יצירה היא הניסיון לשים סדר בתוך אי-סדר. בעולם דחוס בתופעות מבלבלות, תפקיד היצירה הוא לעשות תיקון ולמצוא שלווה ונחמה.
האיגרת השבועית
יום ה', 2010 . 10 . 14
שנת הלימודים בביה"ס למשחק ובימוי של תיאטרון החדר נפתחה ביום א', 10.10.10 amir@roomtheater.co.il טל', 03-5171818 שנה טובה!
ספרות זולה בתודעת התרבות שלנו מתערבל לו מרק כוכבים נזיל. פעם אמרו "רוצים קוסם" אבל ידעו שזה רק בידור זמני. היום אומרים "רוצים בידור" וחושבים שזוהי מהות התרבות כולה. תלמידי תיכון מבקשים ללמוד ספרות קלה יותר. מורים מעבירים את הבשורה למשרד החינוך והמשרד ישקול. לא רוצים ללמוד, למשל, את "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי כי זה "מבאס" או במילים אחרות: החטא, ככל שמדחיקים את קיומו, הוא קיים, והעונש מאיים לא רק בהיותו עונש אלא כי הוא מגלם בתוכו את אפשרות הכפרה אבל רק מי שבא אל מרחב הכפרה - עשה תיקון. א.
...בדרך כלל, במהלך הצגת המחזה המלט אנו בוחרים להאמין שהשחקן על הבמה הוא המלט, ולא השחקן א'. אם בדברנו על ההצגה, אנו אומרים כי המלט מתלבט בין "להיות או לא להיות" כדבריו, ואופליה, לדבריה, אוהבת את המלט, פירוש הדבר שברגע זה אנו עוסקים בדמויות המלט ואופליה, כאילו כל אחת מהן קיימת כאישיות חיה, לא רק בתחום האירוע האמנותי, ולא רק כמשל למציאות, אלא גם כאפשרות, דמיונית ככל שתהיה, של קיום פיזי במציאות. אנו יכולים לומר כי השחקן א' מציג את המלט או מגלם את דמותו, והשחקנית ב' מציגה את דמותה של אופליה. בהיותנו בתחום האירוע האמנותי אנו יכולים להגדיר את היוצר על הבמה כשחקן או כדמות. לרגע אנו יכולים לבחור באמונה כי על הבמה מופיע המלט, וברגע אחר אנו יכולים לבחור באמונה כי על הבמה מופיע השחקן א'.
כמו השחקן כך גם כהן הדת, המנהיג הפוליטי, המורה, הפקיד הממונה על קבלת קהל, וכל מי שתפקידם מזמן להם הופעה בציבור, מקיימים מערכת יחסים מורכבת עם קהלם.
הדמות שמציג השחקן על הבמה יוצרת את התדמית שלו בתודעת הקהל. במילים אחרות: תדמית היא האופן שבו תופס הקהל את הדמות המוצגת בפניו. כשמדובר ביוצרי תדמית הכוונה היא למי שבודק תכונות קהל ומשתדל לספק את צרכיו ולמלא את משאלותיו.
להלן מכלול תדמיות אפשרי של מי שמופיע בציבור - מנקודת מבטו של קהל. המכלול מציע שלוש אפשרויות להגדרת אישיות בקרב קהלה. כאן אנו מתייחסים לתדמיות של שחקן ושל כהן-דת:
1. הדמות הבימתית
זו הדמות שהשחקן מגלם על הבמה, מעל המסך, או בכל אמצעי תקשורת אחר. הדמות הבימתית מגדירה גם את הופעתו של כהן הדת בתוך הטקס הדתי.
2. הדמות הציבורית
ההתנהגות הגלויה לציבור של השחקן, או של כהן הדת, מחוץ למסגרת האירוע האמנותי או הטקס הדתי, כלומר במציאות החוץ-בימתית.
3. הדמות הפרטית
חייו הפרטיים של השחקן או של כהן הדת, שהקהל אינו יודע עליהם דבר. זהו חומר נסתר, שיכול לעורר השערות שונות, משאלות וכו'. כל פיסת מידע מתחום הדמות הפרטית שמתפרסמת בקרב הקהל, עוברת אל תחום הדמות הציבורית.
עקרון השהיית הספק ויצירת האמון מתקיים ביחס לכל אחת מדמויות אלו.
"ויאמר יהוה אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך".
אברם יוצא מחרן, לוקח עמו את לוט, והם הולכים לארץ כנען. רעב בארץ כנען. אברם יורד למצרים. שם הוא מציג את שרי אשתו כאחותו. שרי נלקחת לבית פרעה והופכת שם לפילגשו. כמנהג המקום, אברם מקבל תמורתה:
פרעה מחזיר את שרי לאברם. אברם ולוט חוזרים לארץ כנען. הם מחלקים ביניהם את הארץ.
...
"אחר הדברים האלה היה דבר-יהוה אל-אברם במחזה".
המחזה הוא חזיון פנימי, הצגה פנים-תודעתית של אברם, כהזיה או כחלום. גם ההבטחה האלוהית ליעקב ניתנת בחלום. ראוי לזכור שבעת העתיקה, וגם עד עצם היום הזה בחברות מסורתיות, נתפס תוכנו של החלום כמסר שנשלח מגורם חיצוני - אישיות מסוימת או כוח עליון, במקרה זה האל עצמו, ויש לו תוקף מחייב בחייו של החולם. התפיסה הפסיכולוגית שהחלה לתפוס מקום מרכזי בתרבות, החל מתחילת המאה העשרים, ראתה בחלום מסר ששולח האדם לעצמו. התפיסה היצירתית הכוללת מבקשת לגשר בין האתנית לפסיכולוגית, במסגרת עקרונות יצירה שיטתית.
על בסיס עקרונות אלו אפשר להניח שמקורו של המחזה שרואה אברם הוא בחוויה דיכאונית שלו. הוא מכהן כראש שבט גדול ורב-הון, אבל לו עצמו אין יורש. הוא חושש שהעולם שבנה בעמל רב, ייעלם עם מותו. המחזה הוא, אם כן, חלום של משאלה ופיצוי על הדיכאון שבו הוא שרוי.
במחזה הזה תחילה מבטיח האל לאברם שזרעו יירש אותו ולא אחרים. זוהי הבטחה להנצחה עצמית של אברם באמצעות צאצאיו. ואז דורש האל לבצע פולחן משולש. אברם מבתר שלוש עגלות, שלוש עזים ושלושה איילים, ומקריב גם תור וגוזל. "ואת הציפור לא בִּתר". הציפור היא הנפש, וזו אמורה להיות שלמה כדי לקבל את המסר האלוהי. העיט יורד על הפגרים אבל אברם מסלק אותו. זהו רגע של מאבק במחזה הזה. העיט הוא סמל לכוחות הריאקציה של הנפש, המבקשים להרוס את התבנית הדרמטית שיוצר אברם. אלו כוחות הנובעים מתוך היצר, ומבקשים להרוס את המחזה, לבטל את המסר החבוי בו, ולהשיב את אברם למצב אינפנטילי-כאוטי, לתוהו ובוהו בלתי נשלט. אברם מניס את העיט.
"ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על-אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו".
בתוך התרדמה הזאת נמסרת ההבטחה האלוהית הכוללת, הנבואה על הירידה למצרים והעלייה משם, על יציאת מצרים ברכוש גדול וההתנחלות המחודשת בארץ כנען. ואז עובר תנור עשן ולפיד אש בין בתרי הבשר, ובפעולה זו ההבטחה מאושרת והופכת לבעלת תוקף אמוני. האם מדובר כאן בחלום אחד רצוף, או בשני חלומות נפרדים שביניהם פעולת ביתור בעלי החיים? יש להניח שזהו חלום אחד, שתחילתו מוגדרת כ"מחזה", ובה נמצא סיפור המסגרת של ההבטחה. אחר-כך באה ה"תרדמה". תרדמה זו היא רובד עמוק יותר בנפשו של החולם, ובה מתערבים כוחות יצר, ובה נאבקים כוחות החיים והמוות, הטוב עם הרע, נבואת העבדות במצרים והגאולה בארץ כנען. וישנה גם הבטחה אישית, שאדם ערירי כאברם היה מבקש לעצמו:
"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, תקבר בשיבה טובה".
לשיטתנו, בא החלום לטפל בנושאים טעונים, ובכל חלום מגולם מסר אופטימי שיש לחשוף אותו. הבטחת "בשיבה טובה" יש בה השלמה למימוש המשאלה, להישרדותו של האדם ולנצחיותו, ואולי זוהי המשאלה הבסיסית ביותר שלו.
תחילה מבטיח האל לאברם את הבטחת הריבוי.
"ספור את הכוכבים",
אומר האל לאברם, האם תוכל לספור אותם? כך יהיה זרעך. אחר כך הוא מבטיח את הארץ:
"מנהר מצרים, עד-הנהר הגדול נהר-פרת".
זוהי הבטחה כפולה: הבטחת ריבוי העם, והבטחת גבולות הארץ. מבחינה היסטורית שתי הבטחות אלו לא נתקיימו, אלא לפרקי זמן קצרים ביותר. ואם בתקופה זו או אחרת הייתה המציאות דומה בקירוב להגשמת ההבטחות המקראיות, הרי תקופות אלו נסתיימו. מדוע?
אולי הסיבה נעוצה בחטא ההסתגרות והקנאות של צאצאי אברם. היהדות הסתגרה וגזרה על עצמה אורח-חיים נוקשה. באופן יחסי לשתי הדתות המונותיאיסטיות האחרות - הנצרות והאיסלאם, מספר מאמיניה קטן יותר. היהדות לא השכילה להסתגל לתנאים הסביבתיים המשתנים, ולא הפכה ללהיט עולמי, אלא נותרה קבוצה אתנית מצומצמת במספרה. זה כשלעצמו אינו דבר רע כלל ועיקר. עובדת היות הקבוצה הזאת מיעוט בקרב העמים, עדיין אינה קובעת את תכונתה מבחינה אנושית. ייעודם של אדם ועם אינו בהכרח להיות להיט או אימפריה, כי תיקון מצבו של האדם אינו תלוי במספרם של המתקנים.
אולי מבחינתה של תרבות צריכה ומסחר הדבר רצוי לסוחר. אבל האדם אינו סחורה עוברת לסוחר. הוא אינו חפץ שנמכר או נגנז במחסן. ערכם של בני-האדם אינו יכול להימדד במספרם הכמותי כחול אשר על שפת הים או ככוכבי השמים לרוב, ולא בגודלו של שטח המחיה שלהם.
ערכו של אדם נמדד באיכותו האנושית, בכוחות הנפש המתועלים בו לתיקון מצבו של האדם. גם הישרדותם של יהודים במשך אלפיים שנה אין בה מצד עצמה מעלה ראויה לציון, וחזרתם לארץ ישראל, אינה מוכיחה דבר על איכותם האנושית, אלא רק על צורך בסיסי של התכנסות במקום אחד, ואין בהתכנסות זו משום נס או הוכחה לגדלות הנפש.
אולי יש בזה הוכחה לכוח ההישרדות, אבל הישרדות לשם מה? הספר הקשה ביותר לעיכול בתנ"ך הוא ספר יהושע, שבעיקרו הוא עוסק בכיבושים ובהשמדת עמים. לא הוא הספר שראוי לקחת ממנו דוגמא להתנהגות אנושית. אם מבקשים טקסט להזדהות עימו, ספרי הנביאים נכונים לכך. יש רעיון אנושי נעלה ביהדות והוא בא לידי ביטוי בפסוק:
"סור מרע ועשה-טוב, בקש שלום ורדפהו"(תהילים ל"ד, 15).
ביום שני, 6.9.2010, בשעה 20:30, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. בשבועות הקרובים אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.
4. בטיפול
כתיבה ובימוי: אדרה שפיגל. ביצוע: רן סלוניקי
נמאס לי. נמאס לי. נמאס לי.
לא רוצה להיות כאן יותר, להתמודד, לחוות, הכול "בולשיט".
אני רוצה להתאבד. (שתיקה)
כן, זו נראית לי האפשרות הכי ריאלית. למה לא?תני לי סיבה אחת למה לא?
אם לא הייתי חושב על הצער שזה יגרום לאימא שלי, לאחותי ...
לאבא שלי פחות... יותר תחושה של כישלון... שלו. כמובן שלו.
וזה דווקא נותן לי תחושת סיפוק, קיק מטורף שזורם לי בוורידים כשאני מצליח לאכזב אותו, את העולם, אותך.
(מתענג) מדהים.
אני מסתכל במראה ומה אני רואה? נסיך קטן, עילוי, תלמיד חכם, רגיש, פגיע,מבריק.
אני רוצה את הילד הזה!
אני דורש שכולם יכירו בעובדה שזו הייתה האחריות שלהם, להבטיח, שהפוטנציאל האדיר של הילד המבריק הזה יבוא לידי ביטוי.
Fucking shit!.
(מכה את עצמו) שתוק אידיוט, שתוק, שתוק.
אני לא רוצה שום דבר. אני לא צריך שום דבר.
כל היום אני בוהה בטלוויזיה, ומאונן.
היד שלי כבר מאובנת ואין לי תחושה בזין.
את בכלל מבינהמה זה אומר שכדי לקבל מבחורה, לא זיון, רקFucking נשיקה מזדיינת,
אני צריך לשלם? כן! לשלם לזונה מזדיינת כדי לקבל Fucking נשיקה!
כן, אני מפנטז... טוב, לא משנה... את עלולה להבין את זה לא נכון...
לפעמים אני מפנטז על הבחורה ההיא, עוד אחת שדחתה אותי.
שחשבה שאני לא מספיק טוב בשבילה, אטרקטיבי, או אלוהים יודע מה.
אני רואה אותה ערומה, העור שלה חלק, בוהק, הצבע שלוסגלגל-אפרפר.
היא שוכבת והעיניים שלה עצומות. לא ברור לי אם היא ישנה או... לא משנה,
(עוצם את עיניו) אני מלטף ברכות כל מילימטר בגוף שלה, מריח את הריח שלה, ממש מסניף אותה, כמו פרח עדין שיש לו ריח משכר.
אני חופן את הלב החם והלח שלה ותולש אותו, תולש את הקרביים המסריחים שלה, מרטש אותה, והכול בסלואו-מושן כזה.
(בשקט) אני כל-כך מתעב אותה.
אני שונא אותו.
בעצם, לא ממש שונא, זה לא נכון. הוא רק ניסה לחנך אותי, למעשה, אני מאד מעריך אותו.
הקים משפחה, הצליח להתבסס כלכלית,מכלום.
בשנים האחרונות הוא בעצם די מנסה להתקרב. להבין אותי.
באיזה שהוא אופן, אני נהנה לראות אותו מתפתל.
אני מקבל אורגזמה מלראות כמה הוא משתדל.
כלפי חוץ הוא מנסה לטייח, להשתיק, את העובדה שהבן שלו טפיל, דפוק בראש, שהגאון שלו חי על תרופות, לא יוצלח עם פרופיל עשרים ואחד.
(צחוק. שתיקה. מתכנס בתוך עצמו. מרוחק)
האמת? כשאני חושב על זה עכשיו.
הידיים הענקיות שלו, השעירות, הבטן הענקית שלו, הפנים הנפוחות מכעס והעיניים האדומות מזעם, והצווחות שלו, והנביחות שלו.
אני לא עשיתי שום דבר רע.
זה מרגיש כמו, כמו להיות כפוּת בידיים וברגליים, ומישהו שופך עליך חרא, משתיןלך בפה.
ביום ג', כז תשרי, תשע"א, 5.10.2010, בשעה 21:00 התקיים בתיאטרון החדר ערב מונולוגים-דיאלוגים: מונודיא 2010 - "עד שתחפץ".
(הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים ב, 7).
במהלך שנת תש"ע, 2009-2010, התקיים בתיאטרון החדר קורס משחק שנתי לגברים שומרי מצוות. במהלך הלימודים כתבו חברי הקבוצה קטעים שנאספו לערב הזה. הקטעים נותנים ביטוי לרחשי לבו של אדם מאמין, לאורח החיים הדתי וללבטים הכרוכים בו, לספק ולאמונה. השתתפו: איתן כהן, חיים גודינגר-גורן, נתנאל קראוס, ערן לשם, שמוליק צור. במהלך השבועות הקרובים נביא קטעים מערב זה.
2. השתוקקות
כתיבה וביצוע: איתן כהן
"יהודי, יהודי, יהודי, מה זה להיות יהודי?" ככה אומר יהושע סובול במחזה שלו "נפש יהודי".
מה זה להיות יהודי?
יהודי זה להשתוקק כל הזמן, והוא הולך ומתגבר הן בקושי והן בטוב, השתוקקות זה דבר מכוון כמו אור שהולך איתך לכל מקום.
בעולם יש כלים ואורות. כדי להחזיק את האור צריך כלי.
אני בן אדם של כלים. אבא שלי הוא איש של כלים. בכל דבר שהוא עושה בחייו הוא כלי, סופר כלי, בתפילה, בעשייה, בהקפדה, הכול כלים.
אני זכיתי לקבל ממנו את סגולת הכלי. עשייה בפשטות שטבועה בי באופן חזק.
למדתי בישיבה. לקחתי שם את צד הכלי, למדתי הלכות שבת לעומק, שנתיים הייתי כלי של שבת.
משתוקק להגיע לאור הגדול, מצפה ומייחל לנקודת האור שטרם באה.
ה' נותן לי כוחות שהכלים לא ישברו והמעשים לא ייעלמו. התפילה היא רצון להגיע אל האור וזה לא מגיע.
בשנים האחרונות גיליתי את הכלי שנקרא התבודדות. בתל אביב זה קשה. היא דחוסה ומבעבעת. ההתבודדות היא אור גדול. כשאני זוכה להגיע אל היער, אני משתוקק לקבל את האור אך לא תמיד הוא מגיע. לרוב הוא לא מגיע. זה דורש עבודה. לפעמים אתה מגיע ליער גמור מעייפות וכל מה שנשאר זה להתעפץ ביער, גם זה משהו.
אך כשזה מגיע, כשהאור נמצא לך, הוא ממלא אותך ומחלחל בתוכך ונותן את הכוח להיות כלי ולהמשיך.
הכול מצמצם את האינסוף ואני משתוקק וממשיך להשתוקק לאור אינסוף, שישכון בתוכי, לא מתוך דאגה לאני העצמי שלי, כי באמת אני מרגיש שהכלים שבניתי עוזרים לי לשמש כמגדלור ולהאיר החוצה כמו מגדלורים נוספים שישנם במציאות שלנו. אני ממשיך לטפח את הכלי וזה יהודי שמשתוקק ולא נשבר.
היום היינו בטיול בפארק הירקון. תמיד אנו חוזרים משם בתחושה חזקה של חיים. הכול מושלם. עגלות יפות, אנשים יפים, הכול יפה, ואז אני חושב לעצמי איפה ההשתוקקות? הכול כל כך חיצוני והמשיכה אל היופי הזה, החיצוני, היא כל כך קלה ומפתה.
הרצון הזה לקבל את היופי של החיים - דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם. אין רע ביופי הזה. להפך, אבל מה הכיוון של היופי הזה? לאן הוא לוקח אותנו? איפה הדעת? איפה ההשתוקקות? נוגע לא נוגע. אפשר לעמוד שעות ולהשתוקק, רק להשתוקק, עד שניפול מהרגליים.
יהושע סובול, הנה התשובה לשאלה שלך "יהודי, יהודי, מה זה להיות יהודי": יהודי זה להשתוקק, כשזה בא מתוך השתוקקות, לא כשישנים, כי אם העולם ימשיך עם החיצוניות אם אנחנו נמשיך לישון, אנחנו נהיה חיצוניים ונישאר שם והמציאות לא תשתוקק החוצה, ועד שהמציאות עצמה לא תשתוקק לא הגענו וכשזה יגיע, זה יהיה מעין עולם הבא.
חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).
מלחמה היא רצח עם המנון ודגל
השלום הוא האויב האמיתי של הדמוקרטיה בבגדי המלך ששכתב אלוני ב-1983: "המלחמה מחזירה לכותרות את שוחרי השלום, ואלה מסוכנים", נחרד לרגע ראש הממשלה ושר הביטחון זום מרעיון המלחמה המתוכננת.
אפילו צייד הפרפרים במחזה הלירי הכלה וצייד הפרפרים מתגלה במפתיע כמי שאינו רק פקיד בחברת ביטוח שמחפש ריגוש בגן על ידי ציד פרפרים, אלא גם בן לזן הלוחמים המטורפים. הכלה "מי" מדברת על פרפרים שנלכדו כעל הרוגים: "כשאתם מדקלמים בחיוך של אושר מדעי את השמות של כל ההרוגים שלכם, ממציאים שמות חדשים לצבעים של הקורבנות... עושים קטלוג של ההרגלים שלהם... כמה זמן יכלו לעוף... מה שתו... איך ישנו... מה הפחיד אותם"... גץ מנסה למחות :"אני לא... בכלל"...
אבל הכלה רק מעמיקה את האשם: "אני מכירה, אני מכירה!... כל החיים שלי אני על ידכם, חלוצים, ציידים, חלילנים... להשיג! לכבוש! לנצח! לתפוש!" צייד הפרפרים התמהוני עם השפמפם המוזר וכובע הקסקט המשובץ מקבל לרגע צורה של צייד גולגולותכמו כובשים אחרים, כמו הגברים.
הרוצחים של אלוני, גלגולי החיילים או השתקפויותיהם, אינם רק אנשי זדון. יש מהם אנושיים, נוגעים ללב בשיגעונם לדבר אחד, בנחישותם לממש את האמונה שלהם עד קצה ההסתכנות. הם אמנים בנשמתם או בעיסוקם. הם משוועים להינשא ובכך להשקיט את זעמם. לרוצח יוסף בלנק בדודהליזה יש חור בבטן, שמזכיר את הריק שיש לחבקוק החייל המשוגע בהמהפכהוהתרנגולת. והרוצח האחר באחוזתה של דודה ליזה, ד"ר אטלס, לוקה במחלת עצב כרונית, טְרִיסְטֶזָה, ככל בני המשפחה.
סמול המחופש לדוב בהצוענים של יפו הוא רוצח בוכה. בחזרות ב"הבימה", 1971, הנחה אלוני את השחקן יוסי פולק לבכות בכי פנימי חריף בחזרות. בכי אחרון. "דוב זה ילד", אומר תומס במחזה, "יורים בו, הוא לא מבין - אחר כך נופל"... שלא לדבר על הרוצח הזקוף, מלך פשע בניו יורק, בן העניים הנאיבי שחלם על אמריקה ובא לממש בה את גדולתו עם אקדח שחור, האיש שמסרב להיכנע, אדי קינג. אדי נידון להיות מובס באדי קינג כי הכשיל את אנשיו בחטאיו, וצעירים ממנו, אנשי הכנופיה של ריצ'י, יירשו אותו. קרב הכנופיות במחזה נקרא בשם מלחמה.
אדי קינג מגדיר את עצמו כחייל נצחי עיקש, המסרב ליפול כמו שגוזרים החיים: "מזמן שאני ילד, ילד מלוכלך מהרחובות, מה שאני עושה זה מלחמות... כל מיני מלחמות... עכשיו זה מלחמה אחרת, סוג אחר... בערפל...". אדי, בניגוד לגנרל שהשתגע במלחמה, זה שהמלחמה הרגה אותו, מתעקש להחזיק מעמד, מסרב להודות בתבוסה: "אני לא מרים ידיים", הוא אומר. אבל האין שניהם, המשוגע שעושה הצגות והאיש המסרב להרים ידיים, אדם אחד בעצם, נסים אלוני?
עידית, למרות שמה המבטיח, לא הייתה אף פעם הילדה הכי יפה בגן, או בבית הספר או בתנועה ואפילו לא בבית או בחדר שאותו חלקה עם אחותה. נמוכה הייתה ושחרחורת ופצעי אקנה מרובים כיסו את פניה. כל שהיה לה היה המבט. כשהייתה יושבת לה בחברה וכביכול קוראת בספר, הייתה מבינה למה התכוונו המורים שאמרו שיש להם עיניים בגב. היא ידעה להשלים מידע מחלקי מילים, להבין דבר מתוך דבר, ובמחברותיה, על אף שהמורים יכולים היו להישבע כי היא קוראת ומסכמת את שיעוריהם, היה כתוב מידע ודברים יפים שקלטה. גם אם העולם היה מחולק לשניים, יש לה נחלה בחציו התוסס והצודק יותר.
יום אחד היא נטלה את מחברתה וכתבה רומן על מערכת יחסים בין ארבע חברות: שתי תאומות ושתי בנות שנחשבו לפרחות של בית הספר. לפרחות הצעירות היו חברים שכינו אותם כבר "החתנים", ואיש לא הבין מה מוצאות בהן התאומות "הטהורות". לקראת סוף אותה שנה, התגלה כי התאומות היו שוכבות עם אביהן השיכור, ואחת מהן אף הרתה והפילה ילד. ביגונה קראה לילד דוד. יתכן כי הפרשה לעולם לא הייתה מתגלה, אלמלא מכתבי האהבה שכתבה לאותו דוד היו מתגלגלים לתאו של מורה שנחשד כי הוא אותו דוד מסתורי שאליו כתבה התלמידה דברי אהבה. עידית חשבה להראות את שכתבה למורה, אך ידעה שאיש לא יבין.
יום אחד ביקרה בבית הספר סופרת ידועה, הדברים שאמרה באודיטוריום של בית הספר משכו את אוזנה וליבה. היא השיגה את כתובתה מהמזכירות ושלחה לסופרת את כתב היד. תחושת הסדום והעמורה של עידית הוקלה במעט. כעבור זמן מה הגיע מכתב נזעם מהסופרת שכתבה לעידית כמה היא לא מוכשרת ואפשר להבין מהספר שהיא חולה בראש. נשמתה של עידית הצטמקה כאפרסק רקוב. אחרי זמן מה הגיע גם כתב היד. עידית אפילו לא פתחה את המעטפה העבה והשליכה אותה לעליית הגג שבבית. היא מעולם לא ניסתה לכתוב שוב. את אהבתה למילים החליפה במוזיקה ונעשתה נגנית גיטרה קלאסית מפורסמת בכל אירופה המערבית.
לאחר שנים, בזמן כתיבת עבודת השורשים חיפשו בנותיה בעליית הגג אחר תמונות ונתקלו במעטפה. כשעידית ראתה אותה היא השליכה אותה לפח, אבל בנותיה שלו את המעטפה מן הפח וקראו את שכתבה, שנותר חוצב להבות ומקורי כפי שנכתב. באותה מעטפה שעידית מעולם לא פתחה היה מצורף מכתבה של הסופרת ובו המלצה חמה להוצאה לאור, שאינה קיימת עוד, המלצה להוציא לאור את כתב היד. כעידית ראתה את המכתב היא התאבנה. כל אותן דמעות ששפכה מתוך הכאב ומחקו את יכולת הכתיבה שלה כמו מכתב בגשם, שבו ועלו. הבכי היה בכי של אושר וגם של תחושת בזבוז על פרי הבזבוז. אולי היא זכתה בחיי אמנות באופן אחר, אבל חיים שטבעו בדם ואש ותמרות עשן, מה יהא עליהם?
ימים ארוכים לאחר מכן הייתה עידית יושבת ומביטה במבט ריק בחלל הבית, ולא מצאה תשובה. ואז היו באים אליה בלילות הסיפורים כמו שוורים והיו מלקקים את מוחה כל הלילה. בעלה הציע שתפנה לפסיכיאטר או לפסיכולוג. הוא אמר לה שרק אם היא תהיה מוכנה לוותר על החלק הזה בעברה יהיה לה קיום ועתיד, וביקש ממנה שתזכור את אשת לוט. ואז החלה עידית ולכתוב שוב, לשאול על חיים אחרים שהיו יכולים להיות, למלא פנקסים ומחברות.בעלה לא היה מאושר מכך כלל, אבל בנותיה היו הרות עימה, יושבות ועורכות אותה בתקווה גדולה שאפילו אם לא יצמח דוד נוסף מתוך מוחה היצירתי, תהיה לפחות רות.
--------------
2. האולפן ההזוי
יונית: היום הוא היום הראשון בו נתבעו אזרחי ישראל להביע נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. התיקון בחוק נעשה לאחר שהקרן החדשה לישראל הגישה עתירה לבג"ץ בשם עיקרון השוויון לחייב לא רק את המתאזרחים החדשים אלא את כל תושבי המדינה בהצהרת נאמנות למדינה. מה התוצאות של היום הראשון? נעבור אל כתבנו המדיני אודי פדרבוש. אודי?
אודי: ובכן יונית אכן תמונות קשות. נכון לעכשיו שמונה וחצי בערב של יום ראשון, איש לא הצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
יונית: כיצד אתה מסביר זאת אודי, אפילו לא ראש הממשלה?
אודי: ובכן, כשניצב בפני השופט שהיה צריך לקבל את שבועתו, הצהיר כי הוא נשמע אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ומממתית.
יונית: סליחה?
אודי: בדיוק. כשהתבקש לומר את המילה דמוקרטית, הוא מלמל דבר לא ברור ולאחר מכן כשהתבקש שוב להישבע הוא שוב מלמל. לבסוף אמר שהוא מוכן להישבע אמונית למדינת ישראל כמדינת העם היהודי, אך זה לא סיפק את השופט, וכעת ישנו ספק האם יוכל להמשיך לכהן כראש ממשלה. יונית?
יונית: ואיך התנהלה ההשבעה בשאר חלקי הארץ?
אודי: ובכן יונית, נראה שאנחנו עומדים בפני מצב שמדינת ישראל תהיה מדינה ללא אזרחים, אלא רק של תושבים. מי שמוכן להישבע על כך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, לא מוכן להישבע למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. מי שהתחייב למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, לא היה מוכן להישבע למדינת ישראל כמדינה יהודית. היו כאלה שניסו לשאול מהי מדינה יהודית ומהי מדינה דמוקרטית והם הועברו אחר כבוד לטיפול הגייסות של תנועת 'אם תרצו'.
יונית: נעבור עכשיו לפרשננו המשפטי יוסף ק. יוסי, איך אתה מסביר את המצב והאם יש תוחלת למדינת ישראל?
יוסף ק.: ובכן, יונית, אין ספק שבית המשפט העליון היה צריך לדחות על הסף את העתירה לחייב את כל תושבי מדינת ישראל להישבע אמונים, כי שבועת אמונים כזאת מאלצת אותך לעשות שקר בנפשך, כי כמובן ישנה סתירה אינהרנטית בין יהדות ודמוקרטיה, דמוקרטיה כידוע לך מתבססת על עיקרון השיוויון, בעוד היהדות מתבססת על העיקרון שיש זרע קודש ויש את יתר בני העמים, ודומה שאיבדנו לאורך השנים את היכולת לעשות את השפגאט התיאורטי ביניהן. ברם, מרגע שנתקבלה ההחלטה, אינני חושש כלל לעתידה של מדינת ישראל, משום שמדינה לא זקוקה לאזרחים.
יונית: מדוע?
יוסף ק.: ובכן, מדינה היא מנגנון, בניגוד למה שמלמדים בספרי האזרחות, היא לא זקוקה לשטח, אוכלוסיה, או ריבונות. היא זקוקה רק למנגנון שלטוני שימשיך לקיים אותה. חשבי למשל על ממשלת פולין הגולה במלחמת העולם השנייה, ממשלת צרפת הגולה ותגיעי גם את למסקנה שיכולה להיות מדינה בלי אזרחים, אבל לא יכולים להיות אזרחים בלי מדינה.
אימא של איה שמה לב לסימני הכנפיים שלה ועשתה הכול כדי לנוון אותם, מלבד הלימודים, כאן הרגישה מוגבלת כי לא סיימה אפילו את בית הספר היסודי וחשה את החסך שלה. רוב ימיה נאלצה לעבוד בעבודות שחורות פחות או יותר, דבר שהוא "בסדר" רק בימי מלחמה, משרתת, טבחית, מנקה וכדומה, מלבד חמש שנות זהב בהן הייתה גבירה על מרבדי פרווה.
בגלל זה היה לה לאם כבוד בעל אופי דתי להשכלה, לבתי ספר, לספרים. כשאיה אמרה "זה בשביל הלימודים", נסתם הגולל על הויכוח ונמצאו המשאבים הדרושים. כך היו לה, לאיה, ספרי לימוד שנמכרו בסוף השנה, או הועברו לאחותה. אנציקלופדיה מעין ואנציקלופדיה תרבות, מילונים בשלוש שפות ו"אוליבר טוויסט" בכריכה ירוקה, ו"בן המלך והעני" בוורודה, ספר על תולדות הרצל עם תצלומים, שאת כולם קבלה לבר-מצווה ולאו דווקא בעסקות "זה בשביל הלימודים" עם אמה. ספרי קריאה סתם לא נקנו. יש בספריה.
בגיל מבוגר יותר קבלה איה את "אנו החיים" של איין רנד ובלי לדעת איזו אישיות מהפכנית שנויה במחלוקת היא הכותבת, אהבה איה את הספר וקראה גם את "המעין המתגבר" ואת מרביתו של "מרד הנפילים". היום אפילו שם הספר האחרון מקומם את איה, יומרנותה של הסופרת, שהיא נפילה- ענקית, משכמה ומעלה.
ובכל זאת זוכרת איה לטובה את קירה ואנדרי המסכן ומספרה הרוסי של ראנד "אנו החיים"
נותרו כמה תמונות: קירה הסטודנטית מטפסת על פסלי שיש קלאסיים כדי לנשק אותם על השפתיים מתוך סגידה ליופי. קירה לבושה בשמלת משי וגרבי משי ונעליים גבוהות חדשות ומבריקות מהשוק השחור בעיצומו של המחסור הקומוניסטי, מחכה לאנדרי מין הק.ג.ב., שנכנס בלונדיני במעיל עור ומדליק לה סיגריה עם פומית ארוכה.
ולפתע מגיע ליאו במעיל פרווה. הוא הקדים לשוב מבית ההבראה בקרים ועכשיו מרגיש בריא ונבגד בטעות, כהלמר הנורווגי, אין ליאו הרוסי מקשר בין הקרבתה של קירה להחלמתו. הוא מתאכזר לקירה שמתאכזרת לאנדרי שמתאבד. אוי! ראנד פילחה את הסצנה הזאת מאיבסן. לא נעים!
קירה שרואה את ליאו אהובה שהפך לספסר בשוק השחור ויש לו מאהבת חדשה בעלת השפעה במפלגה, לובשת את שמלת החופה של אמה, בסגנון שקדם למהפכה הבולשביקית, מנסה לחצות את הגבול (לגרמניה?) וחייל סובייטי יורה בה. שמלתה מתמלאת כתמי דם והיא רואה בעיני רוחה אישה בשמלה מבריקה רוקדת על במה ותוך כדי ריקוד היא מנפצת בנון-שלנטיות כוסות שמפניה הניצבות סביבה, לצלילי מוסיקה מערבית עליזה ובאור יקרות מתפזריםשברי הזכוכיתהנוצצים כבדולח לכל העברים. סוף.
יוצרים הרוצים ללמוד עשיית סרטים עלילתיים או דוקומנטריים, ליצור סרטים במסגרת קבוצתית, להתפתח כיוצרים באמצעות הוידיאו, מוזמנים לקבוע פגישת היכרות ויעוץ חינם.
עריכת וידאו על תוכנת עריכה מקצועית. צילום וידאו ותאורה. כתיבת פרויקט דוקומנטרי, הכנת ראיון דוקומנטרי. פיתוח שפה קולנועית. (עבודה עם סטוריבורד, כלים לכתיבת תסריט).
הקלטת קול. כתיבת ובימוי ראיונות דוקומנטריים. הנחיית שחקנים.
בימוי דוקומנטרי ועלילתי עם דגש על גישה אישית וחברתית בתהליך היצירה ועל פיתוח גישה עצמאית בעשיית וידאו. באווירה יצירתית, עניינית ותומכת.
מאייה אלרון - שעורי פרפורמנס לזמרים, שחקנים ונגנים
שיעורים פרטיים לשיפור ההופעה והביצוע על במה, בהקלטות וצילומים, באודישנים ובחזרות. ללמוד להשתמש ביכולות שלך ובכל מה שיש לך, ולא לתת לדברים אחרים להפריע לך לתת את ההופעה הכי טובה שלך. ליוצרים מקצועיים ולמי שרוצים להיות מקצועיים. מאייה אלרון - בוגרת קורס השחקנים והמנחים, שחקנית ומנהלת מוזיקלית בתיאטרון החדר מוזיקאית-פרפורמרית וזמרת-כותבת, בוגרת ביה"ס רימון ומדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג, טל': 052-3519536, mayaelron@gmail.com
-------------- -------------- --------------
שרון שלומי - קבוצת מחול מסוג אחר לנשים
שרון שלומי, יוצרת האנסמבל "קוקייה", מורה לתיאטרון-מחול אוריינטאלי - מחול מסוג אחר, פותחת קבוצה חדשה: לכל אחת יש הריקוד שלה, ריקוד הנובע מתוך מודעות לגוף וחיבור לביטוי ולרגש. בשילוב למידת טכניקת המחול האוריינטאלי וההבעה התיאטרלית.
הקבוצה עובדת בסטודיו "מוסך הגוף", רחוב פרנצויז 12 (סלמה פינת קיבוץ גלויות), יפו. עלות השתתפות בקבוצה - 200 ש"ח לחודש. מספר מקומות מוגבל.
בהנחיית עינבל מרום, שחקנית ראשית במחזה "דם" מאת אמיר אוריין ובבימויו, מ-1999 ועד היום.
"קול ביטוי" סדנה להגדרה עצמית, ביטוי אישי ופיתוח מיומנויות משחק. מה בסדנה:
שיטת המעגל הפתוח, תרגילי תיאטרון מודע, פסיכודרמה. 20 מפגשים, 5 חודשים. קבוצה אינטימית. פגישת הכרות חווייתית ללא תשלום. פרטים בטלפון: 052-606-4756,
-------------- -------------- --------------
אילן רוב - טיפול אישי וקבוצתי
אילן רוב, עובד סוציאלי קליני ומנחה קבוצות מוסמך, עוסק בטיפול אישי וקבוצתי.
טיפול אישי: סיוע בהתמודדות עם דיכאון, חרדה, משברים. העצמה בתחומי תעסוקה, זוגיות, משפחה. טיפול בהומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס. טיפול קבוצתי: קבוצות להתפתחות אישית וליחסים בין אישיים. ליצירת קשר: 054-4906279. Ilan.rov@gmail.com
-------------- -------------- --------------
אסנת ראם - סדנת כתיבה אישית
שחקנית יוצרת ומשוררת
פרסמה ב"הליקון", "קשת החדשה", "כרמל", "שבו", ועוד. מהזוכים בתחרות "שירה על הדרך" 2008. מפגשים אחד לאחד - עבודת סדנה להסרת מחסומי יצירה ולגירויים לכתיבה (רצף מילולי, זיכרון, חלום, דמיון מודרך, ועוד), עריכה קריאטיבית. טל': 0523-230588,alma3@netvision.net.il
-------------- -------------- --------------
רן בן עזרא - שירותי כתיבה ועריכת תוכן
כתיבת טקסטים, שכתוב, עריכהוהגהה, גם לתוכן ספרותי ולתיאטרון. הנחה תינתן למכותבי האיגרת. לפרטים ויצירת קשר: רן - 052-5284234. info@run-content.com www.run-content.com
-------------- -------------- --------------
רני אמיר - אקשן תרפיה
המטופל הוא סיפור המחזה. מיטת הטיפולים היא הבמה.
האינטואיציה משכתבת את ספר הבימוי ורגע טיפולי אחד מוביל לבא אחריו.
הטיפול מתבסס על הקשבה. התחושות שעולות בי מתוך ההקשבה
מנחות את הפעולות, המשלבות מגע, לחיצות, תדרי קול והילינג על ומעל.
הטיפול מתאים למגוון רחב מאד של צרכים: מבעיות רפואיות ועד צורך בשקט ואיזון
משך הטיפול בין ארבעים וחמש דקות לשעה והוא מתקיים בבית המטופל.
לאנשי החדר הטיפול הוא במחיר של 150 ₪ בלבד
מעט על עצמי:
רני אמיר, הילינג, נשימה מעגלית, טרייגר, רפלקסולוגיה ועוד.
לשעבר מנהל מכבי טבעי ברעננה. היום איש החדר.
אשמח לענות על שאלות ולתת פרטים נוספים: 050-8801163 .
-------------- -------------- --------------
שרית פוקס - אימון אישי
צמיחה אישית אחרי משבר: אובדן, פרידה, פיטורין, וכן התמודדות עם חולה במשפחה או הורה מזדקן ואף חסימה יצירתית (היתקעות בזמן תהליך יצירה).
שיטת אימון רב ממדי, אוניברסיטת ת"א, החוג לעבודה סוציאלית,מגמת פסיכותראפיה
פגישת הכרות ללא תשלום לשם בדיקת התאמה לשיטת טיפול אימוני מאסכולת אוניברסיטת תל אביב
-------------- -------------- --------------
ליאת דיין - אמנות קבלת החלטות
ללמוד לקבל החלטות זוהי אמנות.
אם אתם נמצאים בצומת דרכים בעבודה, במערכות היחסים, ביחס לסביבת מגוריםאו אם אתם מתלבטים ומרגישים תקועים ביחס לפרויקט אישי יצירתי שאתם מפתחים: אם אינכם בטוחים אילו סצנות צריכות להיכנס למחזה, האם נכונה הנחיית הבימוי החדשה שנתתם, מהי הדמות שאתם עובדים עליה ואיך נכון יהיה להציגה, כיצד לעבוד עם שחקן מסוים או איך צריכה להסתיים הסצנה החדשה שכתבתם, באמת שאין צורך לשבור את הראש.
התקשרו אליי ובאמצעות טכניקת השאלה לחשיבה יצירתית ושיטות נפלאות נוספות, תוכלו לקבל בהירות חדשה ואת הצעד הבא מונח לפניכם בפשטות.
סדנאות העשרה משחקית לשחקנים במאים ובוגרי בתי ספר למשחק.
ברחף, 10 דקות מערד. נפגשים לסופשבוע מול נוף מדברי קסום ובראשיתי ליצירה וחקירה משחקית גם קבוצתית וגם אישית. סדנאות הטראנס תיאטרוני מתקיימות כבר שנה רביעית, ומיועדות גם לסטודנטים וליוצרים מתחומים שונים (מוסיקה, מחול, כתיבה).
עם היוצרת והבמאית איילת רון: "גוויותיי ורבותי בתיאטרון המעבדה,"היידי בת זונה", הנחתה סדנאות משחק באוניברסיטת ניו-יורק.
הסדנה תתמקד בהרחבת עולם הדימויים של השחקן תוך שימוש בייחוד האישי ופיתוח חשיבה לא צפויה. לפרטים והרשמה: 03-5250696
סדנת כתיבה יוצרת למתקדמים - סדנת המשך המעמיקה בכתיבת שירה ופרוזה.
בסדנה נעמיק ביסודות כתיבת פרוזה ושירה
(במפגשים נפרדים בהתאם לסילבוס) התרגול בסדנה ומחוצה לה ישמש כחומר גלם ללימוד,
תוך שימת דגש על פיתוח הכתיבה האישית של כל משתתף. בסדנה ירכשו כלים יצירתיים ומקצועיים לכתיבה. הסדנה מיועדתלמי שהשתתף בעבר בסדנת כתיבה או שעיבד את כתביו במסגרת אחרת.
משך הסדנה: 12 מפגשים בני שעתיים. מיקום: ירושלים, מרכז העיר.
מיכאלה למדן - יצירה במילים, סדנאות ואימון בכתיבה יוצרת
what we can not speak about we must pass over in silence
Wittgenstein
-------------- -------------- --------------
שירלי ליגום - נוכחות חיה - פלייבק
קבוצת עבודה לשכלול המיומנויות של שחקני פלייבק מנוסים.
איזה מן שחקן פלייבק אתה? מה הסגנון האישי שלך? עד כמה אתה משרת את הסיפור ועד כמה אתה נשאר בסיפור שלך? מה נקודות העוצמה שלך ואיפה אתה נסגר? האם אתה טיפוס של עבודת סולו או של עבודת אנסמבל? האם אתה מעוניין להתבונן בזה ולהתפתח כשחקן על בימת הפלייבק?
מתוכננות 15 פגישות בימי א': 20:00-23:00 בביכורי העיתים, תל-אביב. מתחילים ב-24 באוקטובר.
המנחה: שירלי ליגום, פלייבקיסטית, חברת אנסמבל "משחק מהחיים" של אביבה אפל מ- 2004, שחקנית בתיאטרון תמונע ומנחת קבוצות. בוגרת לימודי תרפיה בתנועה ובעברה רקדנית ובימאית באופרה הישראלית.
"מילות מפתח" הינו פרויקט ניווט תיאטרלי בתוך ארכיון הכיבוש.
המחזה מבוסס על כתבותיו של העיתונאי גדעון לוי ועל עדויות של נשות ארגון "מחסום וואטש", "טוקבקיסטים" וקולות רבים המהווים חלק מתוך בליל מילות המפתח הכרוכות בכיבוש.
מאת: אלדר גלאור. בימוי: מרטין מוגילנר. מוסיקה: יובל מסנר. עיצוב תאורה: מיכה מרגלית.
מופע זה בחנות הספרים "הנסיך הקטן", סמטה פלונית 3, ת"א)
"אורטל חייבת למות" בפסטיבל "תלוי במקום" בציר קרמניצר נחשף! אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי שבו יקריא מספריו וייחשפו סודות בסערה של אמת, זיוף ומלחמת הישרדות! יום חמישי, 14.10 בשעה 20:00
יום שישי, 15.10 בשעה 10:00
מוצ"ש, 16.10 בשעה 20:00 מיקום: "הנסיך הקטן", סמטה פלונית 3, תל אביב. עלות כרטיס: 30 ש"ח. בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי. בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא. עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: ירון פרידמן. ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין. לפרטים: יניב - 0523868338 / רן - 0525284234
דרושים יוצרים ל"אוהבים אמנות במתחם החשמל"
יום חמישי, 14.10.10, בין השעות: 18:00-23:00.
יום שישי, 15.10.10, בין השעות: 11:00-16:00.
המתחם בתל-אביב: רחובות ברזילי, הרכבת, מקווה ישראל, לבונטין, החשמל.
אני מפיק אירוע במתחם החשמל בת"א כחלק מאירועי אוהבים אמנות בעיר.
הייתי מאוד שמח להזמין אתכם לעשות את מה שאתם עושים ולקדם את עצמכם באירועשלנו. בגדול האירוע כולו מיועד לתת במה לכל סוגי האמנות שיש וכולם מוזמנים לבואלחגוג ולעשות אמנות.
נשמח לראות אתכם. כתבו אלי והציעו הצעותיכם למופעי הרחוב במתחם.
דוריס חולמת להצליח בגדול בעיר החטאים ברלין. דרכה רצופה במיטות של זרים ובלילות קרים, באכזבות ובמפלות. אבל משו קורה בסוף... "עיבוד מהודק וסוחף... קרני מפליאה לגלם דמות מתוקה... צביטה של ממש בלב" (מיכל בעדני בן-שישו, עכבר העיר און ליין). "בזכות קרני מצאתי את עצמי חרד לגורלה של דוריס, על אף נטייתה לשקרנות, למניפולציה ואפילו לפשיעה. ברגעי השיא של המחזה, לקראת סיומו, גם התרגשתי באמת" (יובל בן עמי, "ישראל היום"). כרטיסים: 03-6950156 הנחה מיוחדת לחברי תיאטרון החדר ולמנויי האיגרת: כרטיס ב - 30 ש"ח
מנחה בשישי בתיאטרון החדר: גיל אלון, מיסטר סי
כתב, ביים ומשחק: גיל אלון
גיל אלון הוא זֶן מאסטר, זמר, שחקן, במאי ומורה
הצגה מיוחדת לפני נסיעה לייצג את ישראל
בפסטיבל מונודרמות בינלאומי בגרמניה, בנובמבר הקרוב
מונודרמה אינטראקטיבית על השכפול הגנטי
מיסטר סי הוא האיש המשוכפל גנטית הראשון שהגיע לגיל העמידה
הוא שוחרר מן המעבדה כדי לשאת את ההרצאה הראשונה שלו.
במהלך ההרצאה נפרשים חייו באופן מפתיע.
ההצגה השתתפה בפסטיבל התיאטרונטו 2009 בתל-אביב, והוצגה עד כה באוסטרליה, קמבודיה, פיג'י, גרמניה, הודו, יפן, פורטוגל, סינגפור, תאילנד, הולנד ובריטניה.
ההצגה הופיעה לראשונה בחדר ביום שישי, 20.11.2009.
יום שישי, 29.10.2010, בשעה 16:00, בתיאטרון החדר.
משך ההצגה כ-50 דקות.מספר המקומות מוגבל. מחיר כניסה כולל כיבוד קל: 25 ש"ח.
להזמנות בחדר: 03-5171818, או אצל גיל אלון: 0524-343097
ספר חדש של ד"ר אריה סובר
"מחזות - קומדיה, אבסורד, סאטירה" בהוצאת אסף מחזות של אוניברסיטת ת"א בשיתוף הוצאת כרמל ירושלים.
ניתן להזמינו בחנויות הספרים או בהוצאת כרמל 02-6540578
הקבוצה ביפו, בית ספר עצמאי למחול, רחוב קדם 109, יפו (במרכז הקהילתי הערבי-יהודי), לפרטים והרשמה לחץ כאן. טל': 03-6595961, אתר אינטרנט: http://www.hakvutza.org.il
