הצטרפו לאיגרת השבועית

"תיאטרון החדר הוא בשבילי ארגז הכלים לחיים" (עינת ויצמן, שחקנית ובמאית, בוגרת תיאטרון החדר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2013 . 5 . 2

-------

הוידוי האחרון של אדולף היטלר
יום ו', 10.5.2013, בשעה 14:00

-------

העלמה והמוות

יום א', 12.5.2013, בשעה 20:30

-------

הזמנות להצגות החדר:
טל': 03-5171818, 0508-497715
-------

-------

פגישות הכרות

לקורסים השנתיים המרוכזים
במשחק ובבימוי
טל', 03-5171818,

המידע כאן, לפרטים בדוא"ל

-------

ייעוץ אישי  
טל': 052-340-1478. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לכם קטע? שלחו אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------

לאיגרות קודמות
-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: אמונה שתלויה באדם
•   אורן רובשטיין: בעקבות
•   היטלר, הוידוי האחרון - ההצגה: (ציטוט)
•   פרשת השבוע: 32. בהר סיני, 33. בחוקותיי
•   יואב איתמר: סבתא
•   עדי חג'בי: והעולם שתק
•   ירדן לב: בטון
•   מלכה נתנזון: "לְהָבִים שֶׁל אֵשׁ" מתוך "טבעת הים".
•   פינה חמה ליוצר/ת: אסי דיין
•   רגע של עברית: טייקון
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח
•   הכתובת על הדיר: מקבץ סיכות קצר

באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 37.

 

אמונה שתלויה באדם

 

אדם יכול לחיות כל חייו חיים של יצירה, אושר והתפתחות נמשכת ומספקת, בלי האמונה באלוהים בורא עולם וכל יכול, אבל פתאום ביום אחד, כשהוא חווה מצוקה אישית או קיבוצית, הוא מתפלל לאלוהים ומבקש את עזרתו. בתפילתו זו הוא יכול להתחייב לאמונה מתמדת באלוהים, אבל הוא יכול להתפלל ולבצע את הטקסים המתאימים גם בלי להאמין בתוקפם. לא אמונתו באלוהים או בטקסיו תהיה הבסיס לשינוי המצופה, אלא כורח השינוי.

 

לדוגמא: אם ברצונו להחלים ממחלה כלשהיא, הגורם המכריע בהחלמה הוא רצונו בה. כל פעולה שיבצע במטרה להחלים - נטילת תרופות או תפילות - איננה מחייבת בהכרח את האמונה בפעולה, אלא רק את האמונה בצורך להחלים, כלומר הצורך למלא חסר.

 

ברגעי המצוקה אולי ירצה האדם לראות את הקשר שבין תפילתו לבין השחרור המקווה ממצב המצוקה. אבל אם לא ינקוט באמצעים נוספים על התפילה, יש להניח כי ברוב המקרים - למעט אותם מקרים המוגדרים כהחלמה ספונטנית - לא יחלים ממצוקה זו. לחילופין אפשר לטעון כי ברגעי המצוקה הוא ירצה לראות קשר בין התרופות שהוא נוטל לבין ההחלמה.

 

אילו ניתן היה לומר כי כל מקרי ההחלמה מקורם בתפילות או בתרופות, כי אז היינו מגדירים תפילות או תרופות כאמצעי החלמה מובהק. אולם לא כך הם פני הדברים במציאות. מצוקה עשויה להסתיים גם בגלל מיצוי תהליכיה מצד עצמה וללא התערבות רפואית או דתית כלשהיא. מצוקה עשויה להסתיים גם בגלל הרצון האישי להחלים. רצון זה איננו חייב לבוא לידי ביטוי בתפילה לגורם חיצוני שיוציא את האדם ממצב המצוקה. רצון יכול להיות מופנה מתוך האדם אל עצמו...

("המעגל הפתוח", עמ' 132-133. המשך יבוא)

קישור קבוע
אורן רובשטיין: בעקבות

(פייסבוק, פוסט, 30.4.2013)

בעקבות קריאתי בספר "המעגל הפתוח" התחלתי להבין דברים שהוציאו אותי מאדישות. חשתי מין משב רוח כתנועת המטוטלת, שגורמת לי להיות דינמי לעבר הרמוניה. אני מקפץ בין שלבי הדת, התבונה והמהפכנות, אך אללי לי משלב הנסיגה והקיפאון. מה יקרה אחר-כך? רגעים יגידו. האם יוכל אדם ברגע אחד של הארה לאהוב את דזדמונה הפנימית שלו? עיניים שהם ראי של נפש נעזרות בתריסי העיניים להגן על עצמנו מפני אבק הימים ולחזק את תבונתנו. די במבט הקפוא המלאכותי כמו של מומיה. הידד לעפעוף ולחוויות פנימיות. באמצעות הקול היוצא מפינו, שמנווט על ידי טייס המחשבות, אני מבין שהאירוע האמנותי - ההצגה - חשוב פחות מהאמירה שבה. די לנטייתנו הטבעית לחזור אל המחוזות הקלאסיים הבטוחים. אמיץ הוא אדם שעושה מה שנכון ולא מה שמצופה ממנו.

 

(אורן רובשטיין, חבר בקבוצת השחקנים תיאטרון החדר)

קישור קבוע

אני מתבונן בכם...

ישיש אומלל,... חולה סכרת, ואתם, אנשים צעירים,... בריאים בגופם וברוחם,... אומה חדשה, גאה... או בלשונכם, האומה היהודית. מדינה יהודית-דמוקרטית, ואני מאמין,...  ואנִי מאמין... באמונה שלמה!... בניצחון ה...

...אך דעו לכם, ואינני בוש לומר זאת. המושג אומה נתרוקן מתוכנו. האומה היא כלי שרת של הדמוקרטיה ושל הליברליזם, כן... יש לבטל את המושג הכוזב הזה ולהמירו במושג הגזע אשר טרם בלה מרוב שימוש פוליטי, ומשטר הֶעָתִיד...  כן! משטר הֶעָתִיד, יוגדר על-ידי מושג הגזע...

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

32. בהר סיני: ויקרא כ"ה - כ"ו 2.

"וידבר יהוה אל-משה בהר סיני לאמר. דבר אל-בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבואו אל-הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת ליהוה" (בהר סיני: ויקרא כ"ה 1-2).

 

33. בחקתי: ויקרא כ"ו 3 - כ"ז

הפרשה המסיימת את ספר ויקרא. מכילה שני פרקים בלבד.

"אם בחוקותי תלכו" (בחקתי: ויקרא כ"ו 3) – ציות לאל יביא אושר ועושר וכל טוב.

"ואם לא תשמעו לי" (שם: ויקרא כ"ו 14) – אי ציות גורר עונשים כבדים.

 

מדוע נאמר "תלכו" ולא למשל, "תקיימו" את מצוותיי? כי לקיים בלבד פירושו עמידה על המקום. "הליכה" פירושה קיום מתפתח של המצוות, בחינה מחודשת וחידושים בקיום מצוות, פירושה צמיחה והתקדמות.

 

"וידבר יהוה אל-משה בהר סיני לאמר"

משה יורד בפעם הראשונה מהר סיני ובוחן את הפער שבין מצבו של העם, לבין דרישותיה של תורתו. הוא מביט בלוחות ורואה טיוטה של משהו שעתיד לשנות את פני האנושות, אבל עדיין הוא בגדר של טיוטה. ברגע זה התורה בתוך עמה היא תופעה אופוזיציונית. בפני משה עומדות עתה שתי אפשרויות, ועוד אחת לא רלוונטית:

 

א. האפשרות האחת היא להטיל את התורה על העם, מתוך ידיעה מראש שהעם לא יקבל אותה. לקבץ סביבו קבוצה נבחרת של מאמינים ולהפוך בעיני העם לכת נבדלת ונרדפת. להמשיך במעשה היצירה, בינו לבין עצמו, בינו לבין אלוהיו. לפתח תורה אופוזיציונית בפינה אחת במדבר. ללמד אותה, בין אם הקהל הרחב מקבל אותה או לא. לנסות לקרב את הקהל אל התורה, ולאו דווקא לקרב את התורה אל הקהל ולמות באוהלה של תורתו. להניח לדורות הבאים לגלות אותה, לאמצה או לדחותה. להיות אמן התורה ולוותר על ההנהגה המיידית של העם. 

 

"הנסיך קרופוטקין, איש מדע ואנרכיסט ידוע, כתב שכל המחקרים הגדולים והתגליות שחוללו מהפכה במחשבה ובמדע נעשו מחוץ לכותליהן של אקדמיות ושל אוניברסיטאות, בידי אנשים אשר או, שעושרם אפשר להם לשמור על עצמאותם, או, שהרסו את עצמם בעבדם בתנאי מצוקה ומחסור, ואף על פי כן המשיכו במלאכתם בהתמדה עיקשת, כמעט נטולת תקווה"

(עידית זרטל, עורכת "זמנים", מס' 44, אוניברסיטת תל-אביב וזמורה-ביתן, אביב 1993, עמ' 3.)

 

ב. האפשרות השנייה היא לחזור אל שולחן העבודה במגמה לקרב את התורה אל העם. פירושו של דבר לשים את דרישות הקהל לפני דרישותיה של היצירה ולנסות לקרב את התורה אל העם. להיות יוצר קואליציוני, ולקיים בידו את הנהגת העם. לומר לעצמו שמוטלת עליו שליחות היסטורית, להנהיג את העם המבולבל הזה.

 

ג. האפשרות השלישית היא להניח לדברים כפי שהם. להניח לרוח ההיסטוריה שתגלגל את העם הזה על פי דרכה. זוהי אפשרות שאינה מתאימה למשה, האיש שטעם את טעם היצירה המהפכנית ואת טעם המנהיגות על עם שלם, ועתה עליו לבחור בין הטעמים.

כשעלה משה על ההר בפעם הראשונה, היה יוצר אופוזיציוני. כשחזר ועלה היה כבר יוצר קואליציוני. איש לא יוכל לבוא ולטעון כנגדו על הבחירה הזאת, עד שיגיע למקומו של משה. רבים חוזרים ועולים אל ההר שלהם כדי להתקרב אל העם. מיעוטם מוותרים על התפקיד האופוזיציוני המכביד והמתסכל, ומבקשים את אהבת העם עם כל ההטבות הנלוות אליה. איש לא יוכל לבוא ולטעון כנגד בחירתם זו, עד שיגיע למקומם.

 

המקרא מדבר על שתי גרסאות של תורת יהוה הבסיסית, אבל תורה זו הולכת ונכתבת לאורך הדורות עד היום, שעל כן היא תורה חיה. מעצם היותה חיה לעולם אין היא מושלמת, ועל כל אדם הבא עימה במגע מוטלת החובה היצירתית להפוך בה ולהפוך בו ולמצוא את פירושו החדש.

קישור קבוע

נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר לוֹ

שֶׁהַלָּשׁוֹן חֲשׁוּבָה מֵהַיָּדַיִם.

נִסִּיתִי לוֹמַר לוֹ

עוּגִיַּת מַדְלֶן.

 

אַךְ הוּא שֶׁלְּשׁוֹנוֹ

נִמְצֵאת רַק בְּראשׁוֹ

וּזְמַנּוֹ אֵינוֹ אָבוּד,

לא יָכול לִטְעום.

 

אֶת עוּגַת הַשְּׁמָרִים שֶׁלָּךְ.

שֶׁזִּכְרָהּ בְּמוֹחִי לָכוּד.

 

הָיִיתִי יָכוֹל לוֹמַר:

שְׁחוּמָה כַּאֲחוֹתִי, מְתוּקָה וּפְרִיכָה

בַּשִּׁלּוּב הַנָּכוֹן שֶׁל שׁוֹקוֹלָד וּבָצֵק.

 

אֲבָל אָז תִּטְעֲמוּ אֶת עוּגַת הַשְּׁמָרִים

שֶׁלָּכֶם וְלא אֶת זוֹ שֶׁלָּהּ לִבִּי מִשְׁתּוֹקֵק.

 

(ספר השירים של יואב איתמר "חוד הלב", יצא לאור בהוצאת קשב)

קישור קבוע

היא: איך העולם ידע ושתק! מאות אנשים נרצחו כל יום והעולם שתק! איך העולם שתק! רצח המוני! ילדים נשים גברים! הורים ונכדים מול ההורים מול הילדים. והעולם שתק! איך העולם שתק? מה, הם אומרים שהם לא ידעו?

הוא: תראי, הם לא ידעו בביטחון. זה היה בגדר שמועה.

היא: בגדר שמועה אנשים נרצחו יום יום? בגדר שמועה אנשים נרצחו יום יום ללא עוול בכפם. רק בגלל הגזע שלהם. בגדר שמועה? לא היו הוכחות? שלא יבלבלו לי במוח. העולם ידע ושתק! ידע ושתק!

הוא: טוב, תראי, צריך להבין את הנסיבות של התקופה.

היא: אין נסיבות! אין נסיבות לרצח עם! אין נסיבות לרצח שיטתי של בני אדם חפים מפשע. כפרים שלמים שנמחקו מעל פני האדמה. אין נסיבות מקלות לשתיקה כזאת!

הוא: תראי, מדינות העולם לא יכלו להתערב עד שהם לא ידעו בביטחון שזה העניין.

היא: אין נסיבות! אין נסיבות כשמדובר בהתעללות סדרתית ובאונס של נשים בפני הילדים שלהן וההורים שלהן.

הוא: תראי, את רגשנית. תלמדי יותר. את יודעת מה היו הנסיבות שגרמו לפרוץ המלחמה?

היא: מה זה משנה הנסיבות לעזאזל! איזה נסיבות! אנשים חיים בסיוט שלא נגמר והעולם שותק!

הוא: תראי, אם הם יתערבו, הם היו מתערבים הם היו נכנסים לסיבוך הזה גם.

לא מתערבים כל כך מהר.

היא: אבל אנשים מתים! עוברים עינויים! בני אדם! יום יום! בנשק להשמדה המונית!

הוא: תראי, את לא יכולה להגיד שלא היו ניסיונות התערבות. שלחו כסף, שלחו נשק.

היא: נשק?! שלחו נשק?! כסף?! הם שלחו כסף?! הם משתמשים בכסף כדי למרק את המצפון שלהם. ברור להם הרי שזה לא באמת יעזור. אין לך מה להגיד לי ואתה יודע את זה. העולם שתק! והקהילה היהודית בארץ שותקת.

הוא: את מתכוונת שתקה?

היא: מה? לא, אני מתכוונת שותקת.

הוא: מה? יש לנו את "יד ושם" ומסע הסברה בעולם. יש סמינרים. אנחנו מסיעים כל שנה אלפי נערים ונערות לפולין.

היא: מה הקשר פולין? אני מדברת על סוריה.

הוא: סוריה? את מדברת על סוריה? לא, תראי, בסוריה זה הערבים. זה סיפור אחר לגמרי, ככה הם. הם לא כמונו.

היא: אבל זה די דומה, לא?

הוא: אוי, נו, זאת השוואה נדושה שחוקה פזיזה ושטחית.

 

(עדי חג'בי, בוגרת תיאטרון החדר, מנחה ושחקנית)

קישור קבוע

אני רוצה שתרים אותי כמו שק מלט ותסחב אותי לאמבטיה

ושם תשפוך אותי ותערבב עם חול ומים

תשפוך ותערבב, תשפוך ותערבב

עד שלא אהיה עוד אני אלא תערובת בטון נפלאה

עמידה בפני נזקי עונות השנה

מעורבבת עם חול ומים ומוגנת מפניהן

אני חלק מהם והם חלק ממני

ואתה מערבב ומערבב והופך אותי לחלק מדבר חדש

שלך

 

ואז לא אצטרך להכיל את המלט כמו שק

אהיה נוזל מופלא שלא צריך להכיל שום דבר

האמבטיה תכיל אותי

ואתה תכיל אותנו

איש ואמבטיית בטון

חיו בעושר ואושר

עד עצם היום הזה.

אבל עד שתרים ותשפוך ותערבב

אני אהיה שק מלט

ונשאר לי רק לחלום על אמבטיה עם חול ומים

והקירות שאהיה יום אחד, אם יהיה לך כוח

להרים ולשפוך ולערבב וליצוק

אם תהייה לך סבלנות לחכות שיתייבש

 

ואין לך סבלנות לחכות

ולא לערבב או ליצוק או לבחוש

וגם לי אין

 

עוד בועה התנפצה לה לעת ערב

רסיסי סבון ומים מקשטים את האוויר

לרגע קט אחד בלבד הזמן עוצר

וקול דקיק וחרישי של נפץ נשמע

מרחקי שנות אור ממך וממני

והוא חודר ומהדהד

מחר כבר לא יהיה אותו דבר

כל-כך מאוחר. היום הוא כבר מחר

ודבר לא נותר מן העבר

כמעט אין זכר גם לא בצלילי הרוח והמיתר

אך צל של גוף ונפש

או שניים שרצו להיות אחד

עד יבוא האחד

ירים וישפוך, יערבב ויצוק

וימתין שאתייבש

 

(ירדן לב, בוגרת תיאטרון החדר, מנחה ושחקנית)

קישור קבוע

צֵל נִבְלַע בַּחֲצֵרוֹת

מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹלֵחַ לְהָבִים שֶׁל אֵשׁ

רוּחַ קַל מִתְגַּלְגֵּל

עִם שִׁירַת דַּיָּגִים

וְגוּפִי הָרוֹשֵׁף מִתְמַכֵּר

לְמַשָּׂב-מְנִיפָה אַפְרִיקָנִי

רְחוֹבוֹת מְצועָפִים לִילָךְ עַרְבִית

פְּרוּשִׂים כְּחַג

בְּיוֹם שִׁשִּׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם

כְּשֶׁפִּתְאם אַתָּה חָשׁ פִּיּוּס בֵּינְךָ לְבֵין

נְגִיעוֹת הַשַּׁבָּת

 

(מלכה נתנזון, משוררת וסופרת)

קישור קבוע

לאחרונה בכנס הקומדיה הקולנועית ב"סם שפיגל".
(העברה: שאול דישי)

קישור קבוע

בתרגום לעברית: "אדון גדול". המקור ביפנית. מוצא המילה בסינית.
תואר שהיה נהוג בתקופת שוגונות טוקוגאווה, כדי לתאר את השוגון שמשל במדינה. המילה חדרה לארצות הברית ולאנגלית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה במקביל להתעשרותם של אנשי עסקים, והתקבעה כמילה המתארת אילי-הון. המילה שבמקור הייתה תואר של כבוד, התגלגלה לתיאור מי שעומד בראש ארגון שמטרתו עשיית רווחים על חשבון העובדים, באמצעי ניצול ודיכוי.

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

הוידוי האחרון של אדולף היטלר

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

 

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא מאמין כי המוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

טרגי-קומדיה אפלה

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

יום ו', 10.5.2013, בשעה 14:00

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
 (לקבלת התוכנייה)

--------------

 

העלמה והמוות

 

 

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

 

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. באישון לילה, מזדמן אורח לביתם של פאולינה וחררדו. פאולינה מזהה אותו כמי שעינה אותה ואנס אותה.

 

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, מוטי רוזנצוויג, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

בניהול האמנותי של ינון צפריר

יום א', 12.5.2013, בשעה 20:30
יום ה', 16.5.2013, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 3.5.2013, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

לצאת מהקרון 2 – הפסטיבל

בוגרי תיאטרון החדר מעלים, במסגרת הפסטיבל: מונולוגים מן החורבן

ברכבת העולה לירושלים נפגשות דמויות מתקופת חורבן בית המקדש השני.

הישיבה המשותפת בקרון הרכבת והרוח המנשבת מחלונות הרכבת הפתוחים, יחד עם ההתרגשות מהפגישה המחודשת, מעוררים רגשות חבויים. המפגש המחודש מעלה את תחושות החורבן, האישיות והלאומיות ואט אט אנו מבינים כי, בדומה לימינו, לתחושת החורבן הלאומי והאסון האישי קווי ממשק רבים. רק בסיום הנסיעה וביציאה מהקרון נדע מה היה ייעודה של הרכבת ולאן הוביל הקרון את נוסעיו.

מחזה ובימוי: ארז ברט.

בהשתתפות: איתמר ברקאי, אסתי גנץ, ארז ברט, יהונתן כלפה, ירון ליבוביץ' ושירה בן צבי.

מתחם התחנה, תל-אביב, ימים ה',ו',שבת, 9-11.5.2013.

ההצגות מתקיימות בין השעות 17:00- 23:00. תוכניית הפסטיבל.


תלוי במקום – פסטיבל מתחת לבית 3

מתקיים בימים ה', ו', שבת, (2-4.5.2013).

14 מופעי פרפורמנס, מחול, תיאטרון ומוסיקה. השנה בבניין עיריית תל-אביב-יפו, במינהל ההנדסה (הכניסה מרחוב פילון), ובבית רבקה גרינוולד (רחוב שד"ל 4).

בדף הפייסבוק  שלנו נמצא פירוט המופעים ולוחות הזמנים. הכניסה חופשית.

אנא הגיעו מוקדם, מספר המקומות לכל הצגה מוגבל.

נשמח לראותכם, צוות הפסטיבל: נטלי, רואי, רויאל, מעיין, מיה ועתליה.

עקב אירוע שמתרחש בכיכר רבין בזמן הפסטיבל יתכנו שינויים בלוחות הזמנים בבניין העירייה.
בבקשה בדקו בדף הפייסבוק לפני הגעתכם.

פסטיבל תלוי במקום, תיאטרון בחללים משתנים, 052-273-0732. 

 

אמנויות הבמה בהולנד בתקופת השואה

(יד ושם - המכון הבינלאומי לחקר השואה

המכון הבינלאומי לקידום תרבות יהודית וישראלית

אתר התיאטרון היהודי)

יום עיון בנושא, יתקיים ביום שני, כ"ו באייר תשע"ג, 6 במאי 2013

בין השעות 09:00 – 15:00, באודיטוריום יד ושם, הר הזיכרון, ירושלים

תרגום סימולטני בעברית ובאנגלית.

(לפרטים נוספים: מוטי סנדק)

 

פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא.

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

נאום פרידה - קטע

עודד קוטלר באירוע פרידה מאנסמבל הרצלייה קורא לצאת למהפכה בתחום התיאטרון וחקיקת חוק התיאטרון.

(העברה: דור פלס)





















 

גלגל ראשון

סרט סטודנטים קצר (11:56 ד') של אילן שאול ונחום מוכיח משנת 1977. לאחר השלמת הסרט הוא נלקח מהם ונגנז. הותר להקרנה בשנת 1988, זמן קצר לפני האינתיפאדה הראשונה. הסרט נעשה במסגרת לימודיהם באוניברסיטת תל אביב. עובדה זו נמחקה מהסרט אבל ניתן לזהות אותה מבעד למחיקה שנעשתה בצבע על גוף הסרט.

(העברה: שאול דישי)





















President Obama at 2013 White House Correspondents' Dinner

הסטנדאפיסט ברק אובמה, במסגרת תפקידו כנשיא ארה"ב, בכנס השנתי של העיתונות. עם איזון מדויק של בדיחות על חשבון עצמו, זוגתו לחיים, על חשבון המדיה יחד עם הערכה גדולה לתפקודה, על אהבת האדם ואהבת המולדת. שחקנים, שימו לב לשקט הנפשי שלו ולתזמון המדויק. ביחס לקהל, ברור שמדובר בקהל אידיאלי, שבוי, מכיר תודה ומשתף פעולה. שני הצדדים משלימים זה את זה. רוב הבדיחות הן פנימיות, אבל חלקן יובן גם על ידי נתיני האימפריה האמריקאית ברחבי הגלובוס.





















ישראל - הציון אפס

45 מדינות, ביניהן ישראל, קיבלו את הציון 0 בשל מגבלות קשות על חופש הנישואין.

ב-48% ממדינות העולם שורר חופש נישואין, ב-29% מגבלות חלקיות וב-23%, ביניהן ישראל, מגבלות קשות. ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם שקיבלה את הציון 0, והיא ממוקמת לצד איראן, פקיסטן, אפגניסטן, ערב הסעודית ושאר מדינות האסלאם הקיצוני. (חדו"ש)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "הוידוי האחרון של אדולף היטלר")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il