הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר יש משהו קסום. זה נובע מהסובלנות, הקבלה, האיכפתיות" (אבי גיבסון בר-אל, במאי ושחקן, מנהל אמנותי של תיאטרון הסמטה, בוגר תיאטרון החדר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2010 . 12 . 2

לימודי משחק ובימוי בתיאטרון החדר

טל': 03-5171818

וגם ב-דוא"ל

--------------

יש לך קטע? שלח/י אותו אלינו לאיגרת

--------------
לתגובות

--------------
אירועים בתיאטרון החדר

אש על הכרמל

אסון נורא, אבל קודר, מבוכה, זעם
שיהיה חג החנוכה הזה,

חג כל החגים,

אור לתיקון עצמנו. אמן.


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: קואליציוני אופוזיציוני - פרק 5 מתוך 7
•   פרשת השבוע: 10. מקץ: בראשית מ"א - מ"ד 17
•   מונודיא 2010: 10. מכורה
•   נמר בוער: פרק שני: "המלחמה הרגה אותו" (המשך)
•   יונתן ברקאי: כבשה
•   סמדר שרת: באותו ערב
•   מיכל גיל: בייב מס.11
•   מולי ש. אנג'ל: עֲנָנִים תְּלַת מְמַדִּיִּים
•   יואב איתמר: קורות חיים והחוטובלים
•   נתי אורנן: סע לברלין - פרק ב'
•   רגע של עברית: "על פניו"
•   פינה חמה ליוצר/ת: המון רעש
•   קליפ: אחותך
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח מודעות
סרטים וכל השאר

22.11.07, שיחה: עדי רון ואמיר אוריין


עדי רון:

בענייני אופוזיציה-קואליציה, יש לי שאלת תם. האם כל מימון ממסדי שמאפשר יצירה מגיע, בהכרח, מכוחות הרשע?

 

אמיר אוריין:

לא.

אני מניח שבמונח "כוחות הרשע" את מתייחסת לגופים קואליציוניים. אפילו אם זו הגדרה אירונית, היא מלמדת יותר עליך מאשר עליהם. גופים קואליציוניים כשלעצמם אינם כוחות רשע. הם צד בדיאלוג חברתי-תרבותי יחד עם גופים אופוזיציוניים. גם אם הדיאלוג אינו תמיד ישיר, הוא אמור להתקיים, כל עוד שניהם קיימים בשטח. אם המגמה האופוזיציונית תעלם ויישאר רק חד-שיח קואליציוני, נהפוך לחברה חד-ממדית.

 

מצד אחד, קיימת בתוך המגמה הקואליציונית בתרבות, תכונה הרסנית. זו הנטייה שלה לכסות את מרחב התודעה של ההמונים בתכנים של עצמה ולדחות תכנים אופוזיציוניים. מכיוון שהיא בעלת הכוח המרבי בתרבות, היא מצליחה לעשות זאת רוב הזמן, ומונעת מההמונים גישה ישירה לתרבות האופוזיציונית. כך יוצא שכאשר אדם מן הישוב, שחונך על ברכי התפיסה הקואליציונית, נחשף לאירוע אופוזיציוני, אין לו כלים להתמודד עימו, למעט מה שהוא יודע מתוך החינוך הקואליציוני שקיבל. כך הוא נוטה לשפוט אירוע אופוזיציוני בכלים קואליציוניים, והאופוזיציוני קיים עבורו כתופעה לא נגישה.

 

מצד שני, האירוע האופוזיציוני מציג תפיסת עולם אחרת מזו של הקואליציוני ויוצא מזה שהוא תוקף ערכים קואליציוניים הנתפסים בעיניו שקריים. אבל לאירוע האופוזיציוני אין הכלים הפוליטיים והכלכליים להתמודדות שווה עם הקואליציוני. לעולם יהיה הקואליציוני מייצג של תרבות הרוב והאופוזיציוני מייצג תרבות מיעוט. במהלך הזמן עשויה להיווצר סינתזה בין שניהם ואז ייוולד מתוכם אירוע אופוזיציוני חדש.

 

ההנחה שגוף אחד מייצג תרבות רוב וגוף שני מייצג תרבות מיעוט, אין לה דבר וחצי דבר עם צדק טבעי, עם עקרונות מוסר או עם אתיקה. במילים אחרות: הרוב או המיעוט אינם "צודקים" בגלל שהם כאלה. אלא בגלל הערכים לתיקון מצבו של האדם שהם עשויים לגלם בתוכם.

 

 

עדי:

ניקח לדוגמא את הסרט "גן עדן עכשיו" - הסרט מומן על ידי מספר גופים ממלכתיים,שאף אחד מהם לא קשור למדינת ישראל. התוצאה הייתה סרט מתריס, שאף התחרה באוסקר בשם מדינת פלסטין. הסרט הזה, שפתח דיון תקשורתי על זכויותיהם ומצבם של הפלסטינאים, לא היה נוצר ללא תמיכה זו.

האם, בדיוק כמו שכתבת ב"בדיחה הסדרתית" (פרק 3 בסדרה זו), גם פרובוקציה היא עניין חברתי וגיאוגרפי? הגופים שמימנו את הסרט "גן עדן עכשיו" הינם ממסדיים לחלוטין בארצם, אבל מייצגים את האופוזיציה המוחלטת לגישה הפוליטית המקובלת בישראל- האם יש לפסול את הסרט החשוב והאמיץ הזה (למרות החורים בתסריט...) רק בגלל ששיתף פעולה עם ממסד כלשהו?

הרי שיתוף הפעולה הזה הביא את הנושא לתודעתם של מיליונים.

 

 

אמיר:

הסרט "גן עדן עכשיו" לא מומן על ידי אף גוף ממלכתי ישראלי. הוא הוגש לקרנות ישראליות ונפסל לתמיכה לאחר דיון קשה. לאחר שהסרט הושלם, סייעה בהפצתו "הקרן לקולנוע" הישראלית. היום הסרט נמצא בשוק בדי וי די. עד כאן העובדות כפי שנמסרו לנו על ידי אמיר הראל, מפיק הסרט. מכאן את יכולה להסיק את המסקנה המתבקשת. 

 

פרובוקציה היא תמיד בעין המתבונן. בדרך כלל, גוף אופוזיציוני לא יוצר פרובוקציה לשם פרובוקציה. בזה מתמחה דווקא הגוף הקואליציוני, כחלק ממגמת ה"בידור" שלו. גוף אופוזיציוני עשוי להציג תפיסה אלטרנטיבית לזו שבה אוחז רובו של הקהל, ואז המסר שהוא מגיש עלול להיחשב לפרובוקציה בעיני קהל בעל תפיסת עולם קואליציונית.

 

באשר ל"גן עדן עכשיו" הוא בהחלט עשוי להיחשב בעיני רוב הקהל הישראלי כנושא מסר אופוזיציוני. הוא הוצג בסינמטק תל-אביב ועל כן יוגדר חתרני.

דבריך בעניין "האם יש לפסול את הסרט החשוב והאמיץ הזה" וכד', לא מובנים לי ואני חושד שיש בהם שמץ של דמגוגיה.

 

 

עדי:

האם אין הגישה "אף אחד לא עושה כסף מסטנדאפ/קולנוע/ספרים/אומנות בכלל" אינה הגישה הכי קואליציונית שאפשר להעלות על הדעת? 

לפעמים נראה לי שהגישה הזאת זאת היא בדיוק הגישה ש"ההם שם למעלה" רוצים שנאמץ. זה מעודד תבוסתנות. ככה אנחנו נשארים עם המייצגים המאוד אישיים שלנו במרתפי הגדה השמאלית. עם אותם 50 חברים שבאים לכל הופעה. כך במקום לדרוש את חלקנו בחלוקת הרווחים העולמית, במקום להוביל מהלכים - אנחנו נשארים המובלים.

 

אמיר:

המוּבלים והנסחבים באפם, ולעולם הם אינם מובילים – הם תמיד היוצרים הקואליציוניים.

תעשיית התרבות מובילה באפם את היוצרים העובדים בתחומה ואת קהלם, ומשתמשת בהם ככלי להגדלת הקפיטל שלה. בתעשיית התרבות היוצר לא נתפס כאדם-יוצר, אלא כמצרך לשיווק, ככלי ליצירת רווחים. כשהוא "כוכב" הוא משתכר הרבה כסף. כשהוא אינו "כוכב" הוא משתכר מעט. הכסף הזה אינו מדד להצלחתו כיוצר, אלא מדד לכוח המשיכה המסחרי שלו. כשהוא מפסיק להביא רווחים - התעשייה משליכה אותו החוצה ככלי אין חפץ בו.

 

הצלחתה הסגולית של יצירה לא נמדדת בכמות הכסף הנכנסת לקופה, לא במספר הצופים שראו אותה, לא בכיסוי התקשורתי שהיא מקבלת. הצלחתה נמדדת על פי קריטריונים אחרים: מובהקותה של היצירה כיצירת אמנות, כלומר, עמידתה בקריטריונים של איכות מטעם עצמה, יכולתה להעביר מסר בצורה ישירה, ברורה ולעיתים בוטה, והמשמעות הקיומית המגולמת בה לתיקון מצבו של האדם. כל שינוי תרבותי וחברתי נולד תמיד בקרב קבוצות מיעוט.

 

ברגע שבו אירוע אופוזיציוני יוצא "ממרתפי הגדה השמאלית" כדברייך, ומתקבל להצגה במקום קואליציוני, יכולות להיות לזה שתי סיבות עיקריות:

1. ההצגה שינתה את התכנים שלה באופן שהיא מתאימה לקהל קואליציוני.

2. הקהל הקואליציוני שינה את עמדותיו ביחס לתכנים של ההצגה ואז היא קואליציונית.

(דרך אגב, ב"הגדה השמאלית" ככל הזכור לי ההופעות הן בקומה השנייה של הבניין ולא במרתפים)

 

 

עדי:

הסרט "משעולים" של אחת מבוגרות מנשר, זיכה השנה את היוצרת שלו במענק לצורך יצירת סרט נוסף. את "משעולים" היא מימנה בעצמה. קשה להאמין שאיזושהי קרן הייתה תומכת בסרט כל כך פרובוקטיבי. אבל זה הסרט שקנה את אותן וועדות אמנותיים ויאפשר יצירה נוספת. האם הסרט השני של אותה יוצרת יעשה ממקום פחות טהור מהראשון, רק בגלל שעכשיו עשייתו לא תהיה כרוכה בהקרבה אישית?

 

אמיר:

לא ראיתי את הסרט "משעולים" ולפי שעה אני מקבל את דבריך על היותו פרובוקטיבי. אבל היות הסרט פרובוקטיבי בעיניך עדיין לא מגדיר את מיקומו החברתי. גם העובדה שהיוצרת מימנה את הסרט בעצמה, לא קובעת מיקום חברתי. באשר להקרבה אישית, היא יכולה להתקיים בכל מגמה חברתית. יוצרים רבים מקריבים הרבה למען יצירתם והם קואליציוניים למהדרין. אם לסרט השני שלה היא מקבלת תמיכה מגורמים מרכזיים, זה אכן ממקם אותה במרחב הקואליציוני ואין שום סיבה לחשוב שהסרט הזה לא יהיה "טהור".

 

 

עדי:

כדי להגיע להישגים אמנותיים טובים צריך להיות מקצועי. מקצוענות, כמו בכל תחום אחר -דורשת התמדה וזמן. קצת קשה להיות מסור לאמנות כשאתה רץ אחרי צ'קים מכל מיני עבודות מזדמנות. אם מישהו מוכן לשלם לי בשביל שאשב בבית ואכתוב, סבבה. רק תבקשו. למה שאתה, אמיר, קורא: "התפשרות", אני קוראת:"שיתוף פעולה".

 

אמיר:

נו, כן, לא זכור מתי כיניתי יוצר קואליציוני כלשהו בשם "מתפשר" או "משתף פעולה". בכל אופן, אבדוק את עצמי, ואולי זה משהו שאת באופן אישי מפרשת מתוך דברי, ולא היא.

לעומת זאת שמעתי יוצרים קואליציוניים אחדים משתמשים במונח "חנפנות" בהקשר למגע שלהם עם קהל, והם אינם מתכוונים לכינוי גנאי. החנפנות לקהל היא בעיניהם כלי לגיטימי להשגת אהדת הקהל וממונו.

 

נכון הוא שיוצר ישראלי (או אמריקאי) צריך לעבוד לפרנסתו בעבודות מתישות ובשארית זמנו להתמסר ליצירה. זהו מצב שגרתי במדינות קפיטליסטיות, אלא אם כן הוא מקבל תפקיד בגוף מסחרי ואז הוא יכול לשלם את שכר הדירה בשקט לתקופת-מה. גם "כוכבים" עוברים תקופות יובש, אבל על זה, בדרך כלל, לא מספרים לנו בתקשורת המרכזית, כדי לא לקלקל להמונים את אשליית הזוהר. יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם התקשורת דווקא כן מדווחת על מצוקת יוצר, והיא עושה זאת כחלק משיווקו של מוצר חדש שבו הוא משתתף.

 

להבדיל מהמצב אצלנו, רוב מדינות אירופה משקיעות הון עתק בתרבות (וכך גם היה נהוג במדינות הקומוניסטיות, לפני שהמשטר הזה קרס). יוצרים רבים במדינות אלו יכולים לחיות מיצירתם בלבד. הלוואי עלינו.

 

 

עדי:

אני רוצה להאמין, אולי בתמימות, שלפחות חלק מאותם אנשים שיושבים בוועדות אילו עושים אמנות מאותה סיבה שאני עושה אותה - להגיד משהו,להצביע על עוד שביל. שהם מחפשים אותנו, האופוזיציונרים. הרי מחולקים כל שנה בארץ מאות אלפי שקלים לצורך יצירות, אז למה שאני לא אשים את ציפורני באחת מערמות המרשרשים האלו?

 

אמיר:

אני מאחל לך שציפורנייך ינעצו עמוק בתוך ערמת המרשרשים ותוכלי לדלות ממנה מלוא חופניים, מה שנוגע לאנשי וועדות - הכרתי אחדים מהם והם אנשים מצוינים, וגם אני היה לי הכבוד לשבת במספר וועדות כאלה. כאמור, אין הדבר סותר את האפשרות שהיצירות של אותם חברי ועדה יהיו קואליציוניות או אופוזיציוניות על פי המודל המדובר.

-------------

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. הערות השוליים הוצאו כדי להקל על הקריאה)

 

"ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור".

 

יוסף יושב בכלא המצרי, ומקץ שנתיים ימים "ופרעה חולם" שני חלומות: החלום האחד הוא על שבע הפרות בריאות-הבשר ושבע הפרות דקות-הבשר, והחלום השני הוא על שבע השיבולים הבריאות ושבע השיבולים השדופות. יוסף נקרא לפתור את החלומות האלה והפתרון פשוט: יהיו שבע שנים טובות, ואחר כך יהיו שבע שנים רעות. מרגע זה מתחילה עלייתו של יוסף באימפריה המצרית.

 

יוסף מפרש לפרעה את החלומות, שחרטומי מצרים לא יכלו לפרש. מדוע לא יכלו? הרי תורת החלומות הייתה ידועה להם, לא פחות משהייתה ידועה ליוסף. תורת החלומות המקובלת בזמנם, הייתה חלק מתרבות הדת. לכל פרט בחלום ניתן היה בנקל למצוא פירוש קבוע בתורה זו. אם כן, מה מונע בעדם מלמלא את תפקידם המקצועי? הם יודעים כי הפירוש היה מחייב אותם לומר, שגלגל חוזר בעולם. יום דבש ויום בצל. השפע הוא זמני. גם המצוקה היא זמנית ועל כן חובה על פרעה להכין את עמו ליום המחר. פרעה, כשליטים אחרים לפניו ואחריו, דואג קודם לכל ליום המחר של עצמו. הוא בונה קבר ענקי שהופך להיות לאחד מפלאי תבל. אבל ככל שהדבר נוגע לזולת, לעם שהוא מנהיגו, יום המחר מעניין אותו פחות.

 

על פי הפשט, החלום אומר לפרעה: דאג ליום המחר של הזולת. דאג לעמך. הכן מלאי מזון לשבע השנים הקשות. יש להניח שהחרטומים ידעו את הפירוש, אבל לא רצו למסור אותו לשליט. נניח שפרעה עצמו ידע את הפירוש. הרי פתרון החלום מצוי בחלום עצמו. החלום הוא חידה שפתרונה מגולם בתוכה. אם יידע האדם להתיר את קשרי החלום, פתרונו יהיה ברור ונהיר לו.

 

אבל כאן מצוי פרדוכס החלום. הוא ממלא את תפקידו בעצם החלימה ואז הוא מעדיף להתכנס פנימה ולהישכח. אבל ישנם חלומות שאינם מניחים לחולם גם לאחר יקיצה. הוא רוצה לפתור אותם. הוא אפילו יכול לפתור אותם, אבל הוא מעדיף שמישהו אחר יעשה את העבודה הזאת בשבילו. חלום מטריד או סיוטי, מעמיד את האדם במצב של מצוקה וחוסר אונים. אולי פרעה יודע את פירוש החלום אבל מכחיש אותו. כך נוח לו יותר. פרעה לא רוצה לפתור את החלום בעצמו. הוא גם מורגל בכך שעבודות המוח נעשות במוחות אחרים, ואם אחרים אלו מדברים בשם האל או הגורל, מה טוב.

 

אבל החרטומים נסוגים. הם יודעים שהפירוש לא נוח לפרעה. פרעה יודע שהם יודעים, וכן הלאה, ושני הצדדים יודעים שאם הפירוש לא מוצא חן בעיני המלך, הוא עלול לערוף את ראשם. במקרה כזה פונים לפקיד בדרגה נמוכה, או למישהו שאין לו מה להפסיד. החרטומים הרי הם כאותם פרשנים הקרובים לשלטון. פרנסתם, ואולי גם חייהם תלויים בו. קשה עד בלתי אפשרי, לשבת בסמוך לצלחת השלטון, לאכול מטובה ולנבא נבואות זעם. נביאי השקר ידעו זאת. פוליטיקאים קואליציוניים יודעים זאת. יוצרים קואליציוניים יודעים זאת. אם ירגיזו את הקהל, שהוא, לצורך העניין, המלך או ה"פרעה" שלהם, הם עלולים להפסיד את אהדתו ואז אנה הם באים? אם לא יערפו את ראשם, הרי שהם נדונים לפחות לגורל של שכחה ובדידות, ומנקודת מבטו של יוצר קואליציוני, הרי זה גרוע ממוות. החרטומים מעדיפים לשתוק ולהניח לפרשן צעיר ושאפתן, שיעשה את העבודה המסוכנת במקומם.

 

בכל דור ראוי לו לאדם שיביט סביבו ויגדיר את תקופתו. האם זהו זמנן של הפרות השמנות והשיבולים הבריאות, או זמנן של הפרות הרזות והשיבולים השדופות. ויתרה מזאת: מי הם אלו שעבורם השנים טובות הן או גרועות? יש אומרים שהיום, או בכל זמן, אנו שרויים בעיצומן של שבע השנים הרזות. אם נכון הדבר, אין מדובר בשבע שנים על לוח הזמנים המקובל, אלא במספר סמלי, המלמד על תקופה, כמו על שבוע, שנה, עשור או יובל. אין הכרח להמתין עד תום שבע שנים. שבע השנים הללו אינן תלויות אך ורק בנסיבות שהזמן והסביבה גרמו. הן תלויות גם באדם הסובל וביכולתו להיחלץ מהן.

קישור קבוע

ביום שני, 6.9.2010, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו הצגת "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. באיגרת השבועית אנו מביאים בכל פעם קטע מתוך הערב.

 

10. מכורה

כתיבה ובימוי: שני לרר

משחק: א' - דניאלה נובינסקי, ב' - שני כהן

(א' מדברת. ב' מתבוננת בה בשתיקה)

 

א':

 

אוף! שוב אני בדרמות. רוני עזבה אותי. בצדק. אפילו לשכב איתה לא רציתי. ואין לי סבלנות לנידיות הזאת שלה כל הזמן! האמת, היא מקסימה. ילדה כזאת נו. חכמה, מוצלחת, אבל ילדה. היא משוגעת עליי. מכורה אפשר להגיד. אני רואה את זה בעיניים שלה.

את הציצים שלה אני אוהבת. אצלך זה תחת. היא חתולת מין קטנה. עזבי. אוף בובית, בא לי לברוח. והכי מעצבן אותי זה שאני מתגעגעת אליה. היא ניתקה לי את הטלפון. שמה עליי פס. אולי עדיף ככה. איתי אין לה עתיד. אני רעה אליה מדי.

 

אוף! היא כזאת מהממת. מפנקת. לא חופרת יותר מדי. את יודעת שהיא ביקשה ממני לחנוק אותה כשעשינו סקס? מופרעת הילדה הזאת. טוב שהיא הלכה. אני מרגישה שדפקתי לה את המוח. תעזבי אותי. אני סתם מבולבלת. מה איתך? סקסית אחת. התגעגעתי. מה הייתי עושה לך עכשיו.

 

זה הראש שלך, מתה על הראש שלך. והתחת הזה. אני מדמיינת אותו בפרצוף שלי לפעמים. יש לך גוף מושלם. מתה על הגוף הזה. הייתי מוותרת על כמה שערות פה ושם, אבל את הקוף הכי סקסי שאי פעם הייתי איתו. איתה. גברים קופים אני בכלל לא סובלת. כולם חארות! גורילות מטומטמות.

 

ממי, איזה כיף היה לנו ביחד? את יודעת שאת הבודהה שלי, נכון? אני כל כך שמחה שהכרנו. מלאך שלי את. למרות שיכולתי להשתגע מחוסר הביטחון שלך לפעמים. והחפירות. הכול בפרצוף כל הזמן. האמת הזאת שאת תמיד מחפשת. איפה האמת? הכול חרטה!

בא לי שתרדי לי. כמו אז. הגמירה הזאת. אין דברים כאלה. הרגשתי שאת מרגישה אותי. ניצחת לי את מלחמת המחשבות! כל הכבוד כוסית שלי.

 

בואי נתנשק. למה את מסתכלת עליי ככה. את לא שמחה לראות אותי? טוב לא צריך. את ממש מורידה לי את הזין. סתם, נו די, אבל בא לי לרדת לך, מה אני אעשה?! תפסיקי להסתכל עליי ככה.

(ב' נושמת נשימת אנחה)

מה את נושמת ככה? די נו. את יודעת שזה לא ילך בינינו. אני לא יכולה לתת לך את מה שאת צריכה. מגיע לך יותר. תעזבי אותי, אני מיטה חולה. אוף, אני רוצה את הכוס שלך עכשיו. פחדנית. סליחה. אני מפסיקה.

 

את חברה שלי. את תמיד תהיי חברה שלי. אני אוהבת את הריח שלך. אני אוהבת את הטעם של הכוס שלך. והשפתיים. מה אני אעשה? איזה כיף היה לנו ביחד? זוכרת את הטיולים בלילה? עזרת לי לנשום. אני לא יכולה לטפל בך, את מבינה? אני מתגעגעת. ממי, אולי נחזור וזהו? עזבי. הכי אהבתי את ארוחות הבוקר שהיית מכינה לי.

 

(שרה) "מה לך ילדה"... התגעגעת לשיר הזה, נכון? בואי אליי. די נו, אל תיקחי אותי ברצינות. אני חולה עלייך, מה אני אעשה? בואי ניסע רחוק מכאן. נתרפא ביחד, כמו שרצית. אני חולה. מהממת. טוב די.

 

אה, לא סיפרתי לך, אני בהריון. מדני. במקרה. נראה לי שנתחתן בחודש הבא והוא יקנה לנו בית. אני ממש מתרגשת! אני רוצה ילדים. אני אודיע לך שתשרייני את התאריך.

מהממת שלי, תגידי, מה איתך? טוב , די, ביי.

 

(א' יוצאת. ב' מביטה בה בדממה)

קישור קבוע
"קום חייל טורקי!"

חיבור חשוב ביותר של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר.

 

הלוויה. חום קופח על הראשים בבית העלמין הירקון ביוני 1998. דולורס (שם בדוי), המטפלת הפיליפינית של אלוני, שאהבה אותו אהבת אישה לגבר, מעולפת תחת שמשייה לבנה שמחזיקה אודרי ברגנר. כל אחת מהן הייתה קרובה לנסים אלוני, בזמנה ובדרכה. לא כל עשרות הנשים, אולי המאות, שאלוני חיפש בהן את הניתור הפלאי, הגאולה המטאפיזית, הגיעו להלוויה. מקצתן כן. רותה, אשתו הראשונה שננטשה, חפרה קלות בנעלה בחול ומלמלה: "זה בלתי-נתפש. זה בלתי-נתפש". אילנה עדן, אשתו השנייה, הייתה בלוס אנג'לס, שם נחה מפגיעת הנפש שלה. אדית אסטרוק, בת זוגו בשנות השישים ותחילת השבעים, עמדה מסוגפת, פניה רטטו.

 

פתאום, אחרי שנאספו אבנים על הקבר, יצא ירון גולן, ידידו של אלוני, הסטודנט שחקר את יצירתו בעבר, עם ספרון הינשוף הפתוח וצעק בקול נשנק מול הקבר: "קפוץ חייל טורקי, נתר באוויר...קום עכשיו ולמוות לא תהיה עליך שליטה" ("הינשוף, עמ', 23-24).

 

וכך, ביבבה ולא בקול תרועה, נכנסה מלחמת העצמאות של נסים אלוני לבית הקברות הירקון. כי החייל הטורקי בסיפור שממנו הקריא גולן, "חייל טורקי מ אַדירנֵה" הוא חייל ללא ראש. הלוא הוא אותו חייל מקרב עיבדיס של פלוגת "גבעתי", שראשו נכרת מפגז ב-10 ביולי 1948. בפנטזיה המתקנת והמנחמת שפרסם אלוני ב-1956 הוא הפך לאחד החיילים הטורקים בעיר אדירנה שלחמו בבולגרים. ראשם הותז, אבל הם לא מתו. כי גם אם נכרת ראשם בקרב, הם שבים לחיים ביום קבורתם אם רק ייצמדו אליהם המקוננים עליהם. גולן נצמד לקבר וקונן, אך אלוני לא קם לתחייה.

 

וזה סיפורו של החייל הטורקי: "בבוקר אביב אחד, בהינתן הצו, הגיח החייל הטורקי מאדירנה מתוך החפירה, דילג על פני חוטי התיל ורץ קדימה... בעת הריצה פגעה בצווארו פצצה בולגרית וכרתה את ראשו. הראש ניתז מן הגוף, התעופף באוויר, אך הפה הוסיף לקרוא את זעקת הקרב של הטורקים והגוף הוסיף לרוץ בחמת רצח לעבר הבולגרים".

 

הילד בסיפור של אלוני מאמין שגם מצחצח הנעליים, האיש שמספר לו את האגדה על החייל הטורקי, הוא בעצמו מין חייל טורקי, ומסרב לקבל את מותו. "קפוץ, חייל טורקי, נתר באוויר, תהיה גיבור בגיבורים, קום, עמוד על הרגליים, ורוץ, רוץ, כמו שרצת בטרם נכרת ראשך"... זעק גולן את זעקת אלוני השב מן המלחמה.

 

פעם שאל גולן את אלוני מדוע אינו כותב אוטוביוגרפיה. אלוני הביט בו בשטנה ואמר: "איך? לא היה לי יום מאושר בחיי".

קישור קבוע

למה לך

כבשה תמימה, סנטימנטלית

להיסחף לתוך רומנטיקה של עדר

לפעות בריגושים

שוברי לב.

סך הכול את מפנטזת

צופה בסרט

זה הכול.

שברון ליבך רומנטי

אולי הוא אמיתי,

אך את צופה במחזה

אשר סרגת במו ידייך.

בנית לך עלילה סנטימנטלית

קצת מטופשת ובנאלית

המותירה אותך, כבשה

רק מייללת ופועה

ומבלבלת בתמימות

בין סרט למציאות.

התנערי, כבשה תמימה

שילמת כרטיס, אז התרגשי
חפשי נחמה בפופקורן

קישור קבוע

באותו ערב

היו השמים בהירים

והירח עגול מתמיד

 

משהו מסתורי היה נסוך

על הערב הזה

 

מנגינה ישנה

מזדמזמת בי עכשיו

כשאני נזכרת

באותו ערב

ולא מצליחה לפרק לגורמים

את המרכיבים המדויקים

שלו.

 

רק התחושה נשארה.

קישור קבוע
(בעקבות "בייב מס. 11" - יצירת המחול של מיכל גיל, 2010)

אני רוצה להיות הכי יפה

לזהור כמו כוכב מנצנץ בשמיים

כוכב יחיד שאין שני לו

לא אסתפק בפחות

כל עין שלא מביטה

מציתה את היצר מחדש

יותר ויותר ויותר

אני הדבר הכי מדהים שקיים

יופי, סקסיות, ונשיות כובשת
ארעיל את עצמי במילות אהבה.

קישור קבוע

מְנַהֵל שִׂיחוֹת רְפָאִים עִם עֲנָנִים תְּלַת מְמַדִּיִּים

הַשְּׁטוּחִים לא אוֹמְרִים לִי כְּלוּם

חוֹשֵׁב פֶּלֶט נְטוּל כַּדּוּר

הַמַּצַּב רוּחַ לֹא בָּהִיר וְלֹא עָכוּר

 

מַקְשִׁיב לְסִלְסוּל הָרוּחַ

וְלֹא מַסִּיק שׁוּם מַסְקָנָה

מְחַפֵּשׂ עֲנָנָה לְדַבֵּר אִתָּהּ

 

עֲנָנִים תְּלַת מְמַדִּיִּים

מְדַבְּרִים אֵלַי בִּצְבָעִים

תִּסְתַּכֵּל אָנָה וְאָנֶה וְתִרְאֶה

גַּם הַשְּׁטוּחִים מְנַהֲלִים פִּטְפּוּט בִּלְתִּי נִלְאֶה

 

מִתְפַּרְקֵד תַּחַת עֵץ אַלּוֹן

צִפֳּרִים צְרוּדוֹת מְכַחְכְּחוֹת בַּגָּרוֹן

בַּלּוּט נָפַל לִי עַל הָרֹאשׁ

פִּתְאוֹם לא אִכְפַּת שֶׁאֵין כְּלוּם בָּעוֹ"שׁ

 

עֲנָנִים תְּלַת מְמַדִּיִּים

מְדַבְּרִים אֵלַי בִּצְבָעִים

תַּעֲשֶׂה חַיִּים הֵם אוֹמְרִים לִי

תַּעֲשֶׂה חַיִּים.

קישור קבוע

קורות חיים

הפסיכולוגית שלי

מתה מסרטן

שפגע לה במרכז הדיבור

במוח.

 

הפסיכולוג הבא

היה בכור שטן

והוציא ממני

דיבורים בכוח.

 

פסיכולוגית נכבדה

דיברה על חרדה

ומה שהיה לי לומר

נאלצתי לצרוח.

 

הפסיכולוגית הבאה

תמיד דיברה בטלפון

ולא הייתה לה הזדמנות

לשמוע.

 

הפסיכולוג האחרון

הביא אותי לבכי

כשחשבתי שאינני

מטופל טוב.

אז הכרתי אותך

ולמדתי ממך

ובמקום לדבר
התחלתי לכתוב.
----------------------------

החוטובלים

 

מה אני אגיד לכם חבר'ה, החיים מעניינים כמו קללה סינית עתיקה. אדם יוצא בבוקר מהבית ולא יודע איזה חוק יחוקקו חברי הכנסת למענו. מי יודע אולי מחר בבוקר יפציע חוק שאומר שכל אדם שיוצא מביתו חייב לחבוש תחתונים לראשו או שיוצא להורג, או שעליו להפיק כמות מסוימת של אור שמש ממלפפונים, או להתמודד עם ברירת קנס.

 

מי יכול להתמודד עם החור השחור בקודקודה של מירי רגב, מי יתקע כף לידו של האדם הפשוט שלא ייפול ברחוב מן האגו של ציפי חוטובלי אל תהומות האי.קיו שלה, ועוד לא דיברנו על ח"כ כרמל שממה ואופיר הכוני הזכורים לטוב.

 

בשבוע שעבר נתבשרנו שהצמד חמד שהזכרתי לעיל הציעו הצעות חוק, אחת יותר מבריקה מהשנייה. הצעות החוק כל-כך מבריקות, שצריך למרוח קרם שיזוף על העיניים כשבאים לקרוא אותן:

 

מירי רגב הציעה לשלול את רישיון הנהיגה מן המשתמטים מהצבא. כמה משעמם להסביר שוב ושוב שאין במדינת ישראל משתמטים. יש את אלה שהצבא בחר לא לגייס, או לשחרר מוקדם. כל התעללות נוספת בהם היא לא מידתית, לא חוקתית, לא הגיונית ולא דמוקרטית. מצד שני גם מירי רגב לא.

 

הצעת החוק השנייה היא של ציפי חוטובלי, שעם שם כזה אין ספק שהיא טיפוס לחוץ ומר נפש שלא חווה הרבה מערכות יחסים אינטימיות, ודי לחכימא ברמיזא מהצעת החוק שהיא מנסה להעביר שלכל ידוע בציבור יכול להיות ידוע בציבור אחד או ידועה בציבור אחת ותו לא. יש שיאמרו שזה קשור למוסר ולמניעת ביגמיה, לא נכחיש זאת, אבל גם אני לא זוכר ששמעתי הרבה אנשים מתלוננים על המצב. ואז הבנתי, נצנצה במוחי השאלה הנעלמה והבנתי, שבסוף כל משפט שמתחיל בציפי חוטובלי יושב ערבי עם נרגילה, והכול נועד איכשהו לדפוק את הערבים, את הביגמיה שלהם, ואת רישיונות הנהיגה שלהם. אני מוכן להתערב איתכם.

 

יש הטוענים שלרדת על החוטבליות והחוטובלים למיניהם זה מעשה אנטי-דמוקרטי משום שאם אני השתתפתי בבחירות וקיבלתי לפי עיקרון ההסכמיות שהאפסים האלה ישלטו עליי אז אני צריך לקבל בהכנעה את השלשול החוקתי שלהם. אלא שבכל מדינה מסודרת יש חוקה והחוקה אומרת מה זה צרפתי ומה זה אמריקאי ומה לא. כך למשל, כאשר ניסו בצרפת להעלות את גיל הפרישה מ-60 ל-62 יצאו הצרפתים להפגנות בטענה שזה לא צרפתי ולא חוקתי. יש משהו שאפשר לומר שהוא לא ישראלי? כאן, כפי שילמדו אתכם ספרי האזרחות, גם אם לא סופרים את הערבים, יש שש גישות שמנסות לכופף את הידיים אחת לשנייה וככה בדיוק אנחנו נראים.

 

יכול להיות טיעון מוסרי שידועים בציבור זה ביגמיה וברוב מדינות המערב זה לא חוקי ולא מוסרי. אבל, אלף: בארץ יש ביגמיה, גם יהודית, ובית: אם רוצים לאסור ביגמיה, יש חוקים קיימים ולא חייבים לחוקק עוד חוקים.

צפו לעדכונים.

---------------------

 

- "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית

יושב אריתראי עם אופניים,

גם אם הוא מתחיל באילת,

נגמר בערוץ 2".

אמרתי לו:

"העולם ישפוט בינינו,

בתוך בועת שתיקתו,

הולך ונשחק מצפוננו".

קישור קבוע

מסעות אורנן באירופה
כאן

שבוע טוב,

--------------------

לכל פרקי "יום בחייו"

רק טוב,
בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com

קישור קבוע

"על פניו" במשמעות של "לכאורה", או "במבט ראשון", הוא תרגום ישיר של הביטוי האנגלי On the face of it. על פניו של מי? של מה? או אולי בפניו של מישהו רשום דבר מה? בעברית הביטוי נשמע עילג למדי. יש לנו בעברית ביטוי משלנו והוא:

"על פני הדברים"

"על פני הדברים נראה שאנו הולכים בדרך הנכונה", וכן הלאה.

קישור קבוע

"המון רעש על לא כלום"

התרגום החדש של דורי פרנס למחזה של שייקספיר

וכאן נמצאים שני שירים מהמחזה, מתורגמים ומושרים בפי דורי עצמו.

שני השירים יושרו בהצגה שתעלה בינואר 2011 בתיאטרון באר-שבע בבימויו של עדו ריקלין.

קישור קבוע

שלום אמיר,

קראתי את השיחה עם אדווה (קואליציוני-אופוזיציוני, האיגרת השבועית, 25.11.2010)

מעודד לדעת ש"אחותך" אופוזיציונית. ולשאלת אדווה בעניין התקציב, נענה ב"עדיין לא".

ובינתיים בתקציב אפסי ניתן לראות את הגרסא שהגיעה לעכו:

www.vimeo.com/channels/akhotkha

בחלוקה לתשעה פרקים, כולל הטקסט העברי בתרגום לאנגלית בגוף הקליפ.

עופר גולני

קישור קבוע

נא לעבור לדף:  אודישנים דרושים 

קישור קבוע

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 03.12.2010, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

 

תיאטרון הסמטה

למשפחת תיאטרון החדר כולל חברי האיגרת השבועית: כרטיסי הנחה!

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה,  http://www.hasimta.com 

טלפון להזמנות: 036812126.  פקס: 03-6814024
hasimta.theater@gmail.com

-------------- 


 

אנסמבל קוקייה מציג: תחושת בטן

תיאטרון תנועה נשים.

סיפורה של אישה הנקרעת בין שני עולמות עד שיגעון. היא מנסה לרצות את הסביבה ולהתנהג בהתאם לציפיות החברה ממנה, אך שואפת לממש עצמה. היא נעה בין מחשבות מסרסות שמשתלטות על תודעתה לבין מערכות יחסים עם נשים כוחניות ודכאניות. במהלך המסע היא מגלה את הנשיות. 

בימוי: רן בן עזרא ושרון שלומי. כוריאוגרפיה: שרון שלומי.
משחק ומחול: אדרה שפיגל, ליאור ג'ייקובס, מירב סקאל-רוז'נקו, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי.
עיצוב תפאורה ותלבושות: סיון יחזקאלי וענת בילו. תאורה: ענת בילו. עריכת סאונד: איתן בהר. עיצוב גרפי: בלה מלכין

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.
הצגת טרום בכורה, היכל התרבות, נתניה, 4.12.10 בשעה: 20:30
כתובת: רחוב רזיאל 4, נתניה. עלות כרטיס: 35 ש"ח
טלפון ישיר לקופות להזמנות: 09-8308811

כתובת האתר להזמנת כרטיסים און ליין:
http://www.netanya-culture.co.il/play.asp?ID=565

הצגת בכורה, התיאטרון הערבי עברי, ת"א-יפו, 8.12.10 בשעה: 21:00
כתובת: רחוב מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה (ליד החמאם).

עלות כרטיס: 60 ש"ח (לילדים, גמלאים וסטודנטים 35 ש"ח).

טלפון ישיר להזמנות: 03-5185563.

להזמנת כרטיסים און ליין: http://www.arab-hebrew-theatre.org.il/heb/plays/play_info.asp?ProgramID=702



 




















"אורטל חייבת למות!"

אורטל היא פרי מוחו של הסופר בציר קרמניצר. "היא גם דוגמנית, היא גם בלשית, היא גם מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה, ובכל ספר בסדרה היא מצליחה להציל את העולם, להשכיב את הגברים הכי שווים ולהגיע בזמן לתצוגת אופנה מבלי לאבד שערה מתלתליה..."

בציר קרמניצר בא לפגוש את קהל קוראיו, ואז נחשפים הסודות בסערה של אמת, דמיון, זיוף ומלחמת הישרדות.

בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: ירון פרידמן.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

ההצגה הבאה תתקיים ביום ראשון, 5.12.10 ב"בית הסופר", קפלן 6, תל אביב (ליד בית העיתונאים) בשעה: 21:00

עלות כניסה: 60 ש"ח. מומלץ להגיע כחצי שעה לפני.

כרטיסים באמצעות רן בן עזרא: 052-5284234 ובמקום האירוע עצמו.


 

"סדרת ההיריון שלי"
ע"פ ספרה של  הילה שרעף גלסר

עיבוד למחזה:רינה לביא,הילה שרעף גלסר

משחק: הילה שרעף גלסר

בימוי: רינה לביא

ייעוץ אומנותי: אמיר אוריין

במהלך הכתיבה התפרסם היומן אחת לשבוע באיגרת השבועית של תיאטרון החדר.

 
אישה בסוף שנות העשרים נכנסת להיריון. היא מתכננת לידה טבעית אך נתקלת בנורמות חברתיות המאיימות על חופש הבחירה שלה. במהלך ההיריון היא מגלה שהביקורת שלה אינה מופנית רק כלפי הממסד והחברה, אלא גם כלפי עצמה. כדי לחוות את חוויות הלידה כפי שהיא מבקשת, עליה להישיר מבט אל כאביה הנפשיים והפיזיים ולפרוץ את גבולות עצמה. בתוך הכאב הגדול היא מגלה עוצמה, שמחה וכוחות גדולים שלא ידעה כי קיימים בה.

"לא בעצב כי אם בשמחה, בריקוד ובשירה, נלד קודם כל את עצמנו, ואחר כך את ילדינו".

תיאטרון הסמטה, 15.12, בשעה 21:00.

 

הנשים האבודות מטרויה

מאת חנוך לוין במשך כל חודש דצמבר
בבית צבי באולם אהוד מנור ערב ערב בשעה 20:30. 03-6161122.

יונתן אסתרקין: 0545-952101,  rubberduck2@walla.com

 

פסטיבל תיאטרון קצר מס' 13

22-25.12.2010, ימים ד'-מוצ"ש

מחיר מיוחד 40 ש"ח לכרטיס (במקום 90 שח).

הכרטיס הינו למקצרון הכולל 2 או 3 הצגות קצרות

כרטיסים בקופות צוותא 6950156 . קוד קופה לקבלת ההנחה 2010.

כל הפרטים באתר הפסטיבל: http://katzar.tzavta.co.il/   

מבזקים מהפסטיבל - מה יש בו:

טלנובלה מוסיקלית... קומדיה סאטירית לא מגויסת... דרמת נעורים מאוחרת... דרמה פיוטית על הישרדות ושפיות... פרודיה פסיכולוגיסטית... דרמה תיאטרלית ל-5 שחקנים ומנעול... קומדיה קצרה אך עגומה... "קומדיה פסיכוסומטית"...

 

 

יהודית ברדיו החיים הטובים

כל יום רביעי, רדיו החיים הטובים באינטרנט, בין 15:00:-16:00 "יחסים עם יהודית קונפורטי". שידור חי. הנה הלינק לשידורים הקודמים.

http://www.bestlife.co.il/?categoryId=65850
טלפון לעלייה לשידור ביום רביעי: 077-3000909
http://www.bestlife.co.il/?categoryId=63973&itemId=133847

יהודית קונפורטי, 054-6240131, 03-6051459
www.my.alternativli.co.il/kjud
http://kjud.cafe.themarker.com

מוסיקאים
מוסיקאים בראשית דרכם שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית "יחסים עם יהודית קונפורטי", רדיו החיים הטובים באינטרנט. לך תדע לאן זה יגיע.

kjud59@gmail.com

אהבה חדשה

יום חמישי, עשר בלילה עד אחת עשרה בלילה, יש לך הזדמנות למצוא אהבה חדשה. כל מה שאת צריכה לעשות זה להעז ולהרים טלפון לרועי בפורטל החיים הטובים. בתוכנית תוכלי להתארח באולפן ביפוהתקשרו: 054-488-9999 והדרך סלולה ♥.
תודה, יהודית קונפורטי

 

אלי הוז - קורא הסיפורים

כותב לפעמים בקפה דה-מרקר http://cafe.themarker.com/user/22233/
קורא לעיתים רחוקות בפייסבוק http://www.facebook.com/?ref=home
מוכר סיפורים יום-יום בסמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה.
עונה לטלפון 050-5606670
ועכשיו גם מקבל דואר בג'י-מייל: elie.hoz@gmail.com

תודה. אלי

 

קול קורא לפסטיבל עכו ה- 32

פסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר

מזמין יוצרי תיאטרון, מיצג ומופעי רחוב להגיש הצעות לפסטיבל עכו 2011

פניה זו מיועדת ליוצרים ולהקות לא ממוסדות שאינן נתמכות באורח קבוע והמשכי, המעוניינות להעלות יצירות חדשות בבכורה בפסטיבל עכו ה- 32 לתיאטרון ישראלי אחר שיתקיים בעכו בין ה- 16-19  לאוקטובר 2011 חוה"מ סוכות.

את ההצעות יש להגיש לא יאוחר מהתאריך ה – 1.1.2011 לפי ההנחיות שבטופס ההגשה.

הוועדה האומנותית של הפסטיבל לתיאטרון אחר מעוניינת ביצירות השואפות לפתח שפה תיאטרונית מקורית, חדשה או שונה, יצירות הקוראות תיגר על אתוסים מרכזיים בחברה הישראלית, נותנות ביטוי להלכי רוח אלטרנטיביים ומציבות סימני שאלה במקום בו מונצח המוסכם.

יצירות הבודקות את גבולות מושגי התיאטרון והרחבתם, יצירות בינתחומיות, יצירות המציעות גישה מקורית לחלל תיאטרוני, לבימוי, ליחסי קהל-מופע, ושמבקשות לייצר תהליך עבודה ארוך טווח.

הוועדה תעודד הצעות שתהיה להן זיקה וקשר לעיר עכו ברמה של חלל, תוכן והשראה וכן תעודד הצעות המתכוונות לעבוד לאורך תהליך יצירת המופע והחזרות בעכו עצמה.

להצעות שיתקבלו יוענקו תקציבי הפקה וליווי אומנותי והן תוצגנה במסגרת הפסטיבל. האחריות הכוללת להפקת ההצגות \ מיצגים מוטלת על מגישי ההצעות.

את ההצעות יש להגיש לפי הטופס המצורף – אשר ניתן להורדה באתר

הנהלת הפסטיבל אינה מתחייבת להחזיר את חומר ההצעות שתישלחנה.

טופס הגשת מועמדות להצגה בפסטיבל עכו 2011:

את ההצעות יש לשלוח אך ורק דרך המייל. במידה ולא קיבלתם תשובת אישור על משלוח המייל תוך שבועיים מיום המשלוח נא ליצור קשר טלפוני במספר 054-589-7954.

נא למסור את ההצעה בקובץ וורד אחד בלבד (נא לא לשלוח גרסת 2007),

במידה ואתם מצרפים נספחים ותמונות, נא להדביקם על מסמך הוורד.

בראש כל הצעה נא להוסיף את הסעיפים הבאים כפי שהם מופיעים מיד:

1. שם ההצעה

2. שם מגיש ההצעה ותפקידו בהפקה

3. פרטי התקשרות: שם, כתובת אי-מייל, כתובת דואר רגיל ומספר טלפון.

4. סינופסיס \ תקציר ההצעה – לא יותר מחצי עמוד.

5. קורות חיים מקוצרים של היוצרים והמשתתפים ותפקידם בהפקה (גם אם זו רק רשימה חלקית נכון לעכשיו).

6. גוף ההצעה: במידה ומדובר במחזה; את המחזה בשלמותו. במידה ולא מדובר במחזה; את פרוט המופע.

7. הצהרת כוונות אומנותית לגבי המימוש הבימתי של המופע - חזון בימתי.

8. נספחים: תמונות, שרטוטים וכ"ו .

נא לא להגיש הצעות להצגות יחיד והצגות שעלו כבר בעבר ואינן מוצעות להעלאה בבכורה.

את ההצעות יש לשלוח לכל המאוחר עד לתאריך ה- 1.1.2011 למייל: storgepit@gmail.com

בהצלחה

 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן – באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות ניתן לפנות במייל – yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

 

קדימונים למופעים

רוצים שיכתבו עליכם קדימון בעכבר העיר, תיאטרון / מחול / אופרה / בין תחומי?

פנו אל אייל מלובן (לא כרוך בתשלום): eyal.meluban@gmail.com , eyal.hair@gmail.com

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il