הצטרפו לאיגרת השבועית

מתן הביטוי לרגשות שלנו באמצעות היצירה, היא הדרך אל המצב הטבעי הנשאף של האדם, שהוא השמחה והאושר.


מאיה הובני: מחשבות על שלום

היי אמיר, אני שולחת לך שיר בעקבות המפגש של "מחשבות של שלום" (הקונגרס הישראלי פלסטיני, 17.3.2917, כיכר רבין) ליד השולחן של ספיר הנדלמן בכיכר רבין שהיו בו הרבה מעגלי שיח על פתרונות והתקרבות ותקווה.

ישבתי בשולחן שיעל דיין דיברה בו עם מסיכת חמצן. ובסוף הייתה צריכה ללכת כי "נגמר החמצן כבר, אבל החמצן הפוליטי עוד חי ובועט" כך אמרה. ככה השלום דורש אורך רוח והרבה התמדה ועיקשות ונוכחות ומפגש פנים מול פנים, עין מול עין, לב מול לב. רק ככה ניתן לפוגג את הפחד ולא להאמין לשקרים ולהפחדות של השלטון. זה מדהים איך בדקותיים, פלסטיני וישראלי ימני מתקרבים ומצליחים להבין ולכבד ולראות את הצורך של השני. היה מעניין, פורה, אמיץ מצד הרבה פלסטינים שהגיעו והרבה ישראלים שרוצים ארץ אחרת שפויה ואנושית.

 

שיר אהבה פוליטי לחיי ההתקרבות וסוף לקורבנות.

 

דמיין _ _ 20 / מאיה הובני

 

בוא ניתן את זכות השיבה

לתקווה

ואת זכות התקווה

לאהבה

בוא נרד מהרמה ונעלה

ברמה

נעניק זה לזו ביד רחבה

 

בוא נמצא את המפתח האבוד

על כפות המנעול

ומור ינטף מקצות השרוול

ונחלוץ נעליים

ונחלק

את ירושלים ונוותר על הכל

על הזהב והקדושה

רק נפעם פה אחד

בזהותנו התלושה

 

בוא נקרע את החולצה

זו עם הפסים

ונעלה על נס פזורי שיער

אמיצים וחלוצים

בוא נפיל את החומה

בעצת החכמה

וכשאשק על כתליך  נחשוף בלבב

עיר שירה אחת שלמה

 

בוא נוותר על האגו

ונספר לעולם

על וודסטוק אהבתינו הדלוקה

בוא נשחרר את השטחים

ואת תוכנית החלוקה

 

בוא נרד יחד יחפים למחתרות

עם הורה לצלילי הממטרות

בוא נהיה ילדי פרחים בכל המנהרות.

ונרקוד בשפע

מטר של אורות

 

כי אהבתנו היא פוליטית

או אולי חוצה גבולות

אך רק יפי הנפש יעזו לגלות

 

בוא תקרע מעלי ים דעות מקדם

ונתפלש כך בחולות

החול יזכור את טעמינו

ויטמין זאת במצולות

 

בוא נחיה את האפשרי

בעולם שהוא בלתי

בוא נהיה מהירות אור

בעולם שהוא איטי

בוא תהיה פליטי

ואהיה שארית פליטתך

בוא נהיה שבויים לנצח

בהמנון הסוחף של דמעתי באדמתך

 

בוא נתפור מחדש את טלאי עינינו

ונאחז בפליאה

עד שנהיה משוחררים

מדם דמעה ומזיעה

 

כי אהבתינו היא פוליטית

או אולי חוצה גבולות

אך רק יפי הנפש יעזו לגלות.

(מאיה הובני שטיינמן)

-------------- -------------- --------------

 

טקסט מתוך הצגות תיאטרון החדר:

 

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"מה שלומך, מר סארטר?"

"תודה, טוב. המאבק נמשך. הכיבוש נמשך.

הדיכוי נמשך. המלחמה נמשכת. היצירה נמשכת.

המאבק נמשך. האם הדמויות שלי הגיעו?"

(ז'אן פול סרטר, במחזה "נו-אקסיט")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

היום אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

לאיגרת השבועית של 2017 . 3 . 23