אני הולכת

עִם חוֹר

שָחוֹר

צפרנַי גזוזות

עפעפַי מוּרמים

והטוֹב הזה

שניתן לקחת

מן החיים

הולך עִמי

לכל מקום

גִיזת הזהב

מאֲדירה אלוהים

נותנת לי

את חַיּוּת נפשי

ומשְבִּירה לֶחֶם טוֹב

ואין אדם

בְּמשפחתי

ששואל לִשלומי

כַּאֲמוּר חוֹר שָחוֹר

אלוהים

ראֵה נא אהַבַת

חַיי

ואני נָסָה על נפשי

הוֶרֶד בְּצנצנתי

מסמיק

בוא נא אהובי

תֵּן כַּף ידךָ

וְארגיש את

חוֹם לבךָ

ואֲנוחם

(בילי לרנר, משוררת)