הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין היא צעד קדימה בהתפתחות התיאטרון. זו חוויה בלתי רגילה! (פרופ' אואן שפירו, אוניברסיטת סירקוז, ארה"ב)


בס"ד

ביום ג', כז תשרי, תשע"א, 5.10.2010, התקיים בתיאטרון החדר ערב מונולוגים-דיאלוגים: מונודיא 2010 - "עד שתחפץ". (הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים ב, 7).

 

במהלך שנת תש"ע, 2009-2010, התקיים בתיאטרון החדר קורס משחק שנתי לגברים שומרי מצוות. במהלך הלימודים כתבו חברי הקבוצה קטעים שנאספו לערב הזה. הקטעים נותנים ביטוי לרחשי לבו של אדם מאמין, לאורח החיים הדתי וללבטים הכרוכים בו, לספק ולאמונה. השתתפו: איתן כהן, חיים גודינגר-גורן, נתנאל קראוס, ערן לשם, שמוליק צור. במהלך השבועות הקרובים נביא קטעים מערב זה.

 

4. תלמיד ורב

כתיבה וביצוע: נתנאל קראוס וחיים גורן

(דיאלוג בין רב לתלמיד. התלמיד המצטיין מהרהר: האם לעבור מהישיבה התיכונית היוקרתית לתיכון דתי מקיף, על מנת להפיל מחיצות ולסייע לחבר'ה, שם שהם ברמה נמוכה יותר. השיחה מתקיימת לאחר סיום השיעור עם הרב, כשכל התלמידים יוצאו להפסקה. התלמיד ניגש אל הרב)

 

תלמיד: הרב אפשר לדבר?

 

רב:  בוודאי נתנאל, אני רוצה לומר, ששמתי לב שהיית מאד בולט בשיעור הזה. ההשתתפות שלך תורמת הרבה למהלך השיעור.

 

תלמיד: תודה הרב, אני חזרתי לפני כן בבית עם אבא שלי על הנושא וכך הבנתי טוב יותר.

 

רב: יפה מאד. תמשיך ככה. אני מצפה שתסחוף אחריך תלמידים נוספים להשקיע כך בשיעורים, אני יודע שיש לך את הכוחות  לעשות את זה. תחשוב על זה לקראת שנה הבאה! איך אתה לוקח צעד אחד קדימה בכיתה.

 

תלמיד (מהסס): תראה הרב, באמת נחמד כאן מאד בישיבה, אבל יש לי תחושה שמשהו חסר לי פה. כולם פה פחות או יותר אותו דבר. תלמידים טובים, מבתים טובים.

 

רב: מצוין! אשריך שאתה זוכה ללמוד במקום כזה.

 

תלמיד: כן, אבל חשבתי על זה שיש באזור עוד אנשים, הייתי רוצה לעזור קצת לאנשים מסגנון שונה.

 

רב: נו, אתה הרי מדריך בבני עקיבא, לא? אתה עוזר לחבר'ה שבאים לשם.

 

תלמיד: כן, אבל גם שם זה אותם חבר'ה, זו אותה עשייה. חשבתי אולי לעבור ללמוד בתיכון דתי.

 

רב: (שתיקה. הרב המום) תיכון דתי?

 

תלמיד:  כן, תיכון רגיל, בלי מבחני קבלה. שכל מי שרוצה לומד שם.

 

רב: מבחני קבלה זה עניין של התאמה, לא כולם מתאימים לכל דבר.

 

תלמיד: כן, אבל אם אני אלך לשם, אוכל לשמש דוגמא, לעזור להרים דברים.

 

רב: ואתה לא חושב שזה יפגע בך?! אתה מסיים שנה הבאה, אתה תוכל ללמוד הרבה, ואז תלך לישיבה גבוהה אחר כך, תצמח ותגדל בתורה. אם תלך לתיכון אתה יכול חס וחלילה להיגרר שם אחרי חברה לא טובה. חברה זה דבר מאד חזק ומשפיע.

 

תלמיד: אבל הרב למדנו ש"הלומד על מנת ללמד - מספיקים לו הכול" לא? זה לא סותר, אני עוד צעיר ואני יכול להספיק גם ישיבה גבוהה אחר כך. והחבר'ה שם יכולים להיות בסדר. אני מספיק חזק כדי לא להיגרר אחריהם.

 

רב: למה אתה רוצה לעבור לתיכון?

 

תלמיד: כדי לעזור שם.

 

רב: אני לא מבין אותך, אני במקומך הייתי רוצה ללמוד במקום שהכי טוב לי, החיים עוד ארוכים, יהיה לך מספיק זמן לעזור. קודם תתמלא בתורה! כתוב, "על שלושה דברים העולם עומד - על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". קודם כל - תורה, אחר כך מגיעים לגמילות חסדים.

 

תלמיד: מה, אין רבנים שלמדו בתיכון ובכל זאת הם הגיעו לרמה של רב?

 

רב: יש, האמת שאני עצמי למדתי בתיכון...

 

תלמיד: ואתה מצטער על כך?

 

רב (שתיקה): כן, קצת מצטער על זה. היה טוב ונחמד אמנם, אבל אם הייתי לומד בישיבה, אולי הייתי מגיע ליותר... שלא תבין לא נכון, אני מאד מעריך את הרצון שלך לעזור לאחרים, אבל השאלה אם זה מתאים עכשיו.

 

תלמיד: כן, זה גם מה שההורים שלי אמרו, גם הם מתנגדים לזה.

 

רב: ההורים שלך מתנגדים, אה? הם מפחדים על הבן שלהם...

 

תלמיד: תראה הרב, יש לי בן דוד, שרצה ללמוד בישיבה אבל לא התקבל. הוא נהיה ממש כעוס מהעניין הזה. יצא מתוסכל, הוא תמיד אמר שחסרים שם חבר'ה טובים, שזה לא מוסרי ששם כל ה"דפוקים" ושם כל הטובים. זה ממש פוגע לי בלימוד העניין הזה, אני מרגיש שאפשר להפוך עולמות, לעשות כל כך הרבה ואנחנו רק יושבים כאן ולומדים כאילו אין כלום בחוץ.

 

רב: אז אתה רוצה לעזוב את כל הטוב הזה שיש לך פה וללכת מתוך בחירה לתיכון דתי!

 

תלמיד:  כן, נראה לי...

 

רב (קם, מהלך בחדר בעצבנות הולכת וגוברת): תגיד לי, אתה יודע בכלל מה זה תיכון דתי?! אתה גדלת בחממה! משפחה טובה, לומד עם אבא גמרא, גרים במקום טוב, הולך לסניף הנכון, הכול מצוין! אתה יודע מה זה לגדול במקום אחר?! אתה יודע מה זה שלא מקבלים אותך ללמוד בישיבה רק כי אתה משכונה אחרת?! ואתה הולך לתיכון למרות שאתה יודע לאן החבר'ה שם גוררים אותך! אתה תמים נתנאל! אתה רוצה לעזור אבל אתה לא יודע באמת מה זה שם! נשמע לך נחמד ללכת לעזור קצת לאלה ששם למטה, אה?? אתה לא יודע בכלל מה קורה שם! אתה יודע מה זה ללכת להסתובב בטיילת עם החבר'ה, כי אתה לא רוצה להישאר לבד, ושכל הכיתה יצחקו עליך?! אתה יודע איך זה  מתחיל ואתה לא יודע איך זה נגמר! קצת עישון, קצת אלכוהול, מה,תצא החנון של הכיתה? כשכולם מסתכלים עליך? ומה זה להסתובב עם בנות שם ולאן זה גורר אותך?! לא! אתה לא יודע וגם לא תדע! גם אם תלך לשם תמיד יסתכלו עליך כאל מישהו מבחוץ, תמיד תהיה נטע זר!

 

תלמיד: אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא לא? חייבים להפיל את המחיצות.

 

רב: אתה לא מבין, אני באתי משם! אני רציתי להוכיח לאנשים כמו ההורים שלך סליחה על הביטוי - הסנובים - שגם מהשכונה הזאת יכול לצאת משהו! עשיתי את כל המאמצים לצאת משם ולהיות פה, אבל עדיין אני מרגיש פה נטע זר... האמת, אם מישהו צריך להיות שם - זה אני! אתה תעשה את השיקולים שלך, עם הרבנים שלך, מהשכונה שלך. אני חושב שאני אחזור למקום ממנו באתי, שם אני צריך להיות. לא פה.

לאיגרת השבועית של 2010 . 10 . 28