יש מן עניין כזה עכשיו שאומרים שהאדם במאה העשרים ואחת הופך להיות מין בורג קטן במערכת. פיון במערכה. פרש בודד. פסיק זעיר בעולם שיש בו מעט סימני שאלה והרבה בר רפאלי. ועוד אומרים לפעמים המלעיזים: אדם יכול להיות נשכח בביתו ימים ואיש לא ישגיח בו. בודד הוא ישכב ויבהה בתקרה, והיא, התקרה, תבהה בו חזרה ותקלל את מר גורלה שמכל היצורים האנושיים שקיימים בעולם היא נבחרה להיות תלויה דווקא מעליו.

אבל אני אומר: שטויות!

אין בכלל מצב כזה שבו אתה נשכח לבדך בעולם זרוק כמו כלב. הנה, תיקחו אותי לדוגמה: איך שאני פוקח את העיניים בבוקר וממלמל "ברוך זוקף כפופים", ומשגיח בשבע עיניים שמישהו שם למעלה בתקרה או בשמיים, לא חמד לו לצון  והפך אותי בלי שאף אחד הרגיש לפגר מת או לגוי של שבת, ישר קופצות עלי מתוך המחשב עשרות גויות מפתות עם שלל דברים ומכשירים להתפאר:

מזרון זוגי אורתופדי, ומיקסר איכותי עם מנוע עוצמתי, וארבעה לילות טיול מאורגן באיסטנבול, שזה בול מה שאני צריך עכשיו. ועוד אומרים לי שם במסתרי המחשב, שכשאני אתעורר לגמרי, אני אבין איזה עסקה מושלמת עשיתי. פיצוץ ממש, בשלושים ושישה תשלומים שווים. וזה עוד כלום – אם אני רק אטרח ואושיט עכשיו את היד לא אל הנער, אלא לכרטיס האשראי שלי, מיד יעטפו אותי ברוך וברחמים עם טלוויזיה 32 אינץ במחיר בלעדי, מחשב נייד בגודל שרק אפשר לחלום עליו, ולקינוח לילה בלתי נשכח עם ארוחת בוקר בקיבוץ.

ושם זה רק מתחיל -

בכל שעה משעות היום תמיד יהיה מישהו שידאג לא להשאיר אותי לבד. תמיד יהיה שם איזה נועם או חגית או לימור שם בדוי, שידאגו לי ויספרו לי שבמקרה היום אחרי הצהריים, יש נציג שנמצא מטר מהבית שלי, ורק הוא או היא  מוסמכים לתת לי הצעה שפשוט תפיל אותי מהכיסא.

ואם חשבתי שרק בעיר אני זוכה לכזה יחס מפנק ומועדף, גילתי לשמחתי שגם אמי היקרה שחייה בקיבוץ בצפון כבר יותר משישים שנה, זוכה ממש, אבל ממש לאותו יחס!

הנה, בשתיים בצהרים, מתחיל אצלה זרם בלתי נפסק של טלפונים, ושיטפון ממש של הצעות לקניה המושלמת: סדין חשמלי, מערכת כוסות זכוכית, מקרר ענק באספקה מהירה, מסיר שיער, מטף כיבוי למקרה שחלילה תתפתח אצלה תוך כדי השיחה עם נציג המכירות, שריפה אחים שריפה, ובעיקר אופני כושר עם חיישן דופק, למקרה שהיא תחליט לעזוב את הכול ולברוח סופית מהבית.

ובאמת יוצא הלב לכל אותם מלאכי שרת ומכירות שעושים הכול, אבל ממש הכול כדי לא להשאיר אישה בגילה לבד באמצע הצהריים. כי אם היא תישאר לבד היא עלולה חלילה לשקוע בתנומה בין שתיים לארבע, ואז אתם כבר מתארים לכם איזה אסון עלול ליפול על ראשה בלילה: לשכב ערה ולחשוב מחשבות שחורות על העולם, בלי שאף סוכן יהיה שם ללחוש לה שקפיצים קצרים במזרון גורמים לחלומות ארוכים או להיפך.

אז כדי שרגע כזה נורא לא יתרחש חלילה, מצאתי פתרון קסמים שעובד מצוין וחשוב לי להמליץ עליו כאן קבל עם, סט סירי נירוסטה ומחבת:

תקליטו הכול בסלולארי החדש והמשוכלל, ואז, ברגע של ייאוש גדול מהעולם, או אם חלילה לאחד ממלאכי השרת ומלאכי העליון ממוקד המכירות הארצי לא יהיה זמן אליכם, קחו את המכשיר קרוב ללב, וגל נעים וחמים של סחורות והצעות מפתות ישוב וישטוף אתכם ברחמים גדולים משל חזרתם סוף סוף לרחם.

רק תעשו לי עוד טובה אחת ממש קטנה:

אל תשכחו ללחוש בסוף בקול גדול:

ברוך שלא עשני עבד!

(אודי בן סעדיה, כתיבה בימוי הרצאות, www.bsudi.com , 052-336-0483)