שחקן או שחקנית במכנסי ג'ינס וטי-שירט, עומדים חשופים אל מול קהל ויוצרים רגעים של תיאטרון טהור, כלומר, על הבמה האדם הוא מרכז החוויה ובמה הרי היא משל לחיים.
זו השנה השמינית שבה אמור להתקיים האירוע שכבר הפך למסורת בתיאטרון החדר: "מונודיא 2012" – ערב מונולוגים ודיאלוגים שנכתבו ומוצגים על ידי קבוצות המשחק והבימוי בחדר.
אפשר להשקיע זמן ואנרגיה בעיצוב תפאורה ותלבושות, תאורה, קול, וידיאו וכל שאר האמצעים החזותיים והקוליים, המרחיבים דעתו של אדם וברוב המקרים גם מסיחים את הדעת. כאן אנחנו משקיעים באדם-היוצר.
אומרים וחוזרים ומשננים לנו לעייפה שהאדם הוא זה שנמצא במרכז הבמה והיא, כלומר הבמה, הרי היא משל לחיים. האומנם? כי כשיוצאים אל הרחוב, מגלים שבחיים הללו הסובבים אותנו, הקפיטל שהוא זה שנמצא במרכז החוויה והאדם הוא כלי בידי הממון. כך גם כשנכנסים לאחד מהתיאטרונים המקובלים בציבור, מגלים תפאורות גדולות מהחיים, תלבושות וסאונד מהממים וגם סרט וידיאו. נראה שהצגה המכבדת את עצמה היום לא יכולה להתקיים ללא סרט וידיאו כלשהו. עיני אינה צרה בוידיאו. לפעמים זהו הכרח מוצדק. למשל, ע' "העלמה והמוות" בתיאטרון החדר. כאן הוידיאו מופיע ונעלם ואינו פוגע במרכזיותו של האדם היוצר.
ב"מונודיא 2012" אין וידיאו. יש התכנסות אינטימית אל תווים דקים של התנהגות אנושית. כמו על הבר, אבל שם זהו קשר אנושי בלבד. כאן – קשר אנושי מתוך יצירה.
ככה זה ב"מונודיא 2012". בקרוב.
