הצטרפו לאיגרת השבועית

החוויה אינה על הבמה או על האקרן. היא בתודעתו של הצופה. תפקיד היוצר הוא ליצור קשר עם תודעתו של כל צופה. לקשר הזה אנו קוראים אהבה.


(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

46. עֵקֶב: דברים ז' 12 - י"א  25

"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר יהוה אלוהיך לך את-הברית ואת-החסד אשר נשבע לאבותיך" (עקב: דברים ז' 12).

המשך נאום משה לעם, לפני הכניסה אל הארץ המובטחת. נאום שהוא סיכום של מפעל חיים. משה בדברו אינו מוותר על אף חתיכת היסטוריה.

 

"שמע ישראל, אתה עובר היום את-הירדן לבוא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים" (עקב: דברים ט' 1).

נוסח זה של נאום, יכול לשמש אב-טיפוס של נאומי עידוד לפעולה קבוצתית: לפני כניסת להקה לבמה, לפני כניסת קבוצה למגרש הספורט, לפני בחירות לבית הנבחרים ולהבדיל, לפני יציאה לקרב וכו'. בנאום הזה מתגלים מוטיבים שאפשר למצוא גם בנאומי עידוד של מנהיגים פוליטיים, מנהלים, מורים, וכל מי שתפקידו מייעד אותו להביא קבוצות אל יעדיהן המוצהרים. היום היינו אומרים שמדובר בתפיסה פטריוטית של המציאות המיידית. גרסאות רבות יש לנאום כזה. אבל ברובן נשמר מבנה דומה:

 

1. הגדרת היעד.

2. הצגת המכשולים שבדרך.

3. הקטנתם של המכשולים, במובן של לכאורה "להכניס אותם לפרופורציה מניחה את הדעת" וההבטחה שאפשר להתמודד עימם.

4. הצגת הקבוצה כרבת-אונים.

5. קריאה לאחדות - לרוב על חשבון הפרט.

6. החדרת האמונה בהצלחת המשימה.

 

נאומים כאלה נשמעים גם כך בערך:

"הגענו עד הלום, ועכשיו אנו עומדים בפני הצעד המכריע! המשימה העומדת בפנינו היא גדולה ועצומה! עיני העולם החופשי כולו נשואות אליכם ברגע זה! עיני העם כולו נשואות אליכם ברגע זה! עיניהם של בני-משפחותיכן! עיני האבות והאמהות, עיני הילדים, הנשים והטף!" וכן הלאה.

 

אם מבקש המנהיג לחזק את הדימוי העצמי של קבוצתו, הוא יכול להעלות על נס את תכונותיהם התרומיות של היוצאים אל הקרב, להקטין את המכשולים שבדרך, את האויבים או כל אחר שאינו נמנה על הקבוצה: "מי הם בכלל? אוסף של גרוטאות-אדם, חדלי-אישים, שאינם יודעים אפילו לאיית את שמם! פראי אדם שזה עתה ירדו מהעצים! הם נולדו רעים ואנחנו נולדנו טובים! הם גרועים ואנחנו נפלאים! הם חסרי כשרון ואנחנו מוכשרים! הם חלשים ואנחנו חזקים! אנחנו הכי טובים בעולם! עלֹה נעלה עליהם כי יכול נוכל להם!". זוהי כמובן דוגמא דמיונית, או שמא אין היא דמיונית כלל וכלל...

 

ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין המנוח, היה נוהג לומר שהעם הישראלי הוא הטוב שבכל העמים. במקרה אחד, בעומדו על במת הכנסת כינה את יריבו, אז ראש אש"ף, במילים: "ההוא עם השערות על הפנים!"

 

המנהיג יכול להקטין את קהלו כדי להעצים גורם חיצוני מסייע: "מי אנחנו בסך הכול? קטנים וחסרי אונים! אבל!... האמת והצדק - איתנו! אלוהים, המלך והממלכה - איתנו! זכות אבות עומדת לנו! חסדו של האל עומדת לנו! אלוהים - לשלטון בחרתנו! אלוהים - לניצחון בחרתנו! ואנחנו ננצח! אנחנו נגיע אל הארץ המובטחת!"

 

נוכל לתאר לעצמנו שמשה, כדרכם של פוליטיקאים ושרי צבא, משתמש בטכניקה מעורבת. הוא מזכיר לעם שהוא אמנם עם סגולה, אבל העם לעצמו, מי הוא בכלל? הוא לא היה שורד רגע אחד בלי ההשגחה האלוהית, שהיא אותה תכונה שהמנהיג מבורך בה.

לאיגרת השבועית של 2013 . 7 . 25