הצטרפו לאיגרת השבועית

"תיאטרון החדר? קסם של תיאטרון!" (יורם קניוק, סופר)


ביום השואה מוטל עלינו להעז ולשאול - האם היהדות היא גזענית?

איזו תמונה מצטיירת מתוך עיון מעמיק במקורות היסודיים של היהדות? האם הדברים הקשים שכתבו מחברי הספר "תורת המלך", העוסק בהלכות הריגת גוי ואפילו ברצח תינוקות, ספר שזכה לגיבוי רבנים הנחשבים לצערי לבכירים כמו דוב ליאור, מייצגים את היהדות? או שמא דווקא אלה שהגיבו להם בשעט-נפש נאמנים לה יותר?

התשובה היא גם וגם.

 

כמו בנושאי תשתית רבים, כך גם בשאלת הפרשנות למושג "עם סגולה" ולשאלת היחס למי שאינו יהודי ישנה מחלוקת רבת שנים ביהדות. בפילוסופיה של ימי הביניים היו אלה רבי יהודה הלוי והרמב"ם שייצגו בצורה החדה ביותר את שתי הגישות. רבי יהודה הלוי חשב שתינוק יהודי נולד שונה מתינוק גוי. שיש בו משהו מיוחד. משהו אלוהי. ריה"ל סבר שישנן מדרגות לבריאה. דומם, מעליו צומח, מעליו חי, מעליו מדבר (אדם) ומעליו יהודי. אכן, תורת גזע. עבורו מי שמתגייר זוכה לחלק מהטוב שהבטיח אלוהים לעם ישראל, אבל לעולם לא יהיה שווה ליהודי מלידה.

 

הרב קוק הוא ממשיך דרכו של הלוי במאה העשרים והוא הרב המשפיע ביותר על הציונות הדתית במאה זו. עם זאת, בל נניח שכל תורת גזע פירושה נאציזם רצחני. תורת הגזע של יהודה הלוי ודאי אינה כזו. ריה"ל סבור שלהיות "עם סגולה" מטיל עליך אחריות רבה בעולם, ושלכל בריאה של אלוהים יש משמעות ואסור לרמוס אותה. יחד עם זאת, ודאי שבתפיסתו יש יסודות לגזענות, עליונות והיררכיה בין עמים. זרע פורענות טמון בה.

 

הרמב"ם לעומתו לא העלה על דעתו שיש הבדל בין תינוק יהודי לתינוק גוי. "עם סגולה" זו משימה שמוטלת עלינו היהודים, אשר במסגרתה עלינו להתנהג באופן שמבטא סגולה. אין כאן תיאור של הבדל לאומי-גזעי. עבור הרמב"ם אין הבדל מהותי בין יהודי לגוי אלא במשימה המוטלת על כל אחד. גוי שמכיר בציווי לקיים 7 מצוות בני נח ומקיים אותן הוא "חסיד אומות העולם" ויש לו מקום בעולם הבא. יהודי שעובד עבודה זרה גרוע בדיוק כמו גוי שעושה זאת. ההבדלים מבחינת הרמב"ם הם בהחלטה מה אני עושה ולא הבדלים מולדים. אבל בל נטעה. אומנם הרמב"ם היה רחוק מאוד מלהיות גזען, אבל הוא לא היה פלורליסט. בשבילו יש דרך אחת ובה יש לדבוק.

 

במאתיים וחמישים השנים האחרונות מתפתחת לה גם יהדות פלורליסטית. כזו המכירה במגוון גישות ליהדות ודוחה מתוכה דווקא את הגזעניות שבהן. שרטוט מחדש של 72 פנים לתורה. זו יהדות שלא מעלה על דעתה עליונות שלה על הגויים. זו יהדות שיש בה הומניזם הדוחה כל תורת גזע וכל מנגנון הלכתי העוסק בתועבות כמו הלכות הריגת גוי. זו יהדות שמשותפת לחילוניים כמוני ולדתיים מזרמים שונים, אשר לא מוכנים לקבל את תכתיבי הרבנים הקיצוניים. זו היהדות שעומדת בבסיס ארגונים חילוניים כמו בינה ועלמא, ארגונים פלורליסטים כמו קולות ואלול, וארגונים דתיים כמו הרטמן, הרצוג והתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות.

 

עכשיו עלינו להכריע – למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "מדינה יהודית ודמוקרטית". במה היא יהודית? האם זו מדינה המבקשת לבטא קשת של זהויות יהודיות אשר במרכזה מחויבות להומניזם ודמוקרטיה, כולל שוויון מהותי ומלא לערבים שבה? האם זו דמוקרטיה שעוצרת בקו הירוק או כזו שמחייבת אותנו בכל מקום בו יש שליטה ישראלית? ואולי זו מדינה יהודית סמוטריצ'ית-כהניסטית עם ניחוח ניאו-נאצי שרוצה שרק ידיים יהודיות ייגעו בתינוק שלה והמתירה את דמם של ערבים כשווים פחות?

 

אלפי שנים אחרי עמלק שרדף אותנו במדבר, ושבעים שנה אחרי השואה, חלק מה- DNA של העם היהודי זה פחד מהגויים. גם במשך שנות הריבונות המעטות שלנו כאן אנחנו ממשיכים להיות נרדפים ע"י טרור ומלחמות. המציאות הזו כמובן לא מסייעת ליצירת יהדות של אהבה ושוויון.

 

עם הפחד הזה צריך לשוחח מתוך אמפתיה והבנה ולא רק במילים קשות ומפלגות. רבים

המבטאים עמדות קשות כלפי הערבים, מדברים מתוך פחד מושרש עמוק. יחד עם זאת, צריך להביט למציאות בעיניים – ישנו בישראל גם ציבור גזען. בתוך ציבור זה, צמח בישראל גם פשיזם דתי הנובע מחיבור תורותיהם של רבי יהודה הלוי וממשיכי דרכו עם עמדה של ריבונות וכוח.

 

יום השואה הוא הזמן הנכון ביותר להישיר מבט ולהגיד: לא זו הפרשנות שלנו למדינה יהודית ודמוקרטית. בפשיזם בכלל ובזה המעז לדבר בשם היהדות בפרט עלינו להיאבק. שני ערוצי פעולה חייבים לחבור יחד במאבק הזה. ראשית, יש להוקיע את הפשיזם מתוכנו. צריך להפסיק לדבר איתם כאילו הם חלק לגיטימי מהשיח.

 

אני מזכיר לכולנו שלפני 55 שנה, כאשר כהנא נאם בכנסת, נהגו כל חברי הכנסת, מימין ומשמאל, לצאת מהאולם. הם ביקשו להעביר מסר: פשיזם דתי אינו חלק מהשיח הלגיטימי.

 

שנית, וכאן אני פונה לכל היושבים פה באולם, אסור לנו לוותר על היהדות ולהפקירה. היהדות אינה רק דת, וודאי אינה רק ריה"ל וממשיכיו, יהדות היא גם תרבות. עלינו לקחת חלק ביצירה וקידום של יהדות פלורליסטית, שוויונית, תרבותית. כל עוד היהודים ההומניסטים ידעו לדבר רק על דמוקרטיה ולא על יהדות, ידנו תהיה על התחתונה.

(ליאור טל)

לאיגרת השבועית של 2016 . 5 . 5