האיגרת השבועית

הם חזרו מסרט. אני שואל איך היה. שתיקה ובהייה. לא ממהרים לענות. השתיקה נמשכת שניות אחדות בלבד אבל אפשר לחוש בהיסוס המתקיים בפרק הזמן הזה ואז משיבים.

"מצחיק", היא אומרת ואני מבין שהסרט היה מצחיק. "מעניין", הוא אומר ויש להבין שהסרט היה מעניין. כשאני מבקש פרטים הם נראים פתאום עייפים ולא ממש מעוניינים. אולי הם לא מוכנים למאמץ האינטלקטואלי שבפירוט תוכנו של הסרט, או אינם יודעים מה ראוי לומר או לספר על הסרט הוא מעשה של קלקול חברתי, ספוילר בלעז, שלא יעלה על הדעת לבצע אותו בחברה הגונה. כאילו שסיפור תוכנו של הסרט הוא הסרט כולו ומלבדו אין בסרט דבר. תוכן וזהו. לא רעיון מרכזי, לא מסר אישי וחברתי, לא ערך אסתטי, לא הבחנות אנושיות מרחיבות דעת או לפחות מפליאות, לא כלום, תוכן וזהו. או שמסירת פרטים על הסרט נראית להם כמעשה נתינה שאין רווח בצידה ואולי השאלה שלי פשוט לא במקומה והיום כבר לא משוחחים על מעשי יצירה. לא משוחחים כלל. מדברים פה ושם. זורקים מילה ועוד אחת. היה מעניין, לא מעניין, מדהים, נפלא, לא ממש. מילות מפתח, קצה קרחון שבולט מעל למים וכולו נעלם מעינינו. לא שיחה. לא שיח. רואים סרט, אומרים "בסדר", מסמנים וי וממשיכים. מצב בטטה.

זמן רב לא שמעתי "וואהו!" גדול ומתלהב על מעשה יצירה. אני לא מתכוון לתגובות "וואהו!" של ילדים או נוער שמתלהבים מקצה שפמו של ידוען, אלא "וואהו!" גדול ורחב ועמוק ומדושן עונג או מלא קבס, שמח או כועס. בכל אופן מבעבע בו רגש כלשהו. חיים מתלהבים ומוכיחים לעצמם ולזולתם שיש דברים רבים בעולם שראוי לעלות בשבילם עלי בריקדות, להיאבק, להשקיע את כל מרצך ברעיון שיש בו משום תיקון עולם. השומעים סביב מביטים בי כאילו נפלתי מכוכב אחר או נתבלעה בינתי, כלומר שבלעתי את המוח שלי ואני קוקו.

הם לא מבינים על מה המהומה המילולית הזאת, הרי כולה סרט.

מכאן אפשר רק להתחיל בתיקון.

--------------

מחמאה

אם אף אחד לא נתן לך היום מחמאה, תן לעצמך אחת.
אפשר גם שתיתן לעצמך הערה אחת לתיקון עצמך וגם מחמאה אחת.
האיזון הנוצר ביניהן יסייע לעבור בשלום את המשבר הקטן הבא.

--------------

באהבה,
אמיר

(9 ביוני 1942 - 10 בנובמבר 2014, ויקיפדיה)

בטקס "אשת חיל 2008"

"לי ולך" (במקור 1964)

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

בקרוב הוא חוזר

(היטלר - דף באתר החדר)
(לקבלת התוכנייה)

--------------

הנוסע הסמוי

מונודרמה ע"פ סיפור מאת יוסי זיו

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בכורה: ינואר 2014

מבוסס על סיפור אמיתי:

רב חובל מגלה על סיפון האנייה נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים

יום ב', 17.11.2014, בשעה: 10:00,

בבית "חוויות שוויץ", רחוב חיים סירני 52, רחובות. 40 ₪.  

טל': 03-5171818, 052-340-1478

--------------

המשרתים
בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל "יומן מלחמה 2014", מאת סלמאן נאטור

בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

יום ד', 19.11.2014, 20:30

יום א', 23.11.2014, 21:00

יום ג', 25.11.2014, 20:30

החדר החדש: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב,

טל': 03-5171818, 050-849-7715

--------------

רגשות מעורבים
הסרט של גיא דוידי על תאטרון החדר
מוזמנים להיכנס:

http://igg.me/at/mixedfeelings

"המליאה" של תיאטרון החדר
פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

דלת פתוחה ליוצרים ולצופים לקראת שבת

המקום מוגדר מקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד.
משך הפגישה: 3 שעות בערך.

אפשר להשתתף ו/או אפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 14.11.2014, בשעה 16:00

בחדר ברחוב יוסף הנשיא 5, דלת 3, תל-אביב. 

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח אליכם קובץ: (הדוא"ל שלנו)

(ציטוט) "מה עושים הגנרלים בתיאטרון הלאומי?

"כחלק מפרויקט בינלאומי יעלה תיאטרון הבימה בסוף השבוע הצגה על טרור, אותה יקדים כנס בהשתתפות מומחים מהשב"כ והמוסד. יהושע סובול: יש בזה טעם לפגם, הוא אומר על הכנס ומוסיף, לתיאטרון אין מה לחפש עם אנשי צבא. אנשי תיאטרון לא משתמשים בכוח. זו דיסציפלינה אחרת" (הארץ, סוף ציטוט)

בעצם למה לא כנס על טרור בתאטרון הלאומי, בכיכובם של קציני צה"ל ומוסדות הריגול, הבולשת ומרתפי העינויים הסמוכים להם? על פי הקלישאה הידועה, צה"ל הוא צבא שיש לו מדינה. במדינה הזאת יש לו לצה"ל תאטרון לאומי ששמו הבימה. בתאטרון הלאומי הבימה הוא יכול לעשות כבתוך שלו. הוא יכול להשתתף בכנס. התאטרון יודע שאי אפשר להרגיז את צה"ל. להפך, הקהל דווקא אוהב להיות מדינה שיש לה צה"ל.

אם התאטרון יעלה הצגה המבקרת את צה"ל ואת מוסדות הריגול, הבולשת ומרתפי העינויים הסמוכים להם והיא תהיה "לא מאוזנת במובהק", כלומר הצגה בעלת אופי אמנותי, מנהל התאטרון יקבל שיחת טלפון. אבל אין מקום לדאגה. זה לא יקרה בקדנציה הנוכחית.

על כן, לסיכום ולשינון: התשובה לשאלה מה עושים גנרלים בתיאטרון הלאומי, היא פשוטה. הם עושים בו כבתוך שלהם והם אפילו יכולים להופיע בתיאטרון הלאומי ולהשתתף בו בכנס על תקן של ארגון טרור. תלוי מה הם רוצים.

(א.א.)

-------------- -------------- --------------

מכה

לנתניהו ולשלדון אדלסון: החוק שיאסור על חלוקת "ישראל היום" חינם אושר בקריאה טרומית.

43 ח"כים תמכו בהצעה לאיסור הפצת עיתון ללא תשלום, שראש הממשלה התנגד לה בחריפות, 23 הצביעו נגדה. הערכה: הקואליציה תנסה כעת לקבור את החוק. (הארץ, סוף ציטוט)
שאלתי עורך ידוע (באינקוגניטו) שאלות קלוץ כאלה, רק כדי להזכיר שוב היכן אנחנו חיים.

ש: מדוע ראש הממשלה מתנגד?

ת: כי זה העיתון שהטייקון אדלסון מוציא כדי לקדם את ראש הממשלה.

ש: למה ההתנגדות הגדולה? הרי מדובר במחיר של שקל אחד לעיתון ולא בצו לסגירת העיתון כפי שהקמפיין השקרי של ישראל-היום-אדלסון-ביבי טוען?

ת: רוב אזרחי המדינה הם אנשי ימין ועד עכשיו הם קוראו את "ישראל היום" בחינם. איש ימין שרגיל לקבל דבר בחינם, לעולם לא יהיה מוכן לשלם עבורו שקל.

(א.א.)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "היטלר")

--------------

"אני רוצה לישון! לישון!

רק להניח את הראש על הכרית, לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.
הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!
ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.
אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(ס', "המשרתים")
--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------