בְּבֵיתֵנוּ סוֹד

רוֹבֵץ עַל הַקִּירוֹת.

מֵרִיץ רַגְלֵי עַכָּבִיש

לְאורֶךְ הַמִּסְדְרוֹן מֵהָהוֹל לַשֵּׁירוּתִים,

שֶׁעַל גְּדוֹתָיו הָאֲפֵלוֹת

מֻנָּח יֵתֶר הַבַּיִת.

בְּגִיל שְׁלושׁ-עֶשְׂרֶה,

נוֹדַע לִי. תִּינוקֶת הֻשְׁלְכָה מֵהַבַּיִת.

                                                    כְּחֵפֶץ.

אֲנִי נִלְפֶּתֶת

                                                    בְּגוּפָהּ הַדּוֹמֵם שֶׁל אִמִּי

                                                    עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה שֶׁנִּפְתַּחַת לְמִיתָה כְּפוּלָה;

                                                    מִן הַסָּלוֹן הַמֻּקְצֶה, עוֹלוֹת נְחִירוֹת הַנָּזִיר הֶעָיֵף,

                                                    אָבִי

וּמְהַדְהֶדֶת אֶת הָאַחֵרֶת:

                                                    אַל תַּעֲזְבִי אוֹתִי כָּאן, בֵּין גְּנִיחוֹת הָחוֹסִים,

                                                    בְּמָעוֹן שְׁכוּחַ אֵל.