הַצָּעִיף הָאָדום מוֹשֵׁךְ אוֹתִי
לִפְעָמִים לִשְׂדֵה פְּרָגִים
לִפְעָמִים לִשְׂדֵה קְרָב
הַצָּעִיף הַיָּרוק מְגַלְגֵּל אוֹתִי
בֵּין חֲבוּרַת מַעֲלֵי גֵּרָה
גַּם אֲנִי.
הַצָּעִיף הַצָּהוב מוֹשִׁיט לִי
פֶּלַח לִימוֹן
שֶׁיִּהְיֶה.
הַצָּעִיף הַכָּחול מְנַגֵּן לִי חֲלוֹם
הַצָּעִיף הַשָּׁחור מַסְתִּיר
אֶת הַצָּעִיף הַלָּבָן
הַצָּעִיף הַלָּבָן מַסְתִּיר
אֶת הַצָּעִיף הַשָּׁחור
אֲנִי שׁוֹתָה קָפֶה שָׁחור בְּחָלָב
צוֹפָה בַּמִּשְׂחָק.
(בתיה מיכלביץ', מתוך ספר השירים "עִדָּן שֶׁל כּוֹכָבִים קָשִׁים". יצא לאור בהוצאת צבעונים)
