אֲנִי מַכִּירָה אָדָם אֶחָד, רִאשׁוֹן בְּחֶלֶד, בַּיְּקוּם

וְאִשָּׁה אַחַת חָוָּה, אֵם כָּל יֶלֶד, שֶׁאָמְרָה לוֹ קוּם

וְעֵץ אֶחָד לָהֶם, עָנֵף, וּבוֹ שֶׁלּא מִדַּעַת אָסוּר הָיָה לָהֶם לָגַעַת.

אֲנִי מַכִּירָה אָדָם אֶחָד שֶׁאָץ מַהֵר וְחָשׁ

לִסְכּות אֶת רָחַשׁ לַחַשׁ הַנָּחָשׁ שֶׁאֶל גַּנּוֹ פָּלַשׁ

שָׁמַע הֶמְיַת הָרוּחַ שֶׁנָּשְׂאָה, עָסִיס תַּפּוּחַ, לַנְּגִיסָה. 

שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים גַּם עַל אִשָּׁה

עֵירומָה, תַמָּה, דֵּעָה לָהּ קַלָּה, וּמִתְפַּתָּה

תְאֵנָתָהּ הִיא גְּלִימָתָהּ וּפְאֵר כְּסוּתָה, בְּעונָתָהּ.

אָדָם אֶחָד וְעֵץ יַחַד, רָעוּ בִּשְׂדֶה הַבּוּר

בַּמָקוֹם שֶׁרָב בּוֹ הַמֻּתָּר, וְהָאָסוּר הוּפַר.

רָאוּ הֵם זֶה אֶת זֶה מִדַּעַת וּבְאֵין עֵצָה

כִּי לא אַוָּה הָעֵץ לִהְיוֹת יוֹעֵץ, הָוָה לָם לְרוֹעֵץ.

עַל הַדֶּרֶךְ עֵץ בּוֹדֵד עוֹמֵד חָשׂוּף וְלא מוּגָן

וְהַתַּפּוּחַ שֶׁנָּפַל, הוֹי כַּמָּה חֲבָל, הַרְחֵק.

יָדַע כִּמְצַחֵק,  שָׁרַק שׁוֹטִים נוֹטִים לָהֶם מִשְׁכָּן

בְּעֵדֶן גַּן.

(ד"ר נורית צדרבוים, יוצרת בין-תחומית)