"כואב לי על כל השנים האלה עם החרדות והתחושה שאחרים יודעים

טוב יותר ממני, איזה בזבוז!" אמרתי להילה. "חבל, אבל את באמצע החיים", אמרה.

קשה לי להתמודד עם העובדה שבזבזתי כל כך הרבה אנרגיה על שטויות. במחשבה שנייה אני לא מוכנה להגדיר את העבר שלי כשטויות. עברתי דרך, בילדותי הפנמתי דברים לא פשוטים שקשה להיפטר מהם.

ממש כמו חתול הרחוב שאימצתי,  וינסנט, שמתנהג בצורה אנושית להפליא ורואים עליו שהוטבעו בו מקטנות יחסים עם בני אדם. מה אנחנו אם לא חתולי רחוב מפוחדים שכמהים למגע? שמוכנים לחצות עולם ומלואו בשביל ליטוף?

כמה פעמים התאהבתי בגברים הלא נכונים, כל כך הרבה מפחי נפש. לא רוצה להיזכר בזה. הבהירות הזאת שיש לי היום גורמת לי להימנע ממערכות יחסים בכלל. אולי עכשיו אני לא מעיזה לחיות כפי שחייתי.

הטלטלות הרגשיות הוציאו אותי מדעתי. עכשיו אני חיה כמו ספינה השטה על מי מנוחות. עומדת על עוגן, משייטת וממשיכה במסע.

מתי אעז להיות מעורבת רגשית? כשאהיה מספיק בטוחה בעצמי, שאבחר את הגבר הנכון, כשאהיה פחות פגיעה, יותר פתוחה אל הלא נודע.

הערב ערב חג, אני לבד. התלבשתי יפה. אני אוהבת להתלבש יפה.  

בעוד שנה בחג סוכות, יום הנישואין של הורי המתים, מקווה שלא אהיה עוד לבד. קצתי בלבד, מיציתי אותו עד תום.

מותר להביע משאלות.