(תקציר הדברים)
השואה היא הוויטרינה של המדינה. כאן מחפשים אלטרנטיבה לוויטרינה.
השואה הממלכתית נמצאת מאחורי וויטרינה. היא בלתי נגישה. אין דרך לגעת בה. היא שואה-ביזנס.
עכשיו שר החינוך החליט להנחיל לימודי שואה לילדי הגן. כאילו לילדים במדינה הזאת לא רע מספיק. יונתן משער לעצמו שכסופר, לכתוב לילדים ספר על השואה זה רב מכר היסטרי.
על מה יכתוב הסופר? על כיפה אדומה פוגשת איש אס-אס? על עמי ותמי מפזרים פירורי לחם בשואה? למי היה שם לחם? איך מוכרים לילדים קטנים שואה. הוא לא יודע וגם לא יודע למה.
"בגרמניה אני יכול לגעת בשואה".
