האיגרת השבועית

שמשגעים את הנמען שלך

(מה שנאמר כאן בלשון זכר כוונתו לשני המינים)

אתה יושב באולם התיאטרון ומישהו על ידך משתעל שיעול ארוך. בנהמת השיעול הזה אבדו לך לפחות מספר מילים מהטקסט שעל הבמה. מתסכל. השחקן על הבמה מספר בדיחה. האולם כולו פורץ בצחוק רועם, אבל השחקן ממשיך לדבר כאילו לא היה הצחוק מעולם. הקהל חונק את צחוקו, מתוסכל על כי צחק ולא שמע את המשכו של הטקסט. מאותו רגע והלאה הוא לא יצחק עוד ובסופו של הערב במה וקהל מתוסכלים כאחד.

אתה מדבר בטלפון. בצד השני עולה שיחה ממתינה. ההוא בצד השני שומע צליל ממתינה אבל הוא ממשיך לדבר כאילו לא היה הצליל מעולם. אתה שומע נתק שנמשך כשתי שניות. אבדו לך לפחות שתי מילים, ואולי הן המשמעותיות ביותר בשיחה הזאת. מתסכל. עולם נברא במאמר, כלומר במילה. בורא עולם אמר "ויהי..." ופתאום יש לו שיחה ממתינה. אבדה לנו מילה, או שתיים. תארו לעצמכם שהמילה היא "אור": "ויהי אור". אז מה? לעולם לא יהיה עוד אור? אין מקום לדאגה. יהיה. שהרי בורא עולם הוא בורא עולם ואילו אנו רק בני תמותה שמנסים ליצור קשר וגם להבין מה נאמר שם במהלך אותו נתק.

מכאן והלאה נשוחח על שחקנים. אלו המופיעים על במה בפני קהל, אבל במה היא משל לחיים, ועל כן כל מה שנאמר כאן על שחקנים, על בני אדם בכלל נאמר.

שחקנים רבים עולים לבמה ומשאלה אחת בליבם: "שרק יצליח לי לבצע את התפקיד, ושכולם יאהבו אותי ויחשבו שאני גאון של אימא". אולי זה לא הנוסח המדויק של המשאלה, אבל אולי בקירוב. כלומר, הקשב שלהם כולו מופנה לעצמם ולתפקיד בלבד והם נעים על הבמה בבועה של "אני והתפקיד שלי" ומצידם שהעולם ישתעל, יצחק, יקשקש בתוכנייה (רעש קל ומעצבן במיוחד), או ייפול לתנומה מלווה בנחירות עליזות, הם שלמים עם עצמם ונוח להם בעולמם זה.

כאן מדובר ברגישות ההכרחית לעצמך ולסביבתך.

גם בלי לדון בסיבות האישיות, ההיסטוריות, חברתיות, כלכליות, להתנהגות מנוכרת זו, אפשר להבין את הנזק המיידי והמתמשך שלה. על כן, האלטרנטיבה להתנהגות הזאת היא פשוטה:

בעלותך לבמה למד עצמך לחלק את הקשב שלך לשני ערוצים. האחד הוא אתה והתפקיד שלך. השני הוא הסביבה שבה אתה יוצר.

למד עצמך להפעיל מבט פנוראמי – פיזי ונפשי. מבטך מופנה אל הנמען הבימתי שלך, אבל הוא כולל את כל המרחב מאופק עד אופק. מקצה הבמה ועד לשורה האחרונה באולם.

הייה רגיש לכל תנועה על הבמה ובאולם. אם מישהו באולם משתעל, צוחק, מרשרש, נוחר, המתן והנח להם לבוא לידי ביטוי מלא. יוצרים בעלי ניסיון הם עדים טובים ומורים טובים. הרגישות הזאת זורמת בעורקיהם.

ואכן, כך גם בשיחת טלפון, הייה רגיש לכל צליל. המתן, חזור על דבריך או ברר אם המסר שלך הגיע לייעדו. אם אכן הקפדת על קשר טוב, ראה עצמך כמי שהנמען שלך אסיר תודה לך, אף אם לא הבחין בכך כלל.

האחריות ליצירת קשר טוב היא של המוען, היא שלך, יוצר הקשר, לא של הנמען.

(קטע זה לא מופיע בספר "המעגל הפתוח", ואולי ראוי היה שיופיע.

שיהיו לנו ימים טובים - אמיר)

הַטִּיּוּל הָיָה מָלֵא אוֹר וְשִׂיחֵי חַרְצִיּוֹת

וְהָאֲדָמָה בְּפַרְדֵּס הָאֶשְׁכּוֹלִיּוֹת הַחֲרִישִׁי

הָיְתָה מִתְקַלֶּפֶת וּמִתְפָּרֶכֶת וּנְמֵסָה

בִּקְעָרַת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם הַיְּחֵפוֹת

וְכָל הַיְּרֻקִּים מִתְרַפְּקִים עַל הָעֵינַיִם

וְהָאֲוִיר נָדִיב וְרוֹטֵט בַּשֶּׁמֶשׁ

זָב אַהֲבָה וְחָלָב.

עֲשׂוּיִים מִזָּהָב הָיוּ

הַנַּרְקִיסִים שֶׁקָּטַפְנוּ עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן.

זֶה הָיָה כַּאֲשֶׁר סָבִים וְסַבְתּוֹת

הָיוּ רַק תְּמוּנוֹת בַּסְּפָרִים

וְהַדּוֹדִים הָיוּ פְּלִיטִים.

כְּמוֹ לְרֹב הַיְּלָדִים בָּעוֹלָם

גַּם לָנוּ הָיוּ אִמָּא וְאַבָּא

בֵּין אַרְבַּע לְשֶׁבַע בָּעֶרֶב, בַּשָּעוֹת שֶׁל הַהוֹרִים

עַל הַדֶּשֶׁא, שָׁם הַגְּדוֹלִים רוֹאִים סְרָטִים וּמַחְלִיטִים

לִפְנֵי שֶׁהֵם אוֹמְרִים לַיְלָה טוֹב עַל סַף בֵּית הַיְּלָדִים

וְגִיטָה הַמְטַפֶּלֶת בְּקוֹלָהּ הַמְחֻדָּד

שָׁרָה עַל הַיַּעַר הַקָּרוֹב הָלַכְתִּי לִי פְּרָחִים לִקְטֹף

וְעַל הַקּוּקִיָּה בַּיַּעַר הָרָחוֹק וּנְמוֹגָה

בָּאֲפֵלָה מְרַחֶפֶת דְּמוּת אַלְמוֹנִית עִם רוֹבֶה

שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ שׁוֹמֶרֶת לַיְלָה, וְהִיא בָּאָה אִם בּוֹכִים.

רַק הַטִּיּוּל הָיָה חֵיק מָלֵא אוֹר וּפְרָחִים.

(מתוך "מסטיק – מבחר שירים", הופיע בקהיר בשם: "כשאני נשארת לבד", 2010)

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות שוליים. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

3. לך-לך: בראשית י"ב - י"ז

"ויאמר יהוה אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך".

(לך-לך, בראשית י"ב 1)

אברם יוצא מחרן, לוקח עמו את לוט, והם הולכים לארץ כנען. רעב בארץ כנען. אברם יורד למצרים. שם הוא מציג את שרי אשתו כאחותו. שרי נלקחת לבית פרעה והופכת שם לפילגשו. כמנהג המקום, אברם מקבל תמורתה: "צאן-ובקר, וחמורים ועבדים, ושפחות ואתונות וגמלים". (לך-לך, בראשית, י"ב 16)

ראוי להזכיר שוב כי בעולם זה האישה היא קניינו של הגבר, ואפשר למדוד את ערכה בשווה-כסף. על פי התגמול שמקבל אברם תמורת אשתו, מתברר כי שרי היא סחורה יקרת-ערך. אבל העסקה אינה עולה יפה. אפשר לומר שפרעה נעשה חולה ממנה, כי מגיפה פורצת בביתו. הביטוי "מגפה" יופיע במקומות שונים, כסימן של עונש על חטא (במדבר: י"ד, 37. י"ז 13-15. כ"ה, 8-9. כ"ה, 18. כ"ו, 1. ל"א, 16). גם היום נוהגים רבים, במקרים של מחלה, לחפש חטא או עוון או קלקול אישי כסיבה למחלה. בימים אלו הרפואה הקלאסית והרפואה האתנית-דתית והאלטרנטיבית, מתקרבות זו אל זו גם במקרה הזה. אבל בפרשה זו, אם יש חטא, של מי הוא? האם זה חטאו של פרעה שקנה אישה בלא שידע כי היא נשואה לאחר, ואף שילם עבורה כדת וכדין הימים ההם? או חטאו של אברהם ששיקר לפרעה כדי להציל את חייו? כבמקרים אחרים גם כאן האחריות על החטא מוטלת על בעל השררה, הוא פרעה, ועליו מוטל העונש בצורה של מגיפה המכונה "נגעים גדולים".

...

"אחר הדברים האלה היה דבר-יהוה אל-אברם במחזה".(לך לך, בראשית ט"ו)  

המחזה הוא חזיון פנימי, הצגה פנים-תודעתית של אברם, כהזיה או כחלום. גם ההבטחה האלוהית ליעקב ניתנת בחלום. ראוי לזכור שבעת העתיקה, וגם עד עצם היום הזה בחברות מסורתיות, נתפס תוכנו של החלום כמסר שנשלח מגורם חיצוני - אישיות מסוימת או כוח עליון, במקרה זה האל עצמו, ויש לו תוקף מחייב בחייו של החולם. התפיסה הפסיכולוגית שהחלה לתפוס מקום מרכזי בתרבות, החל מתחילת המאה העשרים, ראתה בחלום מסר ששולח האדם לעצמו. התפיסה היצירתית הכוללת מבקשת לגשר בין האתנית לפסיכולוגית, במסגרת עקרונות יצירה שיטתית.

על בסיס עקרונות אלו אפשר להניח שמקורו של המחזה שרואה אברם הוא בחוויה דיכאונית שלו. הוא מכהן כראש שבט גדול ורב-הון, אבל לו עצמו אין יורש. הוא חושש שהעולם שבנה בעמל רב, ייעלם עם מותו. המחזה הוא, אם כן, חלום של משאלה ופיצוי על הדיכאון שבו הוא שרוי.

במחזה הזה תחילה מבטיח האל לאברם שזרעו יירש אותו ולא אחרים. זוהי הבטחה להנצחה עצמית של אברם באמצעות צאצאיו. ואז דורש האל לבצע פולחן משולש. אברם מבתר שלוש עגלות, שלוש עזים ושלושה איילים, ומקריב גם תור וגוזל. "ואת הציפור לא בִּתר". הציפור היא הנפש, וזו אמורה להיות שלמה כדי לקבל את המסר האלוהי. העיט יורד על הפגרים אבל אברם מסלק אותו. זהו רגע של מאבק במחזה הזה. העיט הוא סמל לכוחות הריאקציה של הנפש, המבקשים להרוס את התבנית הדרמטית שיוצר אברם. אלו כוחות הנובעים מתוך היצר, ומבקשים להרוס את המחזה, לבטל את המסר החבוי בו, ולהשיב את אברם למצב אינפנטילי-כאוטי, לתוהו ובוהו בלתי נשלט. אברם מניס את העיט...

כְּשֶׁעֵץ הַיְלָדִים

מָלֵא בִּילָדִים, הוּא

יוֹתֵר מֵעֵץ פָּחוֹת מִיֶּלֶד

עֲנָפָיו הַמַּרְכִּינִים לְמַטָּה בְּעֶדְנָה

אֶצְבְּעוֹת עֵץ אֲרֻכּוֹת וּגְמִישׁוֹת

בְּגֹבַהּ אָזְנֵי הַיְלָדִים

לוֹחֲשׁוֹת מַשֶּׁהוּ מְפַתֶּה עַד

שֶׁאֵין יֶלֶד שֶׁלּא מְבַקֵּשׁ לְטַפֵּס וְלָשֶׁבֶת

לְהִשָּׁאֵר בֵּין הֶעָלִים וּלְהִסְתַּוּוֹת בֵּין הַפְּרָחִים

בָּרֵיחוֹת הַמְּתוּקִים

אָז עֵץ הַיְלָדִים אָז

עֵץ הַיְלָדִים

מְאֻשָּׁר.

(מתוך: "התעוררתי בליבו של אלכסון", 2009)

ביום חמישי, 11.8.2011, התקיימה בתיאטרון יפו הצגת "מונודיא 2011", ערב מונולוגים-דיאלוגים בבימוי חברי קבוצת המנחים ובביצוע קבוצות המשחק של תיאטרון החדר, 2010-2011. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", מבט עקום-ישר, עצוב-מצחיק, על הדמויות שבתוך עצמנו וסביב לנו. בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך המופע.

פיטורים

כתב וביים: יוסי זיו

שחקנים: חלי סינקה – עדי הבוסית. יגאל רם – נאור המפוטר

(עדי - כבת 35 סמנכ"לית פיתוח, נאה, מדברת ולועסת חטיף, אדישה.

נאור - כבן 25 לבוש ברישול שיער ארוך אסוף) 

עדי

מה שלומך? (נאור מניד בראש)

טוב, תשמע נאור, אתה בטח יודע, וגם כאן לא מפסיקים לדבר על זה, העולם כולו עכשיו נמצא במיתון, והמשבר הזה לא משאיר גם אותנו חסינים.

טוב, נאור, אני אפשט את הדברים. אנחנו מפסיקים את העבודה שלך איתנו.

שלא תבין לא נכון. במקרה שלך לפיטורים אין שום קשר ליכולות שלך, או לאופן שבו אני או ההנהלה מוצאים לנכון את התפוקה שאתה נותן. להפך, יש לי רק מילים טובות להגיד עליך. לך להחתים טופס טיולים ולסגור חשבון סופי. מחר תשב עם משאבי אנוש. יעזרו לך בהכנת רזומה מתאים. אנחנו נפעיל את כל הקשרים שלנו, על מנת לעזור לך להיקלט במקום עבודה חדש. ובעזרת השם, זה יקרה מהר. (שתיקה)

נאור, אתה יודע, אף אחד לא מבטיח שגם לנו יהיה תקציב לשנה הבאה, כך שלא תחשוב שאתה במצב כל כך שונה מכל מי שנשאר כרגע עובד כאן. (שתיקה)

טוב, במזכירות יש מעטפה מוכנה בשבילך. תיקח אותה. יש שם פירוט פיצוי פיטורין שמגיעים לך כחוק, וגם מענק על התרומה שלך לחברה, תעיין בכל המסמכים הנלווים. אם תרצה, נדבר על זה בעוד כמה ימים.

(עדי מתבוננת בנאור. נאור בוהה)

אתה מכיר את הנוהל.

טוב, אני מצטערת, אבל אתה חייב לעזוב עכשיו. קח מחגית את הקופסא לחפצים אישיים, היא תלווה אותך לשולחן העבודה שלך ומשם למונית. המונית כבר מחכה בשער.

בהצלחה.

(עדי מושיטה לנאור חטיף. הוא לא מגיב. לוחצת את ידו ויוצאת. נאור יוצא)

ברחובותינו

(בית קפה שהוא חלק מרשת כלשהי. יואל מזמין קפה ומתיישב בחוץ. מגיע קבצן)

קבצן: בוא, תעשה לי את הספתח.

יואל: מה אתה מוכר?

קבצן: מטליות שאתה שם אותן במים, הן נפתחות, ואפשר לנגב איתן כל דבר. 25 שקל.

יואל: מצטער – לא יכול.

קבצן: למה?

יואל: כי אני לא יכול לחשוב על מצב שלא יהיו לי מטליות, או שיהיו לי מים ולא יהיו לי מטליות.

קבצן: (מראה תמונה) זה מומו. הבן שלי.

יואל: הוא צריך כליה?

קבצן: הוא צריך שולחן ביליארד.

יואל: הייתי רוצה לדעת שהתרומות שלי מקיימות אותך, לא מאפשרות לך לחיות ברווחה.

קבצן: אתה גזען.

יואל: למה?

קבצן: אם אני קבצן, לא מגיע לי שולחן ביליארד? ושתדע לך שרק בשבילך הצעתי את זה ב-25. גם משלמים לי 50. יש כאלה שגם נותנים כסף בלי לקחת כלום.

יואל: אז קח 30 ואל תיתן לי כלום.

קבצן: אולי תזמין אותי לקפה?

(רומאן מכתבים. הוצאת פיוטית, תשע"ב)

אליךָ,

 הערב, כשהתרחצתי, הבטתי במראת חדר האמבטיה ומצאתי, קווי גופי העירום השתקפו בעד המראה. והרהרתי בך, הרהרתי בנו. כשבע שנים אתה חומד אותי. ובמשך היום חשבתי על הכניסה שלי לתוך חייך ועל הכניסה שלך אל תוך חיי. על החיבור הזה שאני יוצרת בעת הכתיבה כעת. מחליפה את מעשה האהבה באותיות, במילים. גופי, שניבט במראה היה עייף, זקן. שְׂבַע אמהוּת. אין עוד קו צעיר המעטר את מערומיי. עיניי צפו בחמודות שנעלמו במשך השנים.

 הייתי נערה ואחר כך הייתי אישה. הייתי אישה צעירה, ביישנית, שעיניה לא יכלו להביט בגבר זר, והנה אני אישה מלאת תעוזה. והנה אני אשה פראית, תוססת, סוערת. וכעת אני יודעת שלא תוכל לכבות את האש שעדיין בוערת בגופי הצמא לחיבוקך. וכה משתוקק אליך. אסורה בביתי, ואתה אסור בביתך.

 אני רוצה להמשיך לכתוב לך, ואחכה למכתביך, כי אין לנו אלא את כתיבתנו. היא המחברת בינינו עד שאנו שוכחים את חלומותינו. הבטתי במראת האמבטיה, מולי ניצבתי. זה הגוף שאתה יודע, וזה הגוף שלימד אותך דרך גבר בעלמה כפי שלא ידעתָ עד אשר פגשתָ בי. -  - - -

 ואחר כשנפגשנו באמת, לבד לא לצורך אחר, רק שנינו. התחבקנו. התנשקנו. נשקתָ על צווארי, כמו ימים רבים חיכינו לרגעים אלה. והתחלנו לטייל ברחובות, וגם בגנים רצינו להשיב שנים אבודות.

 אני עייפה מדי. השעה שעת לילה מאוחרת. כמעט שלוש בבוקר, לא יכולתי ללכת לישון מבלי לכתוב לך משהו. לספר לך מה הרגשתי היום, להמשיך לכתוב אליך. משתלטים עליי געגועים. אני יכולה לספר לך שאתה בתוכי, אני חולמת שאתה בתוכי. ואני מנסה לחבר אותך אליי בעזרת אותיות. לשכב עמך תוך כדי כתיבה, לשאוף אותך מתוך האותיות. לומר לך שאני מתגעגעת: לא מספיק עבורי. אני צריכה לתַנות עמך אהבים, וכאיש של מילים אתה יודע לקרוא בין השורות את קריאתי. זועקת אליך. מן המפגש ההוא ידענו שהקשר יהיה מוזר. שנינו גרים על שני איים, שטים בעולמות רחוקים.

 עזור לי לצלוח את ים המילים, בסוף הדרך אולי נמצא מקום של שקט.

 אני אכתוב כמוני, אתה תכתוב כמוך, ואני אחפש את עצמי בתוך הדימויים שלך. בתוך העולם הזה שאתה מנסה לברוא עבורנו בלא חומר ולבנים רק במילים.

 מחר נמשיך, אין כאן קו עלילה ברור. חיינו אינם ברורים.

 ושוב עצוב לי להיפרד ממך, באותה הרגשה שלא הספקתי לומר הכול. מחכה לתשובתך, אהובי.

(שושנה ויג, בלפור חקק. השמות שמורים במערכת, רומאן מכתבים. הוצאת פיוטית, תשע"ב)

לאחר ארוחת צהריים דשנה שכבתי על הספה, אוחז בידי חוברת נסיעות של חברת "אורינטורס". מרוצה, מחייך לעצמי. אני עומד להגשים את חלום חיי. נסיעה חשובה ברכבת. אני עובר על  התחנות: חיפה, צידון, בֵּירוּת, לָטָקִיה, חניית לילה באיסקנדרון שבטורקיה. למחרת אנטליה ודרך הרי הַטוּרוּס  עולים אל רכס הרי סוּלְטָן עד העיר בּוּרְסָה שֶׁבְּיָם הַשָׁיִש. חניית לילה שני ולקראת צהריים למחרת אהיה באיסטנבול. אני עובר על הסידורים: דרכון בר-תוקף, ויזות  ללבנון, לסוריה, ליכטנשטיין ושווייץ, חיסונים, ביטוח רפואי, לקחתי חודש חופש. ארזתי בגדים חמים. את החתול מסרתי לפנסיון הכול כלול. חלום חיי מתגשם. בידי כרטיס משולב רכבת-מלון, אוריינט אקספרס, יורוסטאר.

"השתגעת?", אומרים לי חבריי, "קח מטוס. חמש שעות ואתה בלונדון!"

מה אומר להם? לא יבינו. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. חלו תמורות במזרח התיכון ואני לא אנצל אותן? זה חלום הזדמנויות. אולי בלתי חוזר. יש מה לראות באיסטנבול: טופקאפי, טירת שבעת המגדלים, הארמון השוקע. לאחר מכן אני עולה ל"סימפלון אוריינט אקספרס שהוא הנתיב הדרומי, העוקף את גרמניה. רק שלא יופיע קטר פחמים רושף עשן וצורב עין. אולי  הרקול פוארו יהיה שותפי לתא? הבלש הטוען כי הוא מבין את טבע האדם וניחן בכושר ניתוח הגיוני, מסודר וקפדני יהיה חייב לנחש מה אני עושה ברכבת הזו דווקא.

מהחלון אני רואה גם את הגב' מארפל הקשישה עולה  לרכבת, שלובת זרוע עם אגאתה האצילית. הגברת כריסטי מצהירה בפני הנוסעים: זו רכבת של שלום! כאן לא יהיו עוד רציחות! בנסיעה מהירה מגיעים לסופיה, בולגריה - עיר הולדתי. אני עורך ביקור שורשים חוזר. משם לבלגרד, זגרב, לובליאנה, טריאסטה וממנה בספינת מעבורת עד ונציה. בצפון איטליה הדרך מישורית עד מילאן ומכאן אל הרי האלפים, עד לוּזָאן שבשוויץ, דרך מנהרה שנחצבה באורך של עשרים קילומטרים. אנשים צוחקים עלי ואני חוגג בדרך זו הסכם שלום ניסיוני שהושג עם סוריה ולבנון. היינו מדינה בגיטו! במצור! היו לנו רק שמיים וים פתוחים. כמו  בתיבת נוח. מלוזן ממשיכם לשטרסבורג ומשם לפריז. עד לפני שנה מי היה מאמין שנסיעה כזאת בכלל אפשרית. בפריז אני עולה לרכבת המהירה "יורוסטאר" הישר ללונדון, מתחת לתעלת למנש, בלי חניות ביניים. בדרך לפריז הבלש הבלגי בעל ראש הביצה שולף מהתיק שלי חוברת טיולים של "אגד טורס" לערים חַלֵבְּ, חַמַת וְתַּדְמוֹר - ארץ האמורי - ארץ האבות המובטחת."לא הגיוני", אומר פוארו, "השלום שלכם זמני, עוד לא אושר בכנסת".

אני מסביר לו שזה חלון הזדמנויות שלי לבקר את אחותי בלונדון, כיון שאינני יכול  לטוס והשלום הזמני הזה מגשים לי חלום. עוד אני מדבר עם  פוארו ונערכת הצבעה בכנסת. התוצאה תיקו: 60 בעד  60 נגד. משה פיגלין וברוך מרזל מטפסים לגג הכנסת, מאיימים לקפוץ אם ההסכם יאושר. לפתע איווט ליברמן מרים את קולו:  "טעיתי, טעיתי, מצטער, בטעות הצבעתי נגד והתכוונתי בעד". ואז אני צועק: "יש רוב! יש רוב! אל תקפצו!" ויד רכה מטלטלת אותי בעדינות: יעקב-חזקיה, מה אתה צועק!  כולם בשלפשטונדה!  כנראה היה לך חלום רע".  להפך, אני אומר לאשתי. ההכרה חוזרת אלי והחתול בחיקי וחשבונות המים והחשמל צמודים לידי. "להפך", אני אומר לה, "זה היה חלום הזדמנויות. אולי של פעם בחיים. כמה חבל שהערת אותי. מתי אזכה שוב לחלום כזה. כבר הייתי ברכבת ללונדון, בלי מטוסים ועם הסכם שלום שליברמן הצביע בעדו. הייתם מאמינים?"

(יעקב אלג'ם)

נקודת מבט

בכל המילים החבויות

אביט כאגלי זוהר

נקוות בערפילי

השחר לאגם

בעומק בלתי

נגמר.

סגול

סגול צבע השמיים ללא רבב נפרש

מעלי ציפור כחול פרפר לבן חולף ושב

והנה מעוף יפה של בז מלווה בדממה

זו מה שבא מה שהלך ומה לי לחשוב

כמה אתה מוכר כמה אתה לא

(דנה בנטוב, משוררת, מנחת יוגה)

ארבע שעות טיסה / פרק ח' / תיאטרון אחר / השבוי האחרון

...למפגש עם הסופר אשכול נבו (רעיון, הפקה וביצוע – "הבית") מתקבצים עשרות ישראלים לשעבר בבית אמניות בשם Brotfabrik שהיה, כפי שניתן להבין משמו, מאפיה. העיתונאי אלדד בק מראיין את אשכול שמידי פעם קורא חלקים מסיפרו. נבו חוזר ומשתמש במילה "בריחה" על הטיותיה השונות כשהוא מדבר על ישראלים שיצאו ממדינת ישראל. משתדל לסתום את הפה, אבל לאחר שעתיים, כשמגיע זמן השאלות קם כותב שורות אלו ממקומו
ומרביץ מונולוג קצר אודות הבחירה הערכית שמבצעים חלק מאלו שבוחרים שלא להמשיך ולחיות במדינת ישראל. בסיום הנאום מרים את ידו גולה אחר ומתאר הלך רוח נוסף, כזה הגורם לישראלים לצאת לחו"ל רק מתוך נוחות, ללא כל נגיעה לאידיאולוגיה... (המשך)

בעקבות המסע הציבורי כנגד ההתעללות הנפשעת בכלבי השמירה של חיל האוויר הישראלי, הקשורים ליד גדרות הבסיסים 24 שעות ביממה, מסע אשר גם החתום מטה היה שותף לו בכל ליבו, נמסר היום (קול ישראל, 1.11.11, חדשות השעה שתיים) מטעם חיל האוויר כי יצומצם מספר כלבי השמירה, כלבים שישוחררו מהשירות יימסרו לאימוץ ולא יגויסו כלבים חדשים.
(הארץ) מנכ"ל "תנו לחיות לחיות", יעל ארקין, מברכת על השינוי בעמדת חיל האוויר. "היום הזה, בו החיל הופך לחלוץ שמוביל את הפסקתה של התופעה האכזרית הזאת הוא יום חשוב לזכויות בעלי החיים בישראל", היא אומרת. לדבריה, "קשירת קבע היא אחת מצורות ההתעללות השכיחות בישראל בכלבים. קשירת קבע פוגעת בכלבים בצורה קשה, גורמת להם נזקים פיזיים ונפשיים קשים ביותר ועומדת בניגוד לחוק צער בעלי חיים". בעמותה מקווים כי צעד זה יסייע גם להפחית את מספר הכלבים המוחזקים קשורים בידי גורמים פרטיים.

ועכשיו - מה על כלבי השמירה הקשורים לגדר משכן הכנסת?

ומה יעלה בגורלם של הכלבים הממשיכים לסבול בשירות בבסיסים?

ישוחררו כל הכלבים!

שלכם באהבה
תיאודור

ביום חמישי, 10 לנובמבר, ישודר הסרט "זרעי ההשמדה", שצילם הערוץ הראשון בעקבות ההצגה "מבדולח לעשן". הסרט מתעד את קורותיה ההיסטוריים של הישיבה שהציבה עוד לפני וועידת ואזנה את נושא הפתרון הסופי, ימים ספורים לאחר ליל הבדולח, נובמבר 1938. בישיבה הזו לקחו חלק כל בכירי המשטר הנאצי, ביניהם הימלר, יוזף גבלס, היידריך וגרינג שעמד בראשם.

מצ"ב קליפ שהוכן ע"י מחלקת העריכה של ערוץ 1 בעקבות ההצגה "מבדולח לעשן". הסרט ישודר בערוץ הראשון, ביום חמישי, ה-10 לנובמבר, לרגל יום השנה לציון ליל הבדולח. מצ"ב הקליפ ביו טיוב.

צפייה מעניינת, אורי אגוז





















The BOBCATS Big Noise from Winnetka

RARE OLDIES SOUNDIES WITH "THE BOBCATS". The Bob-Cats was a Dixieland jazz group with members from the Bob Crosby Orchestra. Both the Bob Crosby Orchestra and the smaller Bob-Cats group specialized in Dixieland jazz, presaging the traditional jazz revival of the 1940s.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

בקרוב!
הצגה חדשה בתיאטרון החדר

היטלר

(וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון)

חזרה פתוחה ראשונה: מוצ"ש, 12.11.2011, בשעה 20:30, בחדר

(כל המקומות כבר הוזמנו)

(לקבלת פרטים)

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 04.11.2011, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
תשלום: 15 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818.

אורתו-דה: אבנים, ויה דולורוזה ואורתו-דה נייט

- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). שישה שחקנים, אשר באמצעות משחק מאופק, פס קול ייחודי ודימויים ויזואליים מקוריים, מספרים סיפור על ניצחון הרוח, ויוצרים שפה תיאטרונית חדשה.

המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל.

"אורתו-דה נייט" – ערב חד פעמי חוזר, שבו מוצגת היצירה החדשה של אורתו-דה: "ויה דולורוזה", ועוד הצגה אורחת ממבחר היצירה הישראלית.

כל ההצגות מתקיימות באולם צוותא 3, תל-אביב, בשעה 20.30. 

תודה לתיאטרון החדר!

טלפון להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.
מחיר כרטיס: 60 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 40 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד".

פסטיבל סמול במה

30.10 - 3.11, בניין מכסיקו, אוניברסיטת תל אביב

הפסטיבל מתקיים בבניין הפקולטה לאמנויות ע"ש דוד ויולנדה כץ החל מהשעה 20:00, הכניסה לאוניברסיטה דרך שער 8 (דן בוכנר), רחוב חיים לבנון.

לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים היכנסו לאתר האינטרנט שלנו:

WWW.SMALLBAMA.CO.IL

"אורטל חייבת למות!"

"כי אם ככה עושים פרינג' אמיתי, מי צריך בכלל תיאטרון רפרטוארי?" (ציון בטלש, פורטל תרבות תל אביב - 1909).

בציר קרמניצר נחשף! אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ, פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת סדרת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש.
אורטל – דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערה מתלתליה. עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.
בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.
עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: בלה מלכין וירון פרידמן.
ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

מוצ"ש, 19.11.2011, בשעה 20:30, בתיאטרון החדר.

40 ש"ח. להזמנות: רן בן עזרא, 052-528-4234 ובתיאטרון החדר.

עמנואל בר-קדמא - תערוכה רטרוספקטיבית

הפתיחה: מוצ"ש, 22.10.11 בשעה 20:00 נעילה:11.11.11

תערוכת רטרוספקטיבית זו נועדה לכסות כ-40 שנות יצירה, שלאורכן אני עוסק באמנות פלסטית. תוכנה מבקש להעביר את מיטבה של עשייה זו לתקופותיה - עמנואל בר-קדמא

גלריה עמליה ארבל. רח' שער ציון 3 תל-אביב, פינת הירקון 307 ת"א,

ב'-ה' 11:00-13:00 ; 17:00-20:30 ו' 11:00-13:00 מוצ"ש 20:00-22:00

טל': 054-475-9808.  03-5444399.

"ואלה שמות"

יצירה חדשה של חוני המעגל

"תולדות עם ישראל לדורותיו. השעיר לעזאזל הקלאסי של כל הזמנים".

להזמנת כרטיסים: טל. 077-6633300, 054-7552423, honi15@walla.co.il

10/11/2011, יום חמישי, שעה 21:00, בית תמי

13/11/2011, יום ראשון, שעה 21:00, בית תמי

20/11/2011, יום ראשון, שעה 21:00, המרכז הגאה, גן מאיר, ת“א.

מו(פ)רע קומי - קברט סטירי שרוט

כתיבה, לחנים ופסנתר: נולי עומר. בימוי: מיכאל טפלציקי. עיבודים מוסיקליים: יבגני לויטאס

מופע מקורי, מושחז, המורכב מקטעי סטנדאפ, מונולוגים ושירים. 12 דמויות מהוות כל אחת גוון מצחיק (ומטריד לא פחות) של תמונה כוללת על הישראליות כאן ועכשיו.

המופע הבא: 03.11.2011, בשעה 21:00, במועדון קלאב הד, רחוב י.ל. פרץ 3 ת"א  (אלנבי פינת העלייה)

מחיר מלא: 60 שקל. לאחר הנחה: 40 שקל. כרטיסים : 03-7914914

 אחת אחת

הזמנה למופע ראשון של שיתוף רוחני בין קהל ובמה, בין תעלומה וחשיפה, בין גילוי ורגשות.
והנה, 36 קלפים פרושים לבחירתך. כל קלף נושא מסר. אוניברסאלי. מאחורי המסר יש סיפור. אנושי. כל אדם בקהל מוזמן לבחור את הקלף שלו, להקשיב לסיפור. חוויה אותנטית, חד פעמית. מקרית - או לא ממש מקרית? אלי הוז, “מוכר הסיפורים מיפו העתיקה" ערך וביים את המופע, וגאה להגיש לכם אותו במקום הכי עמוק בתל-אביב:
תיאטרון החדר, רחוב הרב קוק 8, תל-אביב.

יום שישי, 11.11.11, בשעה 14:00.

25 ש"ח. מספר המקומות בחדר: 18.

בואו. באירוע כזה עוד לא הייתם.

050-5606670, elie.hoz@gmail.com

(אלי)

אלי הוז - מספר לך סיפור

לכם ולחבריכם - מתאם זמנים עם מי שמעוניין (חברות, חוגים חברתיים וכד'). אשמח לבוא ולהעביר שעה-שעתיים בסיפורים ושיחה סביבם, (-: סמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה.

טל': 050-560-6670. דוא"ל: elie.hoz@gmail.com

http://www.youtube.com/watch?v=Drwlkx85Wmg

צפירמיהו

טוקבק בלוז (קטע ממאמר במיי-סיי): על ההצגה ''צפירמיהו'' ועל המחברת שלו נטלי כהן וקסברג נכתבו כבר תילי תילים ולא בהכרח בטוב. הטוקבקים באתר של פסטיבל עכו שם עלתה ההצגה לראשונה ממש אלימים ומעליבים. ובדיוק בגלל זה היא הצליחה לעורר את סקרנותי. סוף סוף מישהי שלא מפחדת להיתפס מחוץ לקופסא. לא בשטנץ. (נכתב ע"י: הצמצם הבוער ארלה, מיי סיי - כאן).

מחזה: נטלי כהן וקסברג. בימוי: איסי ממנוב. משתתפים: ג'וש שגיא, מיכל גיל, מיטל יליניק.

26.11 ו- 10.12, בסטודיו של ענת ברזילאי בשעה: 20:30.

24.12, במרכז הפרינג' חיפה, בשעה: 20:30.

פריקרדיום

- ערב מחול מאת אלה בן אהרון ועידו צדר

מניו יורק לתל אביב בבכורה ישראלית לראשונה מאז שובם ארצה

בימים ד', ה', 23-24 בנובמבר, בשעה 20:00, תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב

לאחר שהוצג בגו'יס סוהו בניו יורק וזכה לביקורת נלהבות המופע מגיע לתל אביב.

דואט המתקיים בחלל משתנה תדיר, שזור בקטעי וידאו, מלווה במוסיקה מקורית ובתרומת הקהל. היצירה נבנתה כטריאלוג - שיח בין ארכיטקטורה, וידאו, ומחול - החוקר את השפעת הגוף על החלל והסביבה אל מול השפעת אותו חלל על הוויית הגוף.

מחיר 70 ₪, לרכישת כרטיסים בטל': 03-56112011  http://www.tmu-na.org.il

לפרטים נוספים והנחה לקבוצות, שמוליק, 054-4776584  shalits@netvision.net.il

צפו ב-טריילר. 

יחסים עם יהודית

ברדיו החיים הטובים, בכל יום א' באינטרנט, בין השעות 16:00-17:00, "יחסים עם יהודית קונפורטי". טל' לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-624-0131, 03-6051459

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

שרבוטים בעוד אחרצהריים של פורענות  /  שילה

"אני לא רוצה להיות בחברה של מטורפים" העירה אליס. "אבל, אין לך ברירה", אמר החתול: " כולנו מטורפים כאן. גם אני מטורף. גם את מטורפת." "איך אתה יודע שאני מטורפת?" שאלה אליס. "את חייבת להיות," אמר החתול, "אחרת לא היית מגיעה לכאן".

יומני היקר,

בין הפגזה להבלגה, בין אבוקת גראד לעוד גיחת הפצצה, בין השקט לבין זעקת הפצוע, בין לבין החדשות המתפרצות, הדיווחים מהשטח, הכוננות, הרעד, ההתכווצות, הדמעה והשריטה, בין כל אלה אני חושבת על העם הנפלא שלנו ועל המנהיגים הדגולים שלנו, המתנפצים כגל כביר על סלעי האויב המר. איזה עם ואיזה מנהיגים. אני מתמלאת גאווה ועונג כל פעם מחדש. הכישרון, ההעזה, האצילות והברכה. וכמה טוב העם הזה העם הזה. ואיזה מנהיגים נפלאים כבר אמרתי ?

אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשהמנהיגים שלנו מדברים אל העם הם נוסחים בי שלווה. האנרגיה הנהדרת שלהם, האמונה בצדקת הדרך. אני מתמוגגת כיצד המדינה הנפלאה שלנו מצליחה להוציא מתוכה את אנשי החייל הכי מובחרים. בעלי היכולת, היופי, הניווט, הלשון החדה כתער, העין הבורקת והאגרוף ההולם. גיבורים ללא חת וללא חרטה. אני אוהבת אותם כי הם מלאי אהבה. מלאי ענווה וטוב. גם חברת הכנסת עם השיער השטני, הזו עם השרירים הבולטים והחליפות המזעזעות, אפילו היא מצליחה לרגש אותי ברגעים הקשים. איך היא אמרה – "ישראל מתכופפת בפני מי שנוהג כלפיה בטרור" - זה לא יאומן. איך מתכופפים ככה ? כאילו מה, אנחנו הומואים ? סליחה, אנחנו צריכים לבקש סליחה שאנחנו קיימים ? אהבתי כשהיא אמרה שכושר הפעולה של צה"ל נפגע, כי ידיו קשורות מאחורי הגב. אלהים עדי שאני אוהבת את ביבי ואת ליברמן ואני ממש לא ימנית אבל זה כואב כשזה מתואר באופן כל כך ציורי. זה בדיוק מה שאני מצפה מהמנהיגים שלנו, שיצליחו למצוא את המילים המתאימות, את הצליל הנכון ואת הרעיון המקורי. איך ייתכן שלמישהו ידיו יהיו קשורות מאחורי הגב ? מה זה פה, אפריקה ?

צחקתי כשחבר הכנסת, ההוא עם הבלורית, שלח את סוכני האויב מבית לקרוא את מגילת העצמאות. מה זה צודק. הרי כולם יודעים שהמדינה העניקה זכויות למיעוטים וכולל אפילו לערבים. הבעיה, שבמקום לממש את הזכות החוקית שקיבלו ולפעול להטבת מצבם הם חותרים תחת המדינה ומנסים למוטט אותה. ובמה עוסקים "נבחרי" הציבור שלהם ? במקום לפעול לקידום המיעוט שלהם כמו בתעסוקה ובריאות, במקום זה הם עוסקים בעניינים שמביאים לבסוף להרחקתם ולניכורם ע"י אזרחי המדינה היהודית הנפלאה הזו.

אני מלאת אהבה. ומצידי כל הערבים, האנטישמים, השמאלנים והבוגדים יכולים לטבוע בים. ומתי כבר נתקוף את אירן ?

(שילה)

שיר המלחמה בביצוע מזי כהן מתוך אופרת הרוק מאמי

(העברה: נוני טל):

-------------- -------------- --------------

טוקבק בלוז - צפירמיהו

"על ההצגה 'צפירמיהו' ועל המחברת שלו נטלי כהן וקסברג נכתבו כבר תילי תילים ולא בהכרח בטוב. הטוקבקים באתר של פסטיבל עכו שם עלתה ההצגה לראשונה ממש אלימים ומעליבים. ובדיוק בגלל זה היא הצליחה לעורר את סקרנותי. סוף סוף מישהי שלא מפחדת להיתפס מחוץ לקופסא. לא בשטנץ...". מאת: הצמצם הבוער ארלה (מיי-סיי - כאן).

"צפירמיהו". מחזה: נטלי כהן וקסברג. בימוי: איסי ממנוב. משתתפים: ג'וש שגיא, מיכל גיל, מיטל יליניק.

26.11 ו- 10.12, בסטודיו של ענת ברזילאי בשעה: 20:30.

24.12, במרכז הפרינג' חיפה, בשעה: 20:30.

-------------- -------------- --------------

קול באישה

יסמין וגנר שלחה את הקליפ מברלין לנטלי כהן וקסברג ("צפירמיהו") ונטלי שלחה אלינו - "אסור לשיר". יסמין כותבת: השיר נכתב במקור על חוק הרעש, אבל בעקבות הפוסט הזה (כאן), הוספתי עוד בית.

"אסור לשיר, הן זה דבר נורא / כל מי ששר מיד נזמין לו משטרה / זה כבר ידוע בציבור / תלו כרוזים בכל העיר / זה כבר ידוע שאסור לשיר
אסור לשיר, הן זה דבר איום / כל מי ששר עוד יישרף בגיהינום / יודע זאת כל איש זקן / זה גם ידוע לצעיר / כולם יודעים שזה אסור לשיר
אסור לשיר, הן זה דבר נורא / כל מי ששר ובמיוחד מי ששרה / זאת בקשה / כל כך קשה / אך רוע יש / בקול אישה / אם היא תשיר / הם ייכנעו אז לחולשה".

(עדכון: נוצר דף פייסבוק ייעודי לאירוע "נשים שרות")
 

-------------- -------------- --------------

שוטף פלוס

עם איתי יטוב (בוגר תיאטרון החדר)

בלוג סטירי בוידיאו, מתעדכן אחת לשבוע:http://shotefplus.org

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים: www.TV.social.org.il 

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית: www.hayarkon70.org

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------

גרפיטי

"לביבי שלי שלוש דירות. שלוש דירות לביבי שלי, לולא היו לו שלוש דירות כי אז הייתה לי דירה משלי"

(הפגנת מחאה, כיכר רבין, 29.10.2011).