האיגרת השבועית

קטע מתוך הצגת "מונודיא" של תיאטרון החדר, שהיא מקבץ קטעים הזויים ואחרים שמתחברים לתמונת מצב קיומית עכשווית. כתב: אמיר אוריין. ביימה: צליל חרלופסקי. יוצרות מופיעות: אביגיל לזר ונעמה יעקובוביץ.

בתסריט היה כתוב: "סצנה מספר 519. חוץ, פנים, ניידת – יום. מאחורי ההגה של הניידת יושב צלם אנוש, מאיץ ככל יכולתו, אוחז בהגה בשתי ידיו, מתקשה לשלוט ברכב, ומקשיב לקריאות הבהולות בקשר".

אחר כך היה כתוב:
"סצנה מספר 521. פנים/חוץ. הניידת של שמש/הניידת של צלם אנוש / כביש עפר – יום. צלם אנוש נוסע. מביט בלחץ במראה האחורית. ואז, מולו, הניידת של שמש פורצת לשביל מתוך דרך צדדית. שועטת לכיוונו. צלם אנוש בולם בכוח, מאבד לרגע שליטה על הרכב ונעצר. הוא מפשפש בפניקה בתא הכפפות, מעיף דברים לכל כיוון."

אני משחק את צלם אנוש. קורא בעיון את התסריט ושואל את עצמי, כמו שאני שואל תמיד את התלמידים שלי: מה מילות המפתח בסצנות האלה? ואז משיב לעצמי: "בלחץ!", "מאיץ ככל יכולתו!", "מתקשה לשלוט ברכב!", "בולם בכוח!", "מאבד שליטה על הרכב!", "פאניקה!"

מצוין. אני מכין את עצמי לסצנה. שחקן אחראי. עושה חזרות. לא נהגתי תקופה ארוכה. לפני הצילומים אני מבקש מידידה שלי, שרון שלומי, שתיתן לי לנהוג קצת ברכב שלה. היא נותנת. אני נוהג. היא משבחת את הנהיגה שלי: "איזה נהג זהיר אתה!" עכשיו רק לזכור שבצילומים אני לא נוהג כמו עם שרון שלומי. אני צריך נהיגה בלחץ! לאבד שליטה! אומר לעצמי: יהיה בסדר! אני הולך לאבד שליטה שלא מהעולם הזה!

מגיע רגע הצילום. אני כבר יושב על יד ההגה חצי שעה. מכין את עצמי לאבד שליטה. הבמאי נכנס לרכב יושב על ידי. מאחור נכנסים הצלם והמקליט. הם כבר תשושים מיום צילום שהתחיל לפנות בוקר ועכשיו כבר אחרי הצהריים. רק שלא יירדמו לי בזמן הצילום.

הבמאי אומר: טוב, תיסע. הצלם מצלם. המקליט מקליט. אני לוחץ על הגז ושלושתם נדבקים לי לחלון הקדמי. אני לוחץ ברקס. שלושתם עפים אחורה לחלון האחורי. יופי! אני על הסוס! זאת אומרת על ההגה! זאת אומרת בלחץ! בלאבד שליטה! בפאניקה! נוסע בזיג-זג. לוחץ גז. הם עפים למעלה ולמטה ברכב, נחבטים בגג, נוחתים על הכיסאות. אני בפול גז. גז – ברקס. ברקס – גז. חושב לעצמי: יהיה יופי של שוט! ואני מתלהב וטס קדימה. לא יודע כמה זמן עבר כי הייתי בתוך ההתלהבות של הנהיגה, אני שומע מרחוק מישהו צועק אלי משהו. הבמאי צועק אלי. מביט הצידה. על הכיסא על ידי אין במאי. כיסא עם אין במאי. איפה הבמאי? מביט למטה. הבמאי למטה, מקופל על הרצפה, צועק אלי! מה הוא צועק? "קאט!", הוא צועק קאט. אני לוחץ ברקס בכל הכוח. כולם נזרקים קדימה, אחורה, קדימה, האוטו עוצר. אני מחייך, מבסוט. איזה יופי של שוט! מלא בלאבד שליטה. פתאום אני שומע באוטו – שתיקה! מה זאת אומרת שתיקה? דממת מוות! אני מביט הצידה לבמאי, אחורה לצלם ולמקליט. שלושתם יושבים קפואים, חיוורים כסיד. עובר רגע ארוך והצלם אומר לי: תגיד, אתה בטוח שיש לך רישיון?
וככה הפסיקו להזמין אותי להופיע בסדרות טלוויזיה.

שלכם באהבה,

אמיר

"תיניקי אותו!" כתבה וביימה: עדי חג'בי. משחק: אמור דנטי.

כתבה וביימה: ירדן לב. משתתפים: משה שבי ואושרית יפה.

בחדר החזרות של תיאטרון החדר. גיא דורון נכנס עם גרסה אישית למונולוג של המלט "להיות או לא להיות" מתוך המחזה של ויליאם שייקספיר "המלט". המצלמה פעלה וקלטה אותו.

אולי יש פה משהו בשבילך.

בינתיים:

"נולדה לרקוד אבל פספסה את האודישן"

כתבה: שרון שלומי. ביים: רן בן עזרא. שחקנית: לילך ברנע. 2008, על הגג הישן של החדר.

מעבר לדף: אודישנים דרושים

"המליאה" – דלת פתוחה

(צילום: ירון פרידמן)

דלת פתוחה ליוצרים ולכל אחד ואחת.
פגישה דו-שבועית נינוחה עם קבלת שבת

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",

נושא על הפרק, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

מנחה: אמיר אוריין.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.
20 שח לכיסוי הוצאות, כולל כיבוד.
הפגישה הבאה:

יום ו', 17.3.2017, בשעה 16:00

תיאטרון החדר, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

ובחרת בחיים

מופע וידויי מרגש יוצא דופן ומעורר השראה של אורנה רב-הון.

כתיבה, הלחנה ושירה: אורנה רב הון. יעוץ אמנותי: עדי עציון-זק.

אמיר היקר,

לאחר שנים של פחדים, היסוסים וכאבים, נולד המופע שלי שהתחלתי לעבוד עליו אצלך. הוא קורם אור וגידים ויוצא לאור. אני מזמינה אותך להיות אתי בערב המרגש הזה בו נחווה יחד את המסע הרוחני שעברתי מכאב לאהבה, מדיכאון לשמחה.

אתה היית הראשון שעודד אותי לעמוד על במה ולצאת מתוך עצמי אל אחרים ולא אשכח זאת לעולם.

אשמח מאוד לראותך. שלך בהוקרה הערכה תודה ואהבה - אורנה

במסגרת "מנחה בשישי" בחדר:

"אחר כך משהו קרה"

סרטו של הבמאי אביגדור וייל, 2013. שחקנים: דינה לימון, אייר וולפה ז״ל, אביגדור וייל.

מאיר שניצר על וייל והסרטים שלו:

"גם לפרינג' יש פרינג'. ובדיוק שם, בשוליים המרוחקים של העשייה הקולנועית, ניתן למצוא את אביגדור וייל, שהמונח אינדי כמו הומצא במיוחד עבורו. וייל, כנר קלאסי בהכשרתו, ואחד מוותיקי תעשיית הסרטים בישראל, שהתמקד בתחומי ההפקה והעריכה, החל לביים בגיל מאוחר יחסית. בשנים האחרונות הוא יצר טרילוגיה תיעודית חושפנית על אודות עצמו ובני משפחתו, וכן שני סרטים עלילתיים.

"העשייה בשוליים, ככל שהדברים נוגעים לוייל, אינה נוגעת רק לתקציבי ההפקה המצומצמים עד מאוד של סרטיו אלא גם לאופי הגיבורים (שאותם הוא עצמו מגלם), ולצורת החיים המעין-הומלסית, שהם כופים על עצמם. בסרטו החדש מגלם וייל דמות זומבית למחצה של דוקומנטריסט העובד לפרנסתו בחנות צילום ובה בעת מכין סרט "על החיים", שבמהלך התקנתו הוא נתקל ברמשים אנושיים כמותו.

וייל מצלם בשחור-לבן הצורב את העין ועם מצלמה שכמו ירדה מהפסים. אופני סיפור העלילה בסרטיו - טלטול מתמיד של הרקע המצולם, כניסות ויציאות מהפוקוס - מזכירים תזמורת סימפונית ברגעים שקודמים לנגינה, כאשר הנגנים עדיין עסוקים בכיוון כליהם. "אחר כך משהו קרה" כולו הוא בבחינת כיוון כלים, שנועד ללכוד את הבלתי ניתן ללכידה, את מה שמצוי מעבר לעולם התופעות, את מה שעמנואל קנט כינה "הדבר כשלעצמו". מי שעדיין מחפש אתגרים באולם ההקרנה, והצפייה היא עבורו מלאכת איסוף ופיצוח קודים, סרטו של וייל ממתין לו בחשיכה."

יום ו', 10.3.17 בשעה 14:00,

תיאטרון החדר, רחוב דון יוסף נשיא 5 ת״א.

10 ₪ בלבד לכיסוי הוצאות. להזמנת מקומות:

טל' החדר, 03-5171818, 0523-401478. טל' אביגדור, 050-522-2670

מונולוגים לשחקנים/ות בדוא"ל שלך

קבלו חינם, את קובץ המונולוגים של תיאטרון החדר.

(קובץ PDF המכיל יותר ממאה מונולוגים נפוצים). כתבו אל הדוא"ל שלנו.