבר שאי אפשר לדרוש מאף אחד. זו חייבת להיות בחירה אישית.
"וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו, אני יהוה. וָאֵרָא אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקב, באל שדי, ושמי יהוה לא נודעתי להם.
שוב האל מציג את עצמו בפני משה. הדיאלוגים הקודמים ביניהם לא הניבו את התוצאות המקוות. האל שלח את משה להוציא את בני ישראל ממצרים, אבל אצל בני ישראל מסתמנת התנגדות לשינוי ההיסטורי. זו תופעה ידועה אצל חברות או פרטים שהשינוי קשה להם.
למשל, בישראל, בשנות התשעים של המאה העשרים, מסתמנת חוויה עתידית, במעבר בין עידן המלחמות לעידן השלום, ואז גם מתעוררת בקרב ישראלים רבים ההתנגדות לחוויה החדשה של השלום. התנגדות זו מחוזקת באמצעות טיעונים כגון: "אכן, צריך שלום, אבל לא עכשיו! עכשיו התנאים לא מתאימים! אנחנו רוצים בשלום, אבל הם לא רוצים! מי צריך שלום? גם במצב הנוכחי אנחנו חיים לא רע!" וכו'. אמונות אלו, שמקורן בתרבות המלחמה הישראלית, מושרשות עמוק בתרבות הישראלית, ורק תהליך לימוד ארוך-טווח עשוי לשנותן. בדיעבד מתברר שההתנגדות לשלום גברה על האפשרות לשלום.
ניסיונותיו הראשונים של משה, לגרום לשינוי במצבם של בני ישראל, דווקא גורר החמרה במצבם. במקרה זה ההתנגדות לשינוי נובעת מבפנים, מתוך העם עצמו, ומחוזקת על ידי ההתנגדות מבחוץ.
הפסוק הראשון בפרשה הוא פתיחה כוללת לתורת משה. תחילה האל חוזר ומזכיר, את ההבחנה שבין אלוהים כשם כללי המייצג את תבנית התופעה האלוהית, לבין יהוה כשם עצם פרטי המגלם את תוכנו של האל המסוים. זהו הפסוק המציין את המושג הכולל של התורה המונותיאיסטית, שתלך ותתפתח בהמשך הטקסט.
כזכור, ספר בראשית נפתח בסיפורן של שתי גרסאות לבריאה. בגרסה הראשונה השמים והארץ נבראו על ידי אלוהים: "בראשית ברא אלוהים". בגרסה השנייה הבריאה היא בידי יהוה אלוהים: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלוהים ארץ ושמים". כאן מופיעה הכפילות אלוהים ויהוה.
הגרסה הראשונה היא בבחינת פריסת המושג הכולל של תכנית הבריאה. הרעיון המרכזי והסיפור הכללי. שם אלוהים בורא אדם בצלמו. לאדם כמושג כולל, יש אלוהים כמושג כולל. הגרסה השנייה היא הביצוע למעשה, ההפקה של תכנית הבריאה, הלכה למעשה. כאן לראשונה מופיע אל מסוים לאדם מסוים. מכאן שאלוהים הוא מושג כולל של כוח עליון יוצר. על כן אלוהים יכול להופיע בתרבותו של כל אדם, בלי הבדל גזע או מין. אני יהוה הוא האל המסוים של התורה העברית.
למה הדבר דומה? ליוצר הקובע שהמושג הכולל של יצירתו העתידית יהיה אהבה. הרי מושג זה יכול לשרת גם יצירות אחרות. אבל בהמשך דרכו מגדיר היוצר, באמצעות הרעיון המרכזי, המיקום, הסיפור ושאר מרכיבי האירוע, את מהותה המסוימת של אותה אהבה: אם אוהבת, אהבת שלושת התפוחים, החיפוש אחר האהבה, וכו'.
יהוה הוא שם פרטי של האלוהות העברית, וכבר נרמזנו שזהו כינוי המתייחס למסגרת ולתוכן מסוימים. מצד המסגרת של דמות האל, הוא מייצג את עיקרון הזמן: הוא היה, הוא הווה והוא יהיה, כלומר אחדות העבר, ההווה והעתיד. אחדות זו מאפשרת תנועה בין הזמנים.
האל העברי הוא מושג הנמצא בתוך הזמן, בתוך הדרמה העולמית האנושית. מצד התוכן והמהות, מייצג האל העברי את עקרון המוסריות שבאדם, שמשמעותה ההבחנה שבין טוב לרע. על כן, האל העברי הוא מושג המכיל בתוכו, את עקרון הטוב והרע, כפי שהדבר יבוא לידי ביטוי בעשרת הדברות להלן. מבחינה זו תרבות האל המונותיאיסטי שונה במהותה מתרבות דואלית, שבה מפרידים בין האל הטוב לאל הרע, ושונה גם מתרבות של ריבוי אלים בכלל. האל העברי מגלם דואליות בתוך עצמו. על כן, הוא יכול להיות "אל קנוא ונֹקם", וגם "ארך אפיים ורב חסד ואמת".
בסיפור הבריאה מופיעה דמותו של אלוהים כדמות האב, הבורא הטוב, שמבטיח לבניו את כל העולם כולו. אבל בפרק השני, בסיפור גן העדן, מופיע יהוה כדמותו של האב השמרן, המצווה על בניו לעבוד את הגן ולשמור עליו, כלומר, לשמר את מסורת האב. ולא רק זאת אלא שהוא מגלם גם את דמות האב המגביל את האדם, ואוסר עליו לאכול מפרי עץ-הדעת פן ימות. באותה עת הוא גם מעורר באדם פחד וסקרנות. הסקרנות לבדה היא ערובה לשינוי והתפתחות ולשבירת הסטאטוס קוו של אדם בגן-עדן. כאמור, דווקא הנחש מייצג את העמדה האופוזיציונית המהפכנית הוא הזרז ליציאה מגן העדן ולהתפתחותו של האדם כישות חשה, רואה, מתבוננת, חושבת ומרגישה.
ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. באיגרת השבועית אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.
14. המשתמט
כתיבה ובימוי: יואב איתמר
(בעקבות "אגדה על החייל המת" מאת ברטולט ברכט)
ביצוע: בן פינס - החייל המת. רן סלוניקי - קצין הגיוס.
חייל מת: מי זה חופר בתל-קברי?
קצין הגיוס: מספיק עם הליריקה הזאת. זה אני, קצין הגיוס. אפ על הרגליים.
חייל מת: יש לך טעות. אני תרמתי את חלקי. אני מת.
קצין הגיוס: אתה משתמט.
חייל מת: איך יכול להיות שאני משתמט, הלוא מתתי בקרב.
קצין הגיוס: לפי הרישומים שלנו אתה נהרגת מאש כוחותינו. מכאן – שלא תרמת את חלקך.
חייל מת: אבל זכיתי באות גבורה!
קצין הגיוס: זו עוד הוכחה שהמוות שלך היה טעות. אתה מתת מהר מדי, מוקדם מדי. יש לך הזדמנות לתקן. קדימה! אפ על הרגליים.
חייל מת: אבל אין לי רגליים.
קצין הגיוס: אז מה?! נכניס לך שני בזנ"טים ואתה תרוץ.
חייל מת: אבל אין לי עיניים.
קצין הגיוס: טוב מאד. אנחנו לא זקוקים לחיילים שרואים מעבר לפקודה שהם מקבלים.
חייל מת: אין לי לב.
קצין גיוס: טוב מאד. חייל לא צריך לב.
חייל מת: בחיית. אין מישהו אחר שילחם?
קצין הגיוס: לא! כבר לא נשאר אף אחד. ואתה חייב להילחם למען המולדת. חסרונך מורגש.
חייל מת: מה אתם רוצים ממני? שילמתי מיסים, הקמתי בית, נתתי כל מה שאפשר לתת. תן לי לישון.
קצין הגיוס: מצטער. יש הוראות חדשות. בזמן האחרון המתים הפכו לבעיה, עכשיו אתם תהפכו לפיתרון. אנחנו ננקה אותך, נעשה לך שיפוץ קל ואתה תלך להילחם בפלסטינים, באיראנים, לא, במונגולים. במי שלא יהיה. לבשר תותחים אין תאריך תפוגה. ואם יש, ימצא מישהו שישנה לו את התאריך. קדימה צעד. שמול ימין שמול ימין שמול ימין...
חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.
(נפוליון - חי או מת!)
במגדל הצופה על עמק יזרעאל, חבוש כובע אוסטרלי של נוטר, חשב נסים על רותה באחוות ניצולים. שניהם הגיעו ממשפחות עגומות, ואף על פי כן שניהם ידעו שמחת חיים: "דומני שיש בשנינו אותה התכונה לשמחת חיים... רצנו, צחקנו ושמחנו... בסביבות הירקון בחורבה עזובה של כפר ערבי שקראנו לה ביתנו... הלכנו לנמל... אלמלא הייתי מתבייש משום מה להיות סנטימנטאלי יתר על המידה הייתי כותב אודותיה דברים שאתה קורא בספרים מסוגו של מופאסן".
"אהבתי לרותה היא אי קטן של שקט ומנוחה", הוא מספר ליומנו. הם הולכים לקולנוע ולתיאטרון. רואים גם את פדרה ב"הבימה" עם חנה רובינא. "לא נוח לי לומר שרובינא לא הייתה פדרה גדולה, מסקין נפלא". אחר כך הם שותים מילקשייק בקפה "ברוקלין" ברחוב אלנבי ומצחקקים, כי עוד מעט יורידו מסכות.
ואכן, אחרי הטיול בחיפה ובנהריה, כשהיה בן תשע-עשרה, קרה הדבר במידת הטוהר הנכונה: "ראיתי את גופה. פשטה את חולצת הפיג'מה מעליה. שוב לא היה טעם להסתיר התפעלותי מיפי גופה. ייתכן שהשפיע משחק האור והצל של השעה. מעולם לא העליתי בדעתי שאפשיט נערה האהובה עלי או נערה שמעריך אני, שהוגה אני עליה תמיד, ויחסי אליה לא השתנה בשל כך. להפך, ממש הערצתי את גופה. יראתי לנגוע בה שמא תקלקל את התמונה. אהבתי אותה. אוהב אני אותה".
פעם, כשהיה נדמה לו שרותה מתרחקת ממנו, כתב לה שיר תחנון עם פזמון חוזר מגוון: "כי ללא אהבה / אני משול כמת / ואינני שמח ואין בי מאום ואיני בוש בכך... כי ללא אהבה / אין אנו חיים, / כי בה לבדה / אנו שוב ילדים זכים וטהורים", "כי ללא אהבה / אין בי מאום ואינני חי, / אין זה שיר רותה, אני עורג אלייך./ אנא פתחי לי את לבך".
הימים היו ימי חסד עם מחוות אהבה מתוקות. יום אחד הגיע הנוטר לחופשה, והביא לרותה הפתעה: כדורון מקופל בתוך נייר עיתון. כשפתחה אותו מצאה כרטיס "אגד" אדום מגולל ומצדו השני כתוב "It Is Love, Love, Love". שיר כזה התנגן אז במצעד הפזמונים. וגם פואמה עגמומית חיבר לה אז: "ילדתי הרכה עם ערב / ברוגע בין ערביים / כשציפור מצייצת / וכחולים השמים / ערגי נא אלי./ ...אפלולית של ערב קיץ זוהרת על פני האדמה,/ כה שלווים ודמומים העצים, / אנא בואי אלי".
כשחזר לתל אביב בסיום הנוטרות חיפש נסים עבודה, עבד במילוי בנזין, שלח סיפורים לעיתונים "הגלגל", "הרומן הזעיר", "הדים", וניסה לצייר את אליליו: את קתרין הפבורן, פרנק סינטרה, האמפרי בוגארט, לורן באקל. עוד ספינת מעפילים הגיעה לחוף עתלית, רותה חברת "ההגנה" נמצאת שם. אנשי לח"י מפוצצים עשרות מתקנים, ונסים זועם ביומנו על הכוחניות שלהם שעלולה לפתוח מעגל איבה אינסופי. שאול אחיו הצעיר חבר בלח"י, נסים מנסה לשכנע אותו לוותר, אבל שאול הולך לאיבוד, "נסחף במערבולת", כותב נסים ביומן.
היא הייתה חוקרת מאוניברסיטה בספרד והיא הגיעה לכאן בעקבות מחקר על האנוסים. התאהבנו והיא ניסתה להשתקע כאן, אבל חיי הקיבוץ לא היו בשבילה, ואולי גם ההרגלים שאימצתי בתור רווק זקן. חיינו על הקו. בהתחלה היא הייתה שמחה לקראתי והייתה אוספת אותי מהשדה. אחר כך, הייתה שולחת את אחד הבנים. לקראת הסוף הייתה אומרת לי לבוא במונית. תאר לעצמך שאת חדר השינה שלנו נתנה לבִּתָּה, שלמדה רפואה, ואנחנו נדחקנו למיטה במין סלון כזה שהיה גלוי לעיני השכנים ודלתות הגישה אליו לא היו נעולות. היא אמנם אמרה שילדיה לא יבואו לשם, אבל מה אם יקומו מבולבלים באמצע הלילה ויראו אותנו בתחתונים? רק זה הוציא לי את כל החשק. היא לא הבינה שילדיה יעזבו בקרוב את הבית והיא תישאר רק עם ארבעה קירות?
רק לאחר זמן רב הבנתי אני שכל מה שרצתה הוא להשליך אותי לכל הרוחות אבל לא ידעה איך לעשות את זה וגם הייתה מנומסת. בכל אופן, מתי אתה בא לקפה?
--------------
פורנוגרפיה
יש חשש לשיטפונות במקומות הנמוכים.
אם תנסה לטפס בגאיות ובנקיקים ותשלח ידך
אל חגווי הסלע, המפה הפיזית תתקהה
ופני השטח יאדימו ככל שתעמיק החתירה למגע. לבסוף תיכבש הפטמה והים יירגע.
מהיום שנולדה אני לא לבד, היא מלווה אותי כמו קפה של בוקר, ואני כבר לא יכולה בלעדיה.הינה עכשיו, כשאני כותבת, עומד על שולחן המחשב שלי ספל קפה נוסף ובו קפה-שחור ברזילאי, בספל קרמיקה חום בהיר עם צלוחית תואמת, בדיוק כמו שלי. הוא שלה, פרלה תיק עוזרת לי לשתות את הקפה השחור. בלעדיה הייתי שותה את ה'נס' הרגיל שלי, בתקווה שיגיע אל הצבע ה'חומבהיר' הנכון.
ביקור ראשון בביוטי תיק - פיני
פרלה-תיק עשתה לי אתמול קפה במשך שעתיים, עד שיצא פושר ודוחה. פיני היה זה שהכין לי את הקפה שהיה חם, אך עד שגמרתי להסיע לפרלה את אלפי השקלים, התקרר הקפה של פיני ולגמתי ממנו עלובה מטעם ומכסף.
(לפני יומיים, ביום ג', 28.12.2010, ציינה הכנסת את יום זכויות בעלי החיים)
"העמותות למען בעלי החיים מדווחות על עלייה מתמדת במספר ההתעללויות. לרגל יום זכויות בעלי החיים בכנסת, תקיים הבוקר ועדת החינוך דיון מיוחד בעניין התעללות בבעלי חיים. עמותת "תנו לַחיות לִחיות" תציג לוועדה דו"ח המציג תמונה קשה לגבי מצבם של חתולי הרחוב בישראל. מחברי הדו"ח מעריכים כי בישראל יש כשני מיליון חתולי רחוב, לעומת כ-300 אלף חתוליים ביתיים בלבד. על פי הדו"ח, שניים מכל שלושה חתולי רחוב מתים לפני הגיעם לגיל שנתיים, לעומת חתולי בית שחיים בממוצע 15 שנים.
"נתונים עגומים על הענישה נגד מתעללים בבעלי חיים: כ-10% בלבד מהתלונות במשטרה על מקרי התעללויות מסתיימות בכתב אישום. מנתוני המשטרה עולה כי ישנה ירידה במספר התלונות על התאכזרות לחיות, אולם ההערכה היא כי מקרים רבים אינם מדווחים. "בשנה החולפת התקבלו במשטרה כ-270 תלונות על התעללות ובעקבותיהן הוגשו עד כה 26 כתבי אישום. בשנים האחרונות הסתיימו בהרשעה רוב המשפטים של הנאשמים בהתעללות בבעלי חיים. על אף שחוק צער בעלי חיים קובע עונש מרבי של שלוש שנות מאסר בפועל על התעללות, גוזרים לרוב בתי המשפט על המתעללים מאסר על תנאי או עבודות שירות וקנסות כספיים..."
לבד מהיות המשפט לא תקין מבחינה לשונית, הוא לא ראוי מבחינת תוכנו. יש בו צווי להרגיש רגש והרגש המוזכר בו "נוחות", כלל אינו רגש אלא תחושה. הציווי לעצמו יש בו התנשאות מעל לזולת. גם המילה החלופית "חופשי" מרמזת על כך שהזולת אינו חופשי ועכשיו בחסות הציווי "להרגיש חופשי" הוא מקבל היתר "להיות חופשי".
הפגישה הבאה של המליאה מתקיימת ביום ו', 31.12.2010, בשעה 16:00
בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818
במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
"המליאה"פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818
מאיה אלרון - Free Of Me
חברים וחברות יקרים,
ב- 11.1.11 אני משיקה את אלבום הבכורה שלי בהופעה חגיגית במועדון הסאבליים בת"א ומאוד אשמח אם גם אתם תהיו שם !! יהיה אלבום טרי וחם למכירה. יהיו שירים מהאלבום ועוד כמה. יהיה חשמל באוויר וחגיגה גדולה. ילוו אותי:
ישי זומר - בבס יצירתי ומלא רגש. טל כוכבי -בתופים גדולים מהחיים.
"אסקוריאל"- זוכת פרס הצגת השנה בפרינג' ובמאי השנה בפרינג'
שעה בחייו של המלך, הנחשב לאחד האכזריים בתולדות האנושות.
"אסקוריאל" הוא שמה של טירה שבנה פיליפ השני, מלך ספרד, במאה ה-16. המחזה פורש את מערכת היחסים שבין מלך פסיכופת לבין פוליאל, ליצן החצר שלו, המייצג את מידת המוסר המצויה באדם.
מאת: מישל דה גילדרוד.
בימוי, עיבוד ותפיסת חלל: אבי גיבסון בר-אל
שחקנים: אורן יאדגר, אלחי לויט, עמית ברעם
ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין
10.1.2011, 11.1.2011, בשעה 20:30
תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126.
אנסמבל קוקייה מציג: "תחושת בטן"
תיאטרון תנועה נשים. סיפורה של אישה הנקרעת בין שני עולמות עד שיגעון. היא מנסה לרצות את הסביבה ולהתנהג בהתאם לציפיות החברה ממנה, אך שואפת לממש עצמה. היא נעה בין מחשבות מסרסות שמשתלטות על תודעתה לבין מערכות יחסים עם נשים כוחניות ודכאניות. במהלך המסע היא מגלה את הנשיות.
בימוי: רן בן עזרא ושרון שלומי. כוריאוגרפיה: שרון שלומי. משחק ומחול: אדרה שפיגל, ליאור ג'ייקובס, מירב סקאל-רוז'נקו, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי. עיצוב תפאורה ותלבושות: סיון יחזקאלי וענת בילו. תאורה: ענת בילו. עריכת סאונד: איתן בהר. עיצוב גרפי: בלה מלכין
ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר. מוצ"ש, 1.1.2010, התיאטרון הערבי עברי ביפו, טל': 0545-335135.
"אורטל חייבת למות!"
אורטל היא פרי מוחו של הסופר בציר קרמניצר. "היא גם דוגמנית, היא גם בלשית, היא גם מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה, ובכל ספר בסדרה היא מצליחה להציל את העולם, להשכיב את הגברים הכי שווים ולהגיע בזמן לתצוגת אופנה מבלי לאבד שערה מתלתליה..."
בציר קרמניצר בא לפגוש את קהל קוראיו, ואז נחשפים הסודות בסערה של אמת, דמיון, זיוף ומלחמת הישרדות.
בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.
בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.
עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: ירון פרידמן.
ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.
יום ה', 13.1.2011, בשעה 21:00. בית הסופר, רחוב קפלן 6, תל-אביב.
עלות כניסה: 60 ש"ח. מומלץ להגיע כחצי שעה לפני.
כרטיסים באמצעות רן בן עזרא: 052-5284234 ובמקום האירוע עצמו.
טלפון לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-6240131, 03-6051459 מוסיקאים: מוסיקאים בראשית דרכם שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית "יחסים עם יהודית קונפורטי", רדיו החיים הטובים באינטרנט: kjud59@gmail.com
אהבה חדשה: יום חמישי, עשר בלילה עד אחת עשרה בלילה, יש לך הזדמנות למצוא אהבה חדשה. כל מה שאת צריכה לעשות זה להעז ולהרים טלפון לרועי בפורטל החיים הטובים. בתוכנית תוכלי להתארח באולפן ביפו התקשרו: 054-488-9999 והדרך סלולה ♥. יהודית קונפורטי
אלי הוז - קורא סיפורים
מוכר סיפורים יום-יום בסמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה. עונה לטלפון 050-5606670 ועכשיו גם מקבל דואר בג'י-מייל: elie.hoz@gmail.com
פניה זו מיועדת ליוצרים ולהקות לא ממוסדות שאינן נתמכות באורח קבוע והמשכי, המעוניינות להעלות יצירות חדשות בבכורה בפסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר שיתקיים בעכו בין ה- 16-19לאוקטובר 2011 חוה"מ סוכות.
את ההצעות יש להגיש לא יאוחר מהתאריך 1.1.2011 לפי ההנחיות שבטופס ההגשה.
הוועדה האומנותית של הפסטיבל לתיאטרון אחר מעוניינת ביצירות השואפות לפתח שפה תיאטרונית מקורית, חדשה או שונה, יצירות הקוראות תיגר על אתוסים מרכזיים בחברה הישראלית, נותנות ביטוי להלכירוח אלטרנטיביים ומציבות סימני שאלה במקום בו מונצח המוסכם.
יצירות הבודקות את גבולות מושגי התיאטרון והרחבתם, יצירות בינתחומיות, יצירות המציעות גישה מקורית לחלל תיאטרוני, לבימוי, ליחסי קהל-מופע, ושמבקשות לייצר תהליך עבודה ארוך טווח.
הוועדה תעודד הצעות שתהיה להן זיקה וקשר לעיר עכו ברמה של חלל, תוכן והשראה וכן תעודד הצעות המתכוונות לעבוד לאורך תהליך יצירת המופע והחזרות בעכו עצמה.
להצעות שיתקבלו יוענקו תקציבי הפקה וליווי אומנותי והן תוצגנה במסגרת הפסטיבל. האחריות הכוללת להפקת ההצגות \ מיצגים מוטלת על מגישי ההצעות.
את ההצעות יש להגיש לפי הטופס המצורף בהמשך.
הנהלת הפסטיבל אינה מתחייבת להחזיר את חומר ההצעות שתישלחנה.
טופס הגשת מועמדות להצגה בפסטיבל עכו 2011:
את ההצעות יש לשלוח אך ורק דרך המייל. במידה ולא קיבלתם תשובת אישור על משלוח המייל תוך שבועיים מיום המשלוח נא ליצור קשר טלפוני במספר 054-589-7954.
נא למסור את ההצעה בקובץ וורד אחד בלבד (נא לא לשלוח גרסת 2007),
במידה ואתם מצרפים נספחים ותמונות, נא להדביקם על מסמך הוורד.
בראש כל הצעה נא להוסיף את הסעיפים הבאים כפי שהם מופיעים מיד:
1. שם ההצעה
2. שם מגיש ההצעה ותפקידו בהפקה
3. פרטי התקשרות: שם, כתובת אי-מייל, כתובת דואר רגיל ומספר טלפון.
4. סינופסיס \ תקציר ההצעה – לא יותר מחצי עמוד.
5. קורות חיים מקוצרים של היוצרים והמשתתפים ותפקידם בהפקה (גם אם זו רק רשימה חלקית נכון לעכשיו).
6. גוף ההצעה: במידה ומדובר במחזה; את המחזה בשלמותו. במידה ולא מדובר במחזה; את פרוט המופע.
7. הצהרת כוונות אומנותית לגבי המימוש הבימתי של המופע - חזון בימתי.
8. נספחים: תמונות, שרטוטים וכ"ו .
נא לא להגיש הצעות להצגות יחיד והצגות שעלו כבר בעבר ואינן מוצעות להעלאה בבכורה.
את ההצעות יש לשלוח לכל המאוחר עד לתאריך ה- 1.1.2011 למייל: storgepit@gmail.com
יוצרים ואמנים למען זכויות אדם. רשימת המשתתפים/ות לפי סדר ההופעה: ישי מנוחין, הדרה לוין ארדי, הדס זיו, איתמר רוטשילד, שרה פון-שוורצה, אליוט (שרון בן עזר), יהוא ירון, ג'אד נאמן, דן תורן, סגול 59, סמיח ג'בארין, נועה בירון, סיסטם עאלי. האירוע התקיים בתיאטרון הערבי עברי ביפו ב 9/12/2010. הפקת ווידיאו: הטלוויזיה החברתית.
"שתפרוץ ותפרח, שתגדל ושתצמח, שהשמש תזרח מעליך, שתיתן בחיים ותדע ריגושים ונשים ירדפו אחריך, שתזרום כמו נהר, כמו חולות המדבר, ותביט לעולם בעיניים. שתהיה איש שלם שתהיה איש חולם, קל כמו קנה סוף על פני המים, ושלא תדע עוד צה"ל. שתוליד ילדים וינעימו גם הם את חייך, שתדבק בפשטות ותשאף לשלמות,... שתקשיב לאחר ותדע לוותר. שתהיה איש חופשי, שתהיה אנושי, ותזכה לאושר ונחת. ושלא תדע עוד צה"ל".
"האינטרנציונל" הוא אחד ההמנונים המפורסמים ביותר, אשר במשך עשרות שנים היה גם אחד מן מהשירים המוכרים ביותר בעולם. המילים המקוריות נכתבו בצרפתית על ידי אז'ן פואטייה (1816-1887) בשנת 1871 והלחן בידי פייר דֶּגֶייטֵר (1848-1932) בשנת 1888 והוא נכתב לכבוד הקומונה האנרכיסטית שהוקמה בפריז שלאחר המהפכה הצרפתית. השיר תורגם לשפות רבות. הגרסה הרוסית של השיר שימשה כהמנון הלאומי של ברית המועצות עד שנת 1944, וכן כהמנון המפלגה הקומוניסטית. התרגום המקורי לרוסית כלל שלושה בתים ופזמון. בהמשך נוספו בתים נוספים ושונה חלק מהמילים המקוריות. "האינטרנציונל" מושר לא רק בפי קומוניסטים אלא גם בפי סוציאליסטים וסוציאל דמוקרטים, ובעיקר בפי אנרכיסטים במדינות רבות. בספר "חוות החיות" הציג ג'ורג' אורוול פרודיה על שיר זה, בשם "חיות אנגליה". בשנות מלחמת העולם השנייה שימש השיר "ברכת עם" של ביאליק כהמנון השומר הצעיר, אך בעקבות המלחמה והרדיפות עלה חשש שתתעורר הלאומנות בקרב התנועה, ועל כן צורף האינטרנציונל כהמנונה השני של התנועה. הוא משמש גם כהמנון השני של הנוער העובד והלומד (יחד עם התקווה).
