אבי לא יבוא עוד אל ביתי

לא עוֹד

      יַצִּיב עַל הַסַּף, פָּנִים שֶׁלּא מַסְגִּירוֹת

      וְלא אַגִּיד לוֹ שֶׁגַּם אֲנִי פּוֹחֶדֶת וּבוֹדֵדָה

      (שֶׁתָּמִיד הָיִיתִי. וְהוּא לא הָיָה)

וְלא

      יַפְצִיר שֶׁאֶתֵּן לוֹ לָגוּר בַּמִּרְפֶּסֶת,

      בְּבֵית הָעֵץ שֶׁבָּנִינוּ

      לַיַּלְדָּה

      וִיסַפֵּר שֶׁהוּא תֵּכֶף נוֹסֵעַ

      לַגָלִיל, לְיוֹסֵף

      שֶׁלא הָיָה וְלא נִבְרָא

וְשׁוּב לא

      יִבְהֶה מוּל הַמְקָרֵר

      וְיוֹשִׁיט צְרוֹר מַפְתְּחוֹת,

      בְּלִי דַּעַת    - -

כְּשֶׁיֵּלֵךְ

      יַעֲצור בִּקְצֵה הַשְׁבִיל,

      בְּהֶנֶף שׁוֹבָב יִלְכּוד חֶרֶק תּוֹעֶה

      וְיֵעָלֵם מֵעֵבֶר לַפִּנָּה שֶׁל בֵּית הַמִּרְקַחַת.