הקשר שנוצר בין יוצר לקהל מוגדר באופן כללי כאהבה.

הכוונה היא לזרימה חופשית של חומרים אישיים, בתנועה, בצליל, בתמונה או במלל, בין יוצר לקהלו.

בזרימה זו עשויים ליטול חלק כל מרכיבי החוויה האישית. כך יכולים לבוא לידי ביטוי אהבה, שנאה, קנאה, ידידות וכן הלאה, וכך גם מחשבות, תמונות ותחושות. כאשר זרימה זו נפסקת - מתנתק הקשר: היצירה הסתיימה או שהיא נמשכת, אבל במהלכה התעוררה ההתנגדות.

יוצר נבחן ביכולתו ליצור קשר עם קהל. לקשר הזה אנו קוראים אהבה.

אהבה זה קשר. קשר בין יוצר לקהל הוא מצב של פתיחוּת. ניתוק קשר הוא התנגדות - מצב של סגירוּת.

יש להבחין בין אהבה כתיאור של מכלול הקשרים בין בני אדם, לבין אהבה כתיאור של חומרי קשר מסוימים בתוך המכלול המכונה אהבה: תחושות של כיווץ, שחרור, נעימות, וכו', תמונות של אדם מסוים או מקום מסוים וכו', מחשבות על עצמי או על העולם וכו', רגשות של אהבה, שנאה, קנאה, ידידות וכו'.

כמו כן, יש להבחין בין קשר שמקורו היסטורי, כלומר זרימה חופשית של חומרים יוצרי קשר שנמצאים בתבניות התנהגות היסטוריות, מתורגלות וידועות מראש, לבין קשר אישי מיידי או אותנטי...