אני רכבת דוהרת על שני פסים שאסור להם להיפגש.
אם הם ייפגשו, אני אפול.
אני קם בבוקר ומעמיס תרופות ומרשמי קיום לתוך מזוודות, קרונות ורגעים,
ללא ביטוח, ללא עתיד, ללא מנעול שניתן לבטוח בו שלא ייפרץ מחר,
שלא אמצא את עצמי זרוק לצד המסילה.
מחליף תחנות, מחליף נוסעים הממלאים ומרוקנים את חייו,
והרכבת דוהרת, לא ברור לאן.
