יֶלֶד זָהוֹב
תלתלים
הולך כּפֶסַע
ביני לְבֵינוֹ
רַץ על כַּרֵי
דשא ירוקים
ואבירים
על סוסים לְבָנִים
מעירים אותי
משנת לילה
מתוקה
נותנים לי
אהבה צחורה
כַּשלג
קְרַב אלי ובוא
אהובי
וּבוא
אהובי הזָהוֹב
יופייךָ כי רַב
ואני פותרת
נקודה שחורה
ועוד נקודה
שחורה
ושְׂערִי מַלְבִּין
עם צחורשֶׁלג
ימים עוֹבְרים
סופות בַּדרכים
ועצי האגוזים
שצומחים
ליד חלוננו
מפצפצים בְּהילוך
נמוך
את נֶזֶר הַבְּרִיאָה
המתנקזת בינינו
וימינו חולפים
בְּדוּ שיח
רַב לָשוֹן
וּמֶתֶק הדְבַש
בְּפִינוּ.
(בילי לרנר, משוררת)
