הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין היא תפיסה שלמה של אמנות הבמה. כנות הגורמת לחוויה מרעננת. אתגר לאמנים ולקהל" (פרופ' אברהם עוז)


האיגרת השבועית

יום ה', 2012 . 6 . 28

היטלר - ההצגה
מוצ"ש, 14.7.2012, בשעה 20:30

יום שישי, 27.7.2012, בשעה 14:00

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

-------

החלו פגישות ההכרות

ללימודי משחק ובימוי
בתיאטרון החדר
טל', 03-5171818,

מידע כאן וגם בדוא"ל

-------

ייעוץ אישי:  
טל': 03-5171818. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לך קטע?

שלח/י אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------
לאיגרות קודמות
-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: אלוהים, ניסויים מדעיים ואודישנים
•   פרשת השבוע: 39. חקת: במדבר י"ט - כ"ב 1
•   נורית צדרבוים: הַפָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת אֵלַי לוֹחֲשׁוֹת
•   אסנת ראם: הסוד
•   יואב איתמר: דשא מוות, אוֹט עַר גְזוֹגְט
•   מלכה נתנזון: מַחְלָקָה פְּתוּחָה - מחזור
•   רגע של עברית: מכונת הדיבור בתור מורה שפות: פה מדברים עברית
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים של חברים: לוח
•   הכתובת על הדיר: קצרצר

בניסוי שנערך בקנדה בשלהי המאה העשרים, נבדקה האפשרות שתפילה מרחוק יכולה להשפיע על החלמה של חולים. מסקנת החוקרים הייתה שהתפילה כאמצעי החלמה "אינה מוסיפה ואינה גורעת" (שם).

 

מאוחר יותר, בשנת 2006 נעשה ניסוי דומה (שם), שתוצאותיו היו נוטות לכך שהתפילה אינה משפיעה כלל על ההחלמה, אבל החוקרים נטו להשאיר את המסקנות מעורפלות ולא להחליט. מתברר גם שעיתוי המחקר קובע: בתקופה בה האמון במדע גבוה יותר, המחקרים נוטים להוכיח כי אין אלוהים. בתקופה בה האמון באל גבוה יותר יש נטייה לראות במסקנות המחקר הוכחה לקיומו של האל.

 

הקושי במחקרים אלו הוא שמספר המשתנים שיש לקחת אותם בחשבון הוא, לעיתים קרובות, רב מדי, מכדי שאכן ניתן יהיה לקחת אותם בחשבון. לדוגמא: אפשר לכמת (מלשון כמות) מספר משתנים שבתוך התפילה והמתפללים, אבל אין אפשרות לכמות את כולם. זו הסיבה שעד היום אין אפשרות מדעית "להוכיח שאלוהים קיים", וכל קבוצת התייחסות לעצמה מסיקה את המסקנות הנוחות לה: המאמינים מוצאים במחקר המדעי הוכחה לקיומו של האל. האתיאיסטים לא מוצאים. בניסוי מהפכני ושנוי במחלוקת שנעשה בשנות החמישים של המאה הקודמת, הוכיח פרופסור קרייטלר הישראלי כי הנסיין עצמו משפיע על תוצאות הניסוי, גם מבלי שהוא מודע לכך.

 

בבסיס הניסויים הללו מגולמת ההנחה בדבר קיומה של השגחה פרטית ומתוך כך גם האפשרות למניפולציה על אלוהים שיימלא את בקשתו של המאמין, למשל, שייעשה שקבוצת הכדורגל "שלו" תנצח בשבת במשחקי הליגה, ויפה העירו על כך שהדבר סותר יסודות תיאולוגיים עליהם מבוססת האמונה באל אחד. בעידן הניו-אייג' מתחלף תפעול האל בתפעול היקום.

 

שאלו את פרופ' ישעיהו ליבוביץ: "אתה הרי איש מדע, שהספקנות היא לחם חוקך, מדוע אם כן אתה מקיים מצוות?". השיב להם: "כי המצוות מסייעות לי להיות אדם הגון". ליבוביץ ביטל את האפשרות להשפעה אישית על האל. זוהי תשובתו הפרטית של ליבוביץ ויש להניח כי היא אינה מספקת את המבקשים סעד פרטי מהאל. פוטנציאל הספקנות קיים בכל אדם. בדרך כלל גם המאמין נע בין אמון לספק ובכל זאת ברוב המקרים הוא נותר באמונתו, מתוך הטיעון ש"במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות (חגיגה, יג' א).

 

היהודי המאמין יכול להטיל ספק בקיומו של האל אבל כל עוד הוא מקיים את מצוות הדת הוא יהודי כשר. בתנועות דתיות מסוימות האמונה משחקת תפקיד חשוב יותר, אבל הדבר נובע מאי יכולתם של רוב המאמינים לחיות עם ספק בריא.

 

על הבמה נע השחקן בין מתן האמון בהיותו הדמות, לבין הטלת הספק בכך עם הידיעה שהוא שחקן המגלם דמות בימתית. תנועה זו בין אמון לספק היא הכרחית, לא רק לקיומה של היצירה, אלא גם לשמירת שפיות דעתו של השחקן. תארו לעצמכם שחקן שמאמין באמונה שלמה וללא כל פקפוק שהוא "המלט" במחזה של שייקספיר. היינו יכולים לטעון שהאיש יצא מדעתו. יתרה מזאת, שהוא עלול לסכן את העמיתים שלו להצגה. המלט כידוע רוצח תחילה את פולוניוס וסופה של ההצגה הוא מרחץ דמים שהמלט שותף לו.

 

כיצד כל זה מתקשר לאודישנים? אודישן הוא בחינה. הניסוי המדעי גם הוא בחינה שנעשית להשערת המחקר ולכל הנוגעים בה. במצב כזה נוצר מתח שאינו קיים במקרים שבהם אותן פעולות היו מתקיימות במצב שאינו בחינה. אדם שבאופן אקראי מספר בדיחה לסובבים אותו, עשוי לעשות זאת בליווי מתח הנובע מעצם הסיפור אבל לא יותר מזה. הציבו אדם זה על במה או תאמרו לו שהוא ב"אודישן" ומיד נוצר מתח נוסף הנובע מעצם הגדרת המצב כבחינה. המתח הזה זורם באופן טבעי לסיקול הצלחת הפעולה. אם אין מטפלים בו, לפחות כפי שהדבר נעשה אצלנו בחדר, איכות הביצוע יורדת פלאים. במצבים המחקריים שנזכרו כאן אין אפשרות לנטרל את המתח הזה. זהו משתנה נוסף על אלו המטילים ספק מובהק באפשרות להוכחת קיומו של האל בכלים מדעיים. יש טענה שאינה לגמרי בדוקה, שריפוי רוחני מצליח, כל עוד הוא נעשה בתנאים הטבעיים של הטיפול. ברגע שבו מוגדר הטיפול עצמו כעומד לבחינה, הסיכוי שהוא יצליח הולך וקטן.

 

מסקנה אפשרית: אוגוסטינוס הקדוש מצטט את הברית החדשה, מתי, פרק 22, פסוק 21: "תנו לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר", או במילים פשוטות: אנא, אל תערבבו תחומים. המאמין באלוהים לא זקוק להוכחה מדעית על קיומו של האל. איש המדע יכול בהחלט להיות גם אדם מאמין באלוהים.

אמן כן יהי רצון.

(קטע זה בניסוח המסוים המובא כאן לא קיים בספר המעגל הפתוח)

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

39. חקת: במדבר י"ט - כ"ב 1

"וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרן לאמֹר. זאת חֻקת התורה" (במדבר י,ט 1).

פרשת פרה אדומה. לוקחים "פרה אדומה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא עלה עליה עול" (במדבר י"ט 2). מוציאים אותה אל מחוץ למחנה, שוחטים אותה, שורפים אותה, ואת אפרה מניחים למשמרת למי נידה, אלו המים המרחיקים את הטומאה. "זאת חֻקת התורה":

 

תוספות, מסכת עבודה זרה, דף כ"ג עמוד ב': "שבימי בית ראשון לא נשרפה שום פרה, כי נסתפקו באותה שעשה משה, כל ימי בית ראשון, ועד עזרא שעשה השנייה".

אוצר המדרשים (אייזנשטיין), עמוד תע"ד, ד"ה: כי תבואו: "לפי שמעשה פרה אדומה לא נעשית אלא לכפר על מעשה העגל שהוא צרעת הרוח".

 

כלומר, דין תורה שלא נתבאר טעמו. ישנם דינים שטעמם ידוע או לפחות מנומק במקור. לדוגמא: מתוך עשרת הדיברות, חמשת הראשונים סיבתם מבוארת במקור. החמישה הבאים אחריהם לא מבוארים. מתוך אותם דינים שאינם מבוארים, על חלקם ניתן לשער את טעמם, על פי טבעו של הדין. למשל: הדיבר "לא תרצח", אינו זקוק לנימוק, משום שהוא מבוסס על עקרון מוסר אוניברסאלי, שממנו נגזרים עקרונות המוסר האנושי, אותו מוסר המתגלם בדמותו של האל העברי, כפי שדיברו עליו נביאי ישראל. על חלק מהדינים והחוקים קשה לשער את טעמם, אלה הם בבחינת "חוקת התורה", ועליהם נכתבו תילי-תילים של פרשנויות ופרשנויות-נגד. דין פרה אדומה הוא "חוקת התורה" שלא נתברר טעמו.

 

ככלל, חוק תורה אינו חייב לנמק את עצמו. דת אינה מחויבת להסביר או לנמק את מצוותיה. בהיותה נשענת על אמון הציבור בתוקפה. לכאורה, יכול כותב הדינים להציג דינים ככל אוות-נפשו, אין הוא חייב דין וחשבון למאמיניו, ואינו מחויב לנמק על שום מה נכתב דין זה כך ולא אחרת. זה טבעה הכללי של דת, והוא בניגוד לטבעו של המדע. מדע חייב להציג תיאוריה, שהיא המקבילה המדעית לתורה. אבל עליו לנמק תיאוריה זו בכל פעולת מחקר, לשער השערות, לבדוק אותן בכלים מדעיים מוסכמים, להוציא מסקנות פשוטות, ברורות, ניתנות ליישום ולשחזור, ויש אומרים שתיאוריה טובה חייבת להכיל בתוכה גם מבחן מכריע שיכול להפריך אותה בניסוי חוזר. תיאוריה מדעית טובה שואפת להכיל בתוכה את אפשרות מתן האמון בה, בצד האפשרות להטלת הספק בה. תורה דתית שואפת להשיג תגובה אמונית מוחלטת. רק בתחום התיאולוגיה הדתית קיימת האפשרות להטלת ספק בגבולות ידועים מראש, וללא פריצה אל מעבר להנחות היסוד שלה.

 

ובכל זאת, יש רואים יותר מדמיון אחד בין דרכה של דת, לדרכו של מדע. גם כותב החוקים הדתי אינו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. הוא מחויב להתחשבות בטבעו של האדם, העולם, והתנאים הנתונים הקיימים בזמנו. לדוגמא: חוק שהוא בבחינת "גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה", ואפילו הוא נראה בעין המחוקק כחוק נפלא, הוא אינו תקף. תוקפו לוקה באי-יכולתו של רוב הציבור לקיים אותו, ונזקו עלול להיות גדול מתועלתו, עד כי הציבור עלול להטיל ספק, לא רק בחוק המסוים, אלא בכותב עצמו ובתורתו כולה.

 

תכונה נוספת של החוק עשויה להתגלות במחקר ההיסטורי. לרבים מהחוקים הדתיים העתיקים יש בסיס בתקופת הזמן שבהם נחקקו, או קודם לכן. לדוגמא: איסור אכילת חזיר מנומק בכך שהוא "מפריס פרסה ושֹׁסע שֶׁסע פרסה, והוא גֵרה לא יגר, טמא הוא לכם" (ויקרא יא' 7).

 

אולם חוקרים אחדים מציעים הסבר חקלאי-כלכלי לאיסור אכילת חזיר. מקובל היה שחזיר הינו בעל חיים הזקוק למים רבים יחסית, לשם גידולו. במזרח התיכון השחון, שבו יש תקופות חוזרות ונשנות של בצורת, לא היה זה רווחי לגדל חזיר. אם כן, הנימוק הראשון לאיסור גידול חזיר בארץ כנען, הוא כלכלי. ד"ר דוד אילן, שניהל חפירות ארכיאולוגיות בתל-דן טוען ששורשיו של הרעיון המונותיאיסטי טמונים בראשית תקופת הברזל הראשונה בארץ כנען. באותו הזמן נעלמו הצלמים והפסלים מהאמנות ומהפולחן. התופעה בולטת במיוחד באתרי "ההתנחלות" של אזורי הספר: ההר, המדבר, כמו בצפון הארץ, תל דן למשל. לדעתו, האליטה החברתית-הדתית פסקה, על רקע משבר כלכלי וחברתי שהתבטא במחסור של מתכת, שלצלמים אין כל כוח, קביעה שלהערכתו התפתחה בהמשך לאיסור המקראי עליהם במסגרת הדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה..." (שמות כ' 3). אם לצלמים אין השפעה רוחנית או סמלית, אפשר היה ליטול בלי חשש פסלי מתכת מקברים ומקדשים קדומים ולכתת את החומר שממנו הם עשויים לכלי נשק, לחרמשים ולגרזנים (הארץ 28.12.2005).

 

איסורים מסוג זה מטבעם שהם מתקבעים בתודעת האדם. שנים רבות לאחר מכן הם מועברים מאב לבן, הופכים לאמונה שמתקשחת במהלך הדורות, ומקבלת תוקף של קדושה, ולו רק מעצם היותה מקובלת מהאבות הקדמונים. מכאן ועד לקיבוע האיסור כתקנה דתית הדרך קצרה. טיעון זה מסביר מדוע מוטל איסור אכילת חזיר ביהדות ובאסלם, שכור מחצבתן הוא המזרח-התיכון, ואילו בנצרות, שעיקר התפתחותה באירופה המשופעת במים, לא קיים איסור כזה. דין אחר הוא פדיון הבן (במדבר ג' 11-13), שהוא עידון של מנהג כנעני פגאני, להקריב את הבן הבכור למולך...

קישור קבוע

הַפָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת רוֹבְצוֹת בֵּין כָּרֵי הַדֶּשֶׁא

לוֹחֲשׁוֹת אֵלַי, מִכָּל עֵבֶר שֶׁ....

כְּמוֹ אוֹמְרוֹת מָה עוֹד אָסוּר לַעֲשׂוֹת.

כּה נִרְגֶּשֶׁת אֲנִי לִרְאוֹת 

שֶׁפָּרוֹת קְדוֹשׁוֹת לוֹעֲסוֹת

מַעֲלוֹת גֵרָה וְלוֹאֲטוֹת

לִי עַל עורֶף פָּרָה אַחַר פָּרָה.

(בְּלא הַפְסֵק, בְּלֹא הַרֵף).

 

נַפְשִׁי בֵּינֵיהֶם תִּתְרוֹצֵץ

כְּמוֹ תְּהֵא לַם לְרוֹעֵץ

כְּמוֹ רוֹצָה לְנַתֵּץ

פָּרוֹת מְדֻשָּׁנוֹת עונֶג

עֶגְלוֹת בְּנֶזֶם זָהָב.

רוֹצָה לְפָתֵל פִּנּוֹת ולְעַגֵּל

לְהַסְוֹת, לְהַסְווֹת,

לְאֲפֵר לְהַפְרוֹת

עַד שֶׁיִכְאַב.

 

והַפָּרוֹת?

מְפֵרוֹת שַׁלְוַתִי

מְפָאֲרוֹת תֻּמָּתִי

נוֹתָרוֹת וּמֻתָּרוֹת

קְדוֹשׁוֹת מְעֻנּוֹת.

 

נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי בְּלא מַעֲנֶה

בֵּין כָּרֵי דֶּשֶׁא מוֹרִיקִים

בָּם הַפָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת לִחַכוּ,

שָׁם לִי חִכּוּ וְגָּעוּ - מוּ נוּ נוּ.

 

(© ד"ר נורית צדרבוים, יוצרת בין-תחומית)

קישור קבוע

בְּבֵיתֵנוּ סוֹד

רוֹבֵץ עַל הַקִּירוֹת.

מֵרִיץ רַגְלֵי עַכָּבִיש

לְאורֶךְ הַמִּסְדְרוֹן מֵהָהוֹל לַשֵּׁירוּתִים,

שֶׁעַל גְּדוֹתָיו הָאֲפֵלוֹת

מֻנָּח יֵתֶר הַבַּיִת.

 

בְּגִיל שְׁלושׁ-עֶשְׂרֶה,

נוֹדַע לִי. תִּינוקֶת הֻשְׁלְכָה מֵהַבַּיִת.

                                                    כְּחֵפֶץ.

 

אֲנִי נִלְפֶּתֶת

                                                    בְּגוּפָהּ הַדּוֹמֵם שֶׁל אִמִּי

                                                    עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה שֶׁנִּפְתַּחַת לְמִיתָה כְּפוּלָה;

                                                    מִן הַסָּלוֹן הַמֻּקְצֶה, עוֹלוֹת נְחִירוֹת הַנָּזִיר הֶעָיֵף,

                                                    אָבִי

וּמְהַדְהֶדֶת אֶת הָאַחֵרֶת:

                                                    אַל תַּעֲזְבִי אוֹתִי כָּאן, בֵּין גְּנִיחוֹת הָחוֹסִים,

                                                    בְּמָעוֹן שְׁכוּחַ אֵל.

 

קישור קבוע

אָמְרוּ לִי "זֶה בֵּיתְךָ".
אָז פּה אֲנִי יָשֵׁן.
אָמְרוּ "זאת אִשְׁתְּךָ".
אִתָּהּ אֲנִי שׁוֹכֵב.
אָמְרוּ "תּאהַב אוֹתָהּ."
אוֹתָהּ אֲנִי אוֹהֵב.

אָמְרוּ "זאת עֲבוֹדָתְךָ".
אָז אֲנִי שׁוֹחֵט.
אָמְרוּ "זֶה לא מַסְפִּיק".
אָז אֲנִי בּוֹעֵט.
עַד שֶׁיּאמְרוּ "תַּמּוּת"
וְאֶתְמוֹטֵט.

קישור קבוע

ה.  לִיסָה

 

לִיסָה צוֹפָה בְּיָם הַמָּוֶת שֶׁלָּהּ

שָׁם הִיא מוֹלֶכֶת יְחִידָה בֵּין הַכְּתָלִים הַלְּבָנִים

מְפַתָּה אֶת הָעוֹרֵב בִּמְנוּסָה וְאֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ

"אִמָּא שֶׁלִּי בַּת זוֹנָה / אַפְ'פַּם לֹא מְחַבֶּקֶת /

לא סוֹבֶלֶת קִרְבָה" 

(מלכה נתנזון, משוררת)

קישור קבוע

בתאריך 5.6.2012 התקיים בבית התפוצות, ערב השקה חגיגי לכבוד צאת הספר: "מכונת הדיבור בתור מורה שפות: פה מדברים עברית" בעריכת שלמה יזרעאל (ההוצאה לאור של אוניברסיטת ת"א ע"ש חיים רובין, פברואר 2012), משך הקטע: 1:32:46.

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

היטלר

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה". 
(צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  
(חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  
(יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  
(אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  
(יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
מוצ"ש, 14.7.2012, בשעה 20:30

יום שישי, 27.7.2012, בשעה 14:00

 (לקבלת התוכנייה)

 

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 29.6.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

אורתו-דה: אבנים, ויה דולורוזה ואורתו-דה נייט

- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל.

"אורתו-דה נייט" – ערב חד פעמי חוזר, שבו מוצגת היצירה החדשה של אורתו-דה: "ויה דולורוזה", ועוד הצגה אורחת ממבחר היצירה הישראלית.

יום ב', 30.7.2012‏, בשעה 20:30‏‏,  יום ה', 30.8.2012, בשעה 20:30

ההצגות מתקיימות אחת לחודש באולם צוותא 3, תל-אביב, בשעה 20.30. 

תודה לתיאטרון החדר!

להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.

מחיר כרטיס: 60 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 40 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד".

 

אורטל חייבת למות

מותחן פסיכולוגי.

אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

מוצ"ש, 28.7.2012‏, בשעה 21:00, בתיאטרון קרוסל, דיזנגוף 75 תל-אביב,

057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135 

 

יומן היריון

הילה גלסר - שחקנית יוצרת. רינה לביא - מעבדת למחזה ובמאית

ואמיר אוריין המורה והיועץ האומנותי

"כמו שלא ראיתי הרבה אבות ברחובות ככה לא פגשתי הרבה גניקולוגיות במרפאות.

מה זה אומר עלינו? שגברים מתעניינים בכוס שלנו יותר מאיתנו?"

יומן היריון - סטנד אפ נוּגֶה. בשפה קולחת, משעשעת ומרגשת, היא חושפת בפני הצופים את תהליך ההיריון שלה, מרגע ההתעברות ועד לידת בתה עדן. תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה. 28.6 בשעה 20:30.

וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704

הקטע הבא צולם בחדר:





















 

קבוצת מחול MEMA / אליס דור-כהן מציגה: קווין - אני לא

משתתפים: אליס דור-כהן, גוצ'י לאוי קוהן.

עיצוב במה ותלבושות: מיטל נימני. טקסט: אליס דור-כהן. עריכה מוסיקלית: איתי בכרך.

מוסיקה:Charles Aznavour, Eleni karaindrou, Nina Simon   

תודות: לאמיר אוריין על ההשראה וההכוונה!

המופע מתקיים במסגרת פסטיבל אינטימאדנס בתיאטרון תמונע

ביום חמישי, 5.7 בשעה 20:00. ביום שישי, 6.7 בשעה 14:00.

ביום ראשון, 8.7 בשעה 20:00

מחיר כרטיס 65 שח. 03-5611211.

''תרשה לי לחשוף את היפה שבי'': אני משתוקקת לרגש את הקהל, רוצה שיכיר אותי, שיתיר אותי, שייגע בי ואני בו, רוצה שיאהב אותי ואני אותו - מבקשת לחשוף בפניו את הפגיעות שבי, בדומה לתשוקה שלי לאינטימיות עם גבר.

 

פורנו

- בכורה ישראלית. מפגש בין גבר לאישה, מוכר ולקוחה בחנות לאביזרי מין, מקום יצרי וחייתי.

מאת פטר טוריני. תרגום שמעון לוי. בימוי אור נדב. ייעוץ תיאטרוני רוני פיסקר. ייעוץ אומנותי ועיצוב תאורה עופר לכיש. עיצוב חלל איריס מועלם. עיצוב תלבושות וסטיילינג מעיין הוד ועדי רוטהולץ. כוריאוגרפיה פול דרי. עריכה מוסיקלית נמרוד צין. איפור הילה מינס. ע.במאית ומנהלת הצגה סימה אגיא. שחקנים איציק גרבר, מעיין נסטל, עופר פלדמן, מילי רביד

14/7, מוצ"ש, 21:00. תיאטרון תמונע, רח' שונצינו 8 תל אביב. טל': 03-5611211

מחיר כרטיס 60 שח (מחיר מיוחד לחברי תיאטרון החדר 45 שח במסירת קוד 117 בהזמנה בטלפון).

 

נפתחת קבוצת תיאטרון למבוגרים
בהנחייתם של אבי גיבסון בר-אל (במאי, שחקן ומנהל אמנותי)
ורינת מוסקונה (יוצרת ומנחת קבוצות תיאטרון)
הקבוצה תיפתח ביולי 2012 עד אוקטובר 2012
ותתקיים במרכז תל אביב במסגרת של מפגש שבועי קבוצתי בן שלוש שעות. בכל מפגש יושם דגש רב על פיתוח היצירתיות האישית של כל משתתף והקניית הכלים של עבודת השחקן. יחד ניגע בעולם החוויה הרגשי והחושי המצוי בתוכנו באמצעות ההיכרות עם השחקן שבנו. בין הנושאים שיועברו:
עבודה על הגשת טקסט, מונולוגים/דיאלוגים, עבודה פיזית/תיאטרון בתנועה, עבודה מתוך חומרים אישיים, שיטת אוריין-המעגל הפתוח,

עבודה על פרויקט אמנותי משותף שמיועד להיות מוצג מול קהל
- מספר המקומות מוגבל - לפרטים נוספים – 050-795-4582

 

סיבוב מסוכן

מאת ג'. ב. פריסטלי. נוסח עברי רבקה  משולח. בימוי יונתן אסתרקין. תפאורה איה בן אשר. תלבושות אפרת מירב. תאורה זיו וולושין. הדרכת טקסט מרגלית גז.

מלודרמה בלשית מתובלת בהומור עצמי. פרידה ורוברט קפלן מארחים ארבעה חברים. בחוץ משתוללת סופת גשמים. מסיבת הקוקטייל עוברת טלטלה עזה שמשנה את פני החבורה מן הקצה אל הקצה.

16-30/6 באולם שרגא פרידמן, בית צבי. טל': 03-5799290, או 9798* מ"בזק". קוד הנחה: 2801

 

Fade

מופע הפרידה של רענן פררה ורועי נווה. הקומדיה זוכת פרס השחקנים.

18-19/6, תמונע, 20:00, כרטיסים: 03-5611211 - 50% הנחה ב"לאן" ומאות ארגונים

31/5, עכו, 21:00 כרטיסים: 04-9914222

 

איש ללא שם

בימוי וכתיבה: רון ישועה, משחק: שירה אלפנדרי, מוסיקה: נדב ינאי, עיצוב תיאורה: עופר לכיש.
דרמת מתח פסיכולוגית המתרחשת במרתון לילי בתחנת חקירות במרכז הארץ. במרכז העלילה עומדת ענת כתבת פלילים ידועה  המוצאת את עצמה להפתעתה נחקרת ע"יהאקס שלה. 

מוצ"ש, 30.6 ,1.6, 15.6. בשעה שמונה בערב בתיאטרון תמונע.

דראפט - בית ספר למחזאות נקודה. ההרשמה לבית הספר דראפט בעיצומה. משכן בית הספר דראפט , ביתנו, שדרות ירושלים 29 חיפה.

כל הפרטים והמידע: www.look-at-me.co.il

 

מחשבים – תיקון

שחר נגר: 050-764-8002

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

משנים את חוקי המשחק

מלים ולחן: איה שויד. עריכה ובימוי: אסף מהללאל, שירה: איה שויד ואסף מהללאל.






















איך הייתם מסתדרים בלי השואה?
טקסט וביצוע: נטלי כהן וקסברג



















-------------- -------------- --------------

סיכות

וינסטון סמית: "הדוקטור"

ד"ר גיא בכור, פרשן לענייני המזרח התיכון, ראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במרכז הבינתחומי הרצליה, בעל בלוג, מעת לעת כותב גם ב"גלובס", בעל טור ברשת ב', קול ישראל. שם במירכאות כפולות ("...") כל שם של גוף חברתי שעוסק בזכויות אדם. כיצד ייראה שמו שלו במירכאות כפולות? מירכאות כפולות הן היום אמצעי להתחמק ממחויבות אישית וגם כלי נשק לניגוח יריבים. ובכן, "הדוקטור" הוא קודם לכול "פטריוט" אבל גם טרחן בלתי נלאה. "קפיש"?
--------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר במחזה "היטלר")

--------------

"ניתן לך הזדמנות להתבטא, דוקטור.

אתה יכול להיות שקט. פשוט לא הייתי רוצה

להוריד את המחסום מהפה שלך"

(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il