הלילה חמק כמו מאהב צונן
מותיר אותה עירום ועריה.
אור ראשון חושף את חמוקיה
טהורה, ברה ונקייה,
ובלי שום חניה.
האנשים של שש בבוקר
לא יעריכו את יופיה,
האירופי, הלבנטיני, האקלקטי –
עירבוביה.
עירומה מבני אדם.
פנסי רחוב כמו מחרוזת,
נוצצים אחד אחד,
אוויר צלול ותכלת
חלקה ממש כמו בד.
אני הולך הביתה דרך
פרנקפורט, דרך פראג
רואה עיר מנומנמת
שהלילה לה הוא חג.
בתי קפה של בליינים
מתחילים להתרוקן
ועטלף פירות זקן
הולך עימי בדרך,
מסתבך בענפים
פגישה עם משורר ומלך
לו הבוקר בדרכים.
ופליט אשר רוכב לו על
אופניים נוצצים
זקן צעיר חצי ערום
הולך ברחוב
"עם ישראל חי",
וכלה בלבוש לבן
מקבצת נדבות.
ארבעת פרשי האנדרלמוסיה
בעיר יפה ואדישה
רגעים אלה הם שלנו
אם היא רק מרשה.
