הָאִשָּׁה נָשְׂאָה אֶת עֻבָּרָהּ הַמֵּת בַּדֶּרֶךְ לַדָּרוֹם.

שְׁנֵי בָּנִים בִּבְנֵי מֵעֶיהָ, אֶחָד לא יִרְאֶה אוֹר יוֹם.

אוֹחֵז בֶּעָקֵב הַחַי, מַרְעִיל אוֹתוֹ, הִיא רָקְקָה,

נוֹף חוּם דָּהוּי לְמוּל עֵינֶיהָ, אֶרֶץ שֶׁל שְׁחִיקָה.

עֻבָּר אֶחָד מֵת, עֻבָּר אֶחָד חַי

יֵשׁ לִצְרוב אֶת חֶבֶל הַטַּבּוּר

אוּלַי מָשָׁל לְאֶרֶץ קודֶשׁ

לָאֵם צִיּוֹן, לְבֵן קָבוּר

בָּנִים מְרַקְּדִים, מִתְעַלְּלִים

וְהַאֵם לא תָּטִיב שֶׁאֶת.

נוֹרָא שֶׁאֶת הָעוֹלָל הַחַי

הוֹרֵג הָעוֹלָל הַמֵּת.

וְאֵין מַחְרִיד וְאֵין מַצִּיל וְאֵין נִסִּים יוֹתֵר

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַּגִּיָּה. הַיּוֹם עוֹדוֹ בּוֹעֵר.