22

  אֱלֹהִים, אַל תָּמִית אוֹתִי וְאִם כֵּן –

לֹא בִּפְצָעִים, אַל תִּתְּנֵנִי לַשָּׂטָן...

כַּמָּה יֹפִי וְכֹחַ יֵשׁ בִּי –

תִּרְאוּ אוֹתִי תִּרְאֶה אוֹתִי

עוֹלָם

אֲפִלּוּ שְׁיָרֵי הַטִּיט וְהַבֹּץ הַשָּׁחוֹר

לֹא מַסְתִּירִים אֶת גּוּפִי הַזּוֹהֵר.

אֵרַחְתִּי אֶת הַבָּרָק, אֲנִי עוֹשָׂה תְּנוּעַת בָּרָק מְאָרַחַת

מְסוּרָה, כְּשֶׁגַּל הָאוֹר הַקַּטְלָנִי חָצָה אוֹתִי לְכָל אָרְכִּי וְרָחְבִּי.

הַזִּוּוּג הָיָה מֻשְׁלָם, הַשְּׂרָף שֶׁנָּגַע בִּי שָׂם בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

אֶת כְּמִיהָתִי לְחוֹלֵל.

מִשְׁבְּרֵי הַלַּבָּה רָתְחוּ וְגָעֲשׁוּ סְבִיבֵנוּ,

הִמְשַׁכְנוּ לִרְקֹד, אַחֲרֵי הַהִתְפָּרְצוּת הַשְּׁנִיָּה

וְהַשְּׁלִישִׁית, זֶה הָיָה הַר הַגַּעַשׁ הָרָדוּם.

הָיִיתִי הָרָה וּבְבִטְנִי קִנְּנוּ עֻבָּרִים

אַלְפֵי עֻבָּרִים שֶׁחִכּוּ בְּתוֹכִי

וַאֲנִי הִמְשַׁכְתִּי לִרְקֹד

וְהָעֻבָּרִים שִׁקְשְׁקוּ בְּתוֹכִי

וְהִמְשַׁכְתִּי לִרְקֹד עַד רֶגַע לֵדָתִי.

כְּשֶׁאֵלֵד אֶת לַהֲקַת הַמָּחוֹל שֶׁלִּי

אֶרְקֹד לְלֹא הֶפְסֵק

כִּי זֶה הָרִקּוּד הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי –

רִקּוּד שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר.

(מתוך: "התעוררתי בליבו של אלכסון", 2009)