הצגת בכורה: היטלר

(נטלי כהן וקסברג, מחזאית ומשוררת)

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

הצורר הגדול ביותר שקם ליהודים במאה העשרים
- עכשיו בישראל.
היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945.
הכפיל שלו מת במקומו והוא עצמו נמלט וחי בסתר.
עתה הוא זקן וימיו ספורים. הוא מפתח הזיה שבה
הוא מגיע למדינת ישראל, היהודים הורגים אותו,
ואז מתעוררים כל הנאצים הרדומים בעולם
ופותחים במלחמת עולם סופית והמוות שלו מסמן
את סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל
וכאן אנו פוגשים בו - ישיש נרגן והזוי.

במהלך ההצגה אנו נחשפים לתולדות חייו של הרודן,
שנות חייו בבתי מחסה לחסרי בית, טרם עלייתו לשלטון,
הידיד היהודי שלו, הרופא היהודי של אמו.
סדר היום הכפייתי שלו, פרשת אהבתו
לאחייניתו-למחצה, גלי ראובל, מערכת היחסים
עם חברתו אווה בראון, הצמחונות ואהבתו למתוקים,
קיטש ומוות.

בדרמה התיאטרונית מקובל מאז ומעולם שאמירות לא נורמטיביות, מהפכניות, חתרניות ואופוזיציוניות, נמסרות, על פי ההגדרה המקראית, מפיהם של נביאי האמת, אבל גם מפיהם של שוטים, ליצני-מלך ולהבדיל גם רוצחים סדרתיים. כמובן שכל אחד מהם משתייך לקטגוריה אנושית אחרת, אבל ככלל, יוצאי הדופן הללו, מזמנים אותנו להתארח בעולמם, שהוא מבחינתנו פלנטה אחרת שבה אנו תיירים מזדמנים בתוך מרחב תודעתי שונה משלנו. אם ידענו עליו מקודם, הרי זה בדרך כלל רק במבט מן החוץ.

במקרה של היטלר, אחת מהדמויות המתועבות בהיסטוריה האנושית, הטראומה ההיסטורית שגרם לאנושות בכלל וליהודים בפרט, עדיין חיה בנו. האם ניתן להקשיב לדבריה של הדמות שהיא ראשונה במעלה באחריותה לאותה טראומה? האם ניתן לנתח בכלים של תבונה אנושית את התופעה יוצאת הדופן הזאת בהיסטוריה האנושית? התשובה לכך אינה חד משמעית. ככל הנראה היא תלויה במקום, בזמן ובעין המתבונן באותו מקום וזמן.

חלק מהטקסט במחזה נאמר או נכתב על ידי הדמות ההיסטורית עצמה.
לא על היטלר באנו לספר אלא על עצמנו בהתמודדות שלנו עם דמות זו.

יצירה טעונה בהומור שחור, מצמררת וגרוטסקית.

להזמנות, טל': 03-5171818.