חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מלא הומור, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.

אפילוג 6

"מעכשיו, תספור. זה זמן העניים", אומרים באדי קינג.

שני מיני עוני הטרידו את אלוני: האוניברסאלי והישראלי.

עֲנִיּוּת אוניברסאלית הייתה בעיניו חיים ללא אלוהים ומלך, חיים ללא אמונה בנעלה מן האדם. "מטילים עלינו להיות קטנוניים, עלובים, מסכנים, קמצנים, חסרי ידיעה", אמר אלוני למשה נתן שראיין אותו ערב העלאת אדי קינג. זמנם של האדי קינגים הוא זמנם של הפליטים, המהגרים, העקורים, ההמונים חסרי האמצעים, הנבערים, חסרי הזהות, המנסים לפרוץ את גורלם ולהגיע לפסגה.

עניות היא רכישת עינוגים קטנים במחיר שווה לכל נפש המכבים את האש האמיתית. משום כך "היצרים מתרופפים, התאוות יורדות עד לחצי", בדמוקרטיה השוויונית שנסים לועג לה בהנסיכה האמריקאית.

גם הבורסה, בגדי המותגים, תאגידי התקשורת, עולם הפרסום, תעשיית הקולנוע המסחרי, הם עדויות על עוני. הם מכחידים את הדמיון האנושי. "אני לא פרנואיד, אני כאילו מזהיר, אני חושב שיש קנוניה לא רשומה, לא מודעת, להכחיד את העולם בדרך של קיום מאושר, להכחיד את הייחוד של כל אחד מאיתנו דרך הענקת האושר", אמר בהרצאותיו באוניברסיטה העברית.

אלוני ביכה את דת הקניונים – בתי הכנסת או הקתדראלות של החילונים – עוד לפני שזו הספיקה להפיץ את הבשורה שלה.

עניות מקומית הייתה בעיניו חיים ישראליים שדלותם היא כיעורם, דלות שבתוכה גדל: השיכונים, מרפסת מול מרפסת, הטיח המתקלף, המכולת, הקיוסק, מכנסי החאקי, הגופייה המיוזעת, הספרייה העירונית, המשכנתה. הצפיפות, האחידות.