חיים קָשִׁים
מנשוֹא
ואין בִּלתי
כי אִם
אהבה יפָה
ואני מנַערת
חוֹצני
מנדרַי
ומקישה על
קלידי הפסנתר
האלוהי
מרחפת בַּאוויר
ואין איש זולת
בן זוגי
ואנו חוגגים
את משתֵה אהבתנו
כֵּן כֵּן
חיים קשים
מנשוא
בהיוותרי לבדי
בשעות העֶרב
הספורות
ואין איש פותח
דֶלת
ואין איש מצלצל
בַּפעמון
וחברותַי ממאנות לי
בולעות חֲרְבוֹת
אֵש
שולפות ממותניהן
מילים קשות
והמֶצח גלוי
וטַעַם לעֲנה בְּפִי
והמַכָּה מַכָּה
ויסוּרים...
(בילי לרנר, משוררת)
