אֳלוהִים עֵדִי

כִּי תָּחַמְתִּי

גְּבוּלַי וְאֵשׁ

יוֹצֵאת מִן

הָאָטָד

וּמַבְעִירָה

קוֹצִים

וְחַיַי שֶׁעָלוּ

עַל שִׂרְטוֹן מַחֲלָתִי

וְקוֹמָתִי זְקוּפָה

וְרַגְלַי הוֹלְכוֹת

פֶּרֶא אֵלֶיךָ

אֲהוּבִי

מְבַקֶּשֶׁת לַעֲמוֹד

נַפְשִׁי

מוּל הָאֵשׁ

נוֹתֶנֶת מַתָּנוֹת

לְאָב אֻמְלָל

כִּי כִּסַּחְתָּ צוּרָתִי

וְאַף עַל פִּי כֵן

אֲנִי עוֹלָה

מַעְלָה מַעְלָה

רַגְלַי בְּתוֹךְ

שִׂיחַ הַקּוֹצִים

הַטּוֹרְדָנִי

מְמַהֲרוֹת

לְבַשֵּׂר לְךָ

בּוֹא נַפְשִׁי

אֵלֶיךָ

אֲהוּבִי.

(בילי לרנר, משוררת)