הצטרפו לאיגרת השבועית

"תיאטרון החדר הוא בשבילי ארגז הכלים לחיים" (עינת ויצמן, שחקנית ובמאית, בוגרת תיאטרון החדר)


היא: איך העולם ידע ושתק! מאות אנשים נרצחו כל יום והעולם שתק! איך העולם שתק! רצח המוני! ילדים נשים גברים! הורים ונכדים מול ההורים מול הילדים. והעולם שתק! איך העולם שתק? מה, הם אומרים שהם לא ידעו?

הוא: תראי, הם לא ידעו בביטחון. זה היה בגדר שמועה.

היא: בגדר שמועה אנשים נרצחו יום יום? בגדר שמועה אנשים נרצחו יום יום ללא עוול בכפם. רק בגלל הגזע שלהם. בגדר שמועה? לא היו הוכחות? שלא יבלבלו לי במוח. העולם ידע ושתק! ידע ושתק!

הוא: טוב, תראי, צריך להבין את הנסיבות של התקופה.

היא: אין נסיבות! אין נסיבות לרצח עם! אין נסיבות לרצח שיטתי של בני אדם חפים מפשע. כפרים שלמים שנמחקו מעל פני האדמה. אין נסיבות מקלות לשתיקה כזאת!

הוא: תראי, מדינות העולם לא יכלו להתערב עד שהם לא ידעו בביטחון שזה העניין.

היא: אין נסיבות! אין נסיבות כשמדובר בהתעללות סדרתית ובאונס של נשים בפני הילדים שלהן וההורים שלהן.

הוא: תראי, את רגשנית. תלמדי יותר. את יודעת מה היו הנסיבות שגרמו לפרוץ המלחמה?

היא: מה זה משנה הנסיבות לעזאזל! איזה נסיבות! אנשים חיים בסיוט שלא נגמר והעולם שותק!

הוא: תראי, אם הם יתערבו, הם היו מתערבים הם היו נכנסים לסיבוך הזה גם.

לא מתערבים כל כך מהר.

היא: אבל אנשים מתים! עוברים עינויים! בני אדם! יום יום! בנשק להשמדה המונית!

הוא: תראי, את לא יכולה להגיד שלא היו ניסיונות התערבות. שלחו כסף, שלחו נשק.

היא: נשק?! שלחו נשק?! כסף?! הם שלחו כסף?! הם משתמשים בכסף כדי למרק את המצפון שלהם. ברור להם הרי שזה לא באמת יעזור. אין לך מה להגיד לי ואתה יודע את זה. העולם שתק! והקהילה היהודית בארץ שותקת.

הוא: את מתכוונת שתקה?

היא: מה? לא, אני מתכוונת שותקת.

הוא: מה? יש לנו את "יד ושם" ומסע הסברה בעולם. יש סמינרים. אנחנו מסיעים כל שנה אלפי נערים ונערות לפולין.

היא: מה הקשר פולין? אני מדברת על סוריה.

הוא: סוריה? את מדברת על סוריה? לא, תראי, בסוריה זה הערבים. זה סיפור אחר לגמרי, ככה הם. הם לא כמונו.

היא: אבל זה די דומה, לא?

הוא: אוי, נו, זאת השוואה נדושה שחוקה פזיזה ושטחית.

 

(עדי חג'בי, בוגרת תיאטרון החדר, מנחה ושחקנית)

לאיגרת השבועית של 2013 . 5 . 2