אני רוצה להתחקות על החמקמק שבי.
נמאס לי כל הזמן להתחפש, להחליף תלבושות,
להיות פרסונה נזילה.
אולי אומר במפורש: אני עירום, ללא מסך, ללא עיצוב לפי הצורך;
קבלו אותי כמות שאני –
אני זיקית קצוצת זנב, אני נמר בלבוש חתול
ואולי אני תן המיילל את מצוקותיו
ובעצם, אולי אני יחיד, חד-פעמי, שמשנה את צורתו,
שמעצב לו תפאורות ושבולע את חייו.
אז קבלו אותי כמות שאני, הרי יודעים אתם
שאני שם זין על הכול ולא אכפת לי מה יאמרו המבקרים.
(עריכה: יקיר בן משה)
