עוד שיר אחד ודי

היא מבקשת,

שדיה החצופים

מתחנפים, 

בוקעים מבעד

חולצה שקופה,

פטמותיה מתעוררות

לחיים,

נשימתה רכה,

אתה נשוי?

היא שואלת,

רוב הזמן, אני משיב.

רוב הזמן אהיה אהובתך?

כמה זמן נותר לי לאהוב

איני יודע,

עוד שיר אחד ודי

היא מבקשת

יש לי חולשה לשיר יפה

לפני מעשה האהבה.

אינני משורר

אני אומר

ומעביר את אצבעותיי בשערה

בסערה

כדרך המשוררים, 

מצד שני

אף שוטר לא עצר משורר

על התחזות.

שירים אינם משקרים

כמו האהבה.

היא בולעת את מילותיי

שורות שורות

בלי סימני שאלה

בית ועוד בית ועוד

ובאה על סיפוקה

אוספת את שדיה

ואת שיריה

ומוסיפה אותי לרשימת

משורריה.

 

© ירמי עמיר