ואז

ואז, תבוא שעת אמת.

כיבוי אורות

ותפאורות נסב אחור.

נמחה איפור

נתלה שרביט וגם כתרים

נסיר צווארון המלמלה המעומלן

נפרום הלולאות

לפשוט בגדי השש והשני

ונקפלם אט אט

להניחם בארגזי מסע.

כך, ערומים מכל חמודותינו

חפויי ראש, בהשלמה,

הגוף גמיש, קל וריק

נפסח הסף בלא רעדה,

הכול היה לריק?

(דבורה קדם, משוררת)