הצטרפו לאיגרת השבועית

החלום הוא שיר לירי שכתבה אותו הנפש. החלום שואף להשיב את האיזון הנפשי. בתיאטרון החדר אנו עובדים גם עם חלומות ככלי ליצירה.


חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

 

מלחמה היא רצח עם המנון ודגל

 

אין כמעט מחזה של אלוני שבו לא נוכחת מלחמה. הילד המוכה שהפך לחייל מרומה, שראה חיילים בדמות רוצחים, משחזר במחזותיו בכפייתיות מיני מצבים היוצרים מלחמות.

 

המדינה (או סמכות מכריעת גורל) השולחת למלחמה מושלת, כאמור, באכזר מכל המלך ובשעיר אחד לעזאזל. בבגדי המלך בודה המדינה לתועלתה מצב של ערב מלחמה. ראש הממשלה זום מכריז על שעת חירום ביטחונית, כדי ליצור ביקוש למדים מבית היוצר של חייטי המלך, שמאחוזי הרווחים של מכירתם הוא נהנה, וגם המלך. החייט מקשיב בעניין למזימתו של ראש הממשלה זום: "מלחמה זה טוב, תמשיך". זום: "הנוער יתפוס את מקומו בדברי הימים של האומה"...

 

המלחמה היא מין בדיחה אינפנטילית באותו מחזה: היה היה איש אחד, די מעונה (מספר ראש הממשלה זום), שהיה מסוגל לשכב עם אשתו רק תוך אכילת אפרסק. יום אחד מאס בנשים אך לא באפרסקים. הוא נאלץ לשכב עם נשים כדי שיוכל להמשיך לאכול אפרסקים. "האיש הזה לא היה מסוגל לגעת באפרסק בלי אישה. היה מתענה בשביל ליהנות. לא היה אומלל ממנו". למזלו הרב של איש מוזר זה, "המלחמה הצילה אותו. הוא נהרג".

 

המלחמה נוכחת בגרסה הראשונית, הקדומה שלה - רצח בן, עקידה, ורצח אב או רצח מלך - בבגדי המלך, בהנסיכה האמריקאית, בדודה ליזה ובאדי קינג. הבנים בהנסיכה האמריקאית ובאדי קינג, המועמדים להיעקד, מקדימים לרצוח את אביהם. לכן הם רוצחים מרים, אבל שוברי לב.

 

בהנסיכה האמריקאית קם הבן על אביו כדי למנוע את עקידתו בידי אביו: "והוא מבקש לחוש את השותפות הזאת... הוא יודע מה אני שח... בין הרוצח לנרצח... בין האב לבנו", אומר השחקן (המגיע מהוליווד כדי לגלם את דמות האב-המלך בסרט על חייו) על הבן שרוצח בסופו של דבר את אביו.

גם הרוצח יוסף בלנק בדודה ליזה רצח את אביו מפני שהאב חלחל לתוך הבטן של הבן, כמין גידול ממאיר כדי להנציח בו כאב עולמים: הוא לקח ממנו את האישה שאהב, אביגיל, ונתן אותה לאחיו. "...חיפש איך לצמוח בתוך הבטן של הבן הקטן... איך להיות שם לתמיד"...

 

האב תומס וָאלִיגוּרָא מבקש להרוג את הבן סמול בהצוענים של יפו. הבן קם להתגונן. הוא מתגרה באביו ומדרבן אותו לעקוד אותו, לשחזר טקס עתיק: "תלחץ על ההדק, אבא", ו"תלחץ, אולי אני אבכה כמו בן". ובהמשך: "לא... אני לא הבן המתוק מהאגדה... זה שהולך עם אבא אל איזה הר... שאבא ישים עליו את הסכין כאילו... לכבוד אלוהים כאילו"...

 

ג'ו חולה הנפש, מאנשיו של אדי קינג, הוא האיש הנבון המאיר לאדי את המציאות העתיקה על אודות אבות, בנים ומלחמה. אדי מספר: "בן, אמר לי ג'ו, מה שיש לו בחיים האלה זה לגמור את אבא... לפעמים אבא גומר אותו קודם... במלחמות"... כי המלחמות מתחילות בבית, במאבק הקדום בין האב לבן, בחדר הילדים.

 

בנפוליון - חי או מת! מלחמה היא לא רק רצח אלא גם אובססיה, ריצה אל הטעות. "בני אדם רצים אל הטעות שלהם כמו מטורפים", אומרת לילית, הגברת ממדור המתים. נפוליון בונפארט משתוקק לתקן את מפלתו ברוסיה ב-1812, אבל כשהוא חוזר לשם באמצעות כפילו, דון בריגלה, הוא משחזר כמובן את המפלה בנהר שבו הברווזים קפאו למוות מקור. אפילו מדאם זארא, בהצוענים של יפו, נזכרת באובססיה של נפוליון כדימוי לשחקני קלפים שחוזרים על המשחק: "כמו גנרל שעושה שוב את המלחמה לאחר התבוסה".

 

אלוני נותן לארלקינו, השוטה של הקומדיה דל-ארטה, להגיד בנפוליון – חי או מת! משהו נורא על בני אדם פחדני שלום, משהו כה ישראלי בעצם, שהתחוור לאלוני בין מלחמת העצמאות למלחמת יום כיפור: "אז השלום הגיע - מפחיד!... לא שומעים שום פצצה. משהו לא בסדר!... יכול מאוד להיות שהמלחמה אזלה ליום יומיים".

לאיגרת השבועית של 2010 . 10 . 7