שֶהרוח קָם

ולוקח אותי

אל העֵבֶר האחר

זועק בדידותי

אל קירות הבית.

אפֵילה גמורה

ואוֹר גדול

משתלבים זה בזה,

שיר בא, פורץ מעִימי

רגליים קָשות

בוטשות בַּאוויר

ואני – ניצן ורדרד

צונח

אל מְרישֵי

הפלדה

הזועקת שוב

את בדידותי

ואוֹר, וקוֹר, ורוח קלה

ואין בַּמדבר

אלא רקדנית נייר

מחכָּה

לִמחיאות כפיים

וחושך,

ואוֹר,

ותכלת,

וידַי קשות

קשות

ופנַי רכים

רכים,

נאיביות

אתם קוראים לזה.

שלג יורד

באמצע אוקטובר

עננים שטים

בלַהג

החֶרב

המתהפכת

 

(בילי לרנר, משוררת)