אֵין-סְפוֹר מִלִּים שֶׁנָּתַתִּי לְעַצְמִי

לְהֵטִיב אֶת דַּרְכִּי

הִתְפּוֹגְגוּ כְּבוּעוֹת סַבּוֹן.

אַחַת בְּאֶגְרוֹף נִתְקְעָה בִּגְרוֹנִי

תָּבְעָה אוֹתִי לַדִּין.

כַּעֲדַת עוֹרְבִים, הַשּׁוֹפְטִים,

בִּגְלִימוֹתֵיהֶם הַשְּׁחורוֹת

חָרְצוּ אֶת דִּינִי לְקוּלָא:

כֵּיוָן שֶׁמִּלָּה זוֹ וְאַחְיוֹתֶיהָ

לא מֵאַהֲבַת הָעַצְמִי בָּאוּ

אַתְּ מְשֻׁחְרֶרֶת

לְסִדְרַת חִנּוּךְ מֵחָדָשׁ.

(בתיה מיכלביץ', מתוך ספר השירים "עִדָּן שֶׁל כּוֹכָבִים קָשִׁים", היוצא לאור בהוצאת צבעונים)