אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה

כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אִתָּךְ אֲנִי רוֹאֶה עֶרְוָה

עֶרְוָה פְּתוּחָה פְּרוּצָה

חוֹבֶקֶת אוֹתִי כְּמוֹ מֶדוּזָה

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ

אֲנִי רוֹאֶה שָׁדַיִם

רוֹאֶה פְּטָמוֹת

רוֹאֶה זוּג הֲרֵי אֱדוֹם

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתָךְ אֲנִי רוֹאֶה צְבִיָּה

אֲנִי רוֹאֶה אַיָּלָה שְׁלוּחַת רֶסֶן

אֲנִי רוֹאֶה לָךְ אֶת הַכּל

כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב אֲנִי רוֹאָה מְחִיצוֹת

לא רוֹאָה פְּרִיצוּת

רוֹאָה חֲצֵרוֹת

רוֹאָה פִּלּוּגִים

רוֹאָה אִסּוּרִים

רוֹאָה אָדָם

עוֹד מְעַט לא נוּכַל לְהִפָּגֵשׁ

נִסְתַּתֵּר

תַּחְבִּיא אוֹתִי

לֹא נוּכַל לִהְיוֹת יַחַד

אֶהֱיֶה אֲסוּרָה גַּם עַל בַּעֲלִי

אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה

(שושנה ויג)