אחת שתיים שלוש ארבע חמש
למה על הרצפה יש
שרידים של מדורה
זה פשוט נורא
איך שהמנקה הזאת לא מקפידה
לעשות את הפאנלים כמו שאני אוהב
תמיד עם סמרטוט יבש ואני הרי שוב ושוב מבקש
אבל זאת, במטפחת כוכבים לראשה
מנענעת, מחייכת ואחר כך עושה
לא מה שאני אומר, לא, זה
פשוט נורא אחת שתיים שלוש ארבע
ריח מפויח של אחרי שריפה אני חושב שאני
אביא בעצמי תרסיס מצוין כי אחרת יימשך פה הבלגן
וצריך סדר בעולם אחת שתיים שלוש מבעד לחלון משקיף הברוש
מנענע ברוח הקלילה עוד מעט יבוא הסתיו
ואני מתכונן אליו כבר מעכשיו
מצויד במטלית כתומה
אני עובר בכל פינה
אחת שתיים
שתמשיך לנענע את הירכיים
כשהיא עובדת על הפאנלים שלי אני
פוקד: אחת, אבל זאת במקום לקרוס זאת
מזדקפת לאט בגב כפוף בברכיים חורקות
שרה שיר מטומטם ליד שרידי המדורה
יורקת ליחה מרה כאילו הייתה גבר כאילו הייתה
פרוצה, בשתי כפות רגליים יחפות ושחומות מתחפרת
בתוך הרצפה.
(שז - משוררת, סופרת, מנחת סדנאות כתיבה, 03-7313444)
