בתוך תיבת הזיכרון
קולות שונים ומשונים
נאבקים על הבכורה;
סלסול נוגה של סקסופון
ומרש של אֵבל מתבכיין
אשר מספיד את מה שאין,
שירתה של נזירה
ופיזוזיו של הליצן -
וגם צליל הוואלס הווינאי
ליד רכבת – דם מקפיא;
כך מסתחרר לו המחול
לתוך הזיכרון של האתמול.
תחום האירוע האמנותי הוא מקום פתוח לכל מה שהדמיון האנושי יכול להמציא. אם אכן כך הדבר, שחררו את התודעה ותתחילו לפנטז. |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
