עָלָה הַמָּסָךְ, הָאוֹרוֹת כָּבו, וּשְׁתִיקָה.

הַאִם זֶה הוּא?

כּוֹבָעוֹ לא שָׁמוּט, הֶאֱפִיר שְׂעָרוֹ

וּשְׂפָתָיו לא לוֹ,

דּוֹבְרוֹת עֶצֶב.

שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז אוֹתוֹ הַסֶּרֶט, "אוֹרוֹת הַבָּמָה"

לְפֶתַע נִפְתְּחוּ מִלּוֹתָיו וּבָאוּ בְּעַצְמוֹתַי, תּוּגַת הַתּוּגוֹת

אִישׁ זָקֵן שֶׁשִּׂחֵק אֶת עַצְמוֹ פָּשׁוּט כָּךְ

עָצוּב וּשְׂבֵעַ צְחוֹקִים שֶׁנָּתַן לָעוֹלָםוְ

כְּמוֹ פְּיֶרוֹ הַצּוֹחֵק וּבוֹכֶה, מְרֻמָּז וְעָדִין

רַק זָוִית עַקְמוּמִית בִּקְצֵה הַשָּׂפָה וְתוּ לֹא.

וַאֲנִי מוּלוֹ וְאִתִּי כָּל שְׁנוֹתַי, צוֹחֶקֶת, בּוֹכָה

לא רוֹקֶדֶת, מְלַוָּה בִּפְסַנְתֵּר, שׁוּב וָשׁוּב לָרוֹקְדִים.

בְּעֵינַיִם כָּלוֹת הוּא צוֹפֶה בִּקְלִיר בְּלוּם

בְּעֵינה כול הַכָּלוֹת הוּא צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ

כִּי תִּרְחַק וְתִרְקוד

כָּךְ תִּרְקוד וְתִרְחַק

נְעוּרִים וְזִקְנָה

עַד יִכְבּוּ עֵינָיו

כָּבוּ אוֹרוֹת הַבָּמָה

מָסָךְ וּשְׁתִיקָה.

צְפִירָה יונתן

20/11/2003