ביום חמישי, 11.8.2011, התקיימה בתיאטרון יפו הצגת "מונודיא 2011" – ערב מונולוגים-דיאלוגים בבימוי חברי קבוצת המנחים ובביצוע קבוצות המשחק של תיאטרון החדר, 2010-2011. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", מבט עקום-ישר, עצוב-מצחיק, על הדמויות שבתוך עצמנו וסביב לנו. בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך המופע.
6. מלכת הלסביות
כתבה וביימה: שני קינסטלר
שחקניות: יהודית קונפורטי – המלכה. מיכל גיל – הכלבה.
(המלכה יושבת ולצידה הכלבה. הכלבה נובחת )
המלכה:
תירגעי, שארלוט, תירגעי. עוד מעט הן יברחו מכאן. הן עושות סיבוב קצר, בממלכה שלי, כפופות קומה ומפוחדות. יודעות שאני רואה. הן מנסות להגיע אליי, לגעת בי, לקחת לי את הכתר ולעמוד כאן לצידך ולצעוק מהפסגה, "עכשיו אני המלכה!". אבל אני המלכה. וגם כשהמלך מוריד את הכתר ונשאר בתחתונים, הוא עדיין המלך. וכל העיר יודעת שאני תמר נטשה ברוק אייזנשטיין, היא מלכת הלסביות בעיר! הנשים, האירועים, המסיבות, הסרטים, ההופעות, הצחוק המתגנב, כולם שלי וממני אליהן. באהבה ובהערכה, ומתוך מחשבה וידיעה שהקהל הלסבי הוא לא מה שהיה, וצריך להפתיע ולחדש את הסיפוק שלו כל הזמן. להישאר מעודכן. ורק לי יש את היכולת להקשיב לעם, גם במצבי.
עוד מעט אני אשים עלי את בגדי הלסבית הטיפוסית שלי, חולצה קצרה וסקיני, אולי חולצה מכופתרת ויוצאת לרחובות, מקשיבה להן, לנקישות האולסטאר ולמצלול הגולדסטאר ומגשימה להן חלומות. כי מה כבר לסבית רוצה? אושר? אהבה? חברות? אומנות? תרבות? אין בעיה. רק אל תגעי לי בכתר.
(הכלבה נובחת) תני להן להגיע, שארלוט. שאראה את הפרצוף העלוב שלהן, את התקווה בעיניים שלהן, שאדע את מי להכניס לעיר ואת מי לא. (צחוק) לא תהיה כאן לסבית חדשה.
(הכלבה נובחת) לתקוף שארלוט ! לתקוף מהר ! כלבה מפונקת! אני שומעת אותן. את הצעדים הקלילים והחפוזים שלהן. לא רציתי להגיע לזה, אבל אצטרך להשתמש בשיטת לחימה מסוכנת, שלמדתי בהכנה למלוכה, שיטת צ'רלי המוכפל.
(שרה את שיר הנושא מסרטי ג'יימס בונד ומתנועעת)
בנות, להתפקד!
שירלי המהפנטת... (משחקת את "שירלי") אתן לא זוכרות מי אתן ולמה באתן.
דקלה החוצפנית... (משחקת את "דקלה") אח, כפרה, המלכה לא פה, בא לכם להשאיר הודעה?
יוספה הסקרנית... (משחקת את "יוספה") מה אתם באתם מרחוק? למה? חיפשתם אותה? מי אתם?
שרהלה הנהנתנית... (משחקת את "שרהלה") אתם מכירים את האזור?
כי אני יכולה To show you around ממש בכיף!
סוף התפקדות !
בסוף כל זה, אם הן לא יאמינו לכישורי המשחק שלי, אעמוד מולן ואגיד: אני תמר נטשה ברוק אייזנשטיין, עומדת מולכן בתחתונים ומבקשת להמשיך לשלוט על חיי הלילה. כי אין לי דבר אחר בחיים. אין לי בית אחר, לא כישרון, לא חברים, לא אהבה, ובטח שלא כתר אמיתי. אז תנו לי לחשוב שאני המלכה, טוב? תעשו מה שאתן רוצות, רק אל תגעו לי בכתר.
הרי לכל אחד יש חלום. אז מה? אז רציתי להיות מלכת הדבורים. גם היא עובדת, לא?
לשמוע את הלסביות מזמזמות כל היום, גם זה לא קל, ואיפה הכרת-התודה על כל מה שעשיתי? בואו, תחליפו אותי, נראה אתכן.
