כְּבָר רָאֲתָה הַכּול

גַּם שָׁמְעָה הַכּול

אַךְ רֵיחַ הַיָּם עוֹד מְשַׁכֵּר אֶת חוּשֶׁיהָ

לִטְבּול מוּל אופֶק מַאֲפִיר

בְּשַׁמְפַּנְיַת שֶׁצֶף נֶפֶץ גַּלִּים.

לֵילוֹתֶיהָ פְּרוּעֵי מַסָּעוֹת

פֶּגָסוּס הַמְּכֻנָּף יִשָּׂאֶנָּה

לַכּוֹכָב שֶׁלָּהּ

עַל אַדְמַת אֶלְגָּבִישׁ תִּתְפּוֹגֵגְנָה

מִפְלָצוֹת שֶׁדָּבְקוּ בָּהּ

בַּחֲלָלִית כְּסוּפָה אֲהוּבָהּ מִכָּל הַזְּמַנִּים

בֵּיתָהּ שָׁם לָעַד

רַק הַגּוּף נוֹשֵׁר

אֶל בּוקֶר סְתָמִי.

(בתיה מיכלביץ', משוררת, ספר השירים שלה, "עִדָּן שֶׁל כּוֹכָבִים קָשִׁים". יצא לאור בהוצאת צבעונים)