הצטרפו לאיגרת השבועית

החלום הוא שיר לירי שכתבה אותו הנפש. החלום שואף להשיב את האיזון הנפשי. בתיאטרון החדר אנו עובדים גם עם חלומות ככלי ליצירה.



מַגִיד

(מגלים את המצות, מגביהים את הקערה והכול אומרים)

 

הא לחמא עניא (זה לחם העוני)

די אכלו אֲבָהָתַנָא (שאכלו אבותינו)

בארעא דמצרָיִם (בארץ מצרים)

כּל דִיכפין – יֵיתֵי וְיֵיכוֹל (כל הרעב – יבוא ויאכל)

כּל דיצריך – ייתי ויפסח (כל הנצרך – יבוא ויפסח)

השתא עַבְדֵי (עכשיו עבדים)

לשנה הבאה בני חורין. (לשנה הבאה בנים לחירות)

 

מה נשתנה

הלילה הזה מכל הלילות?

שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה.

שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור.

שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים.

שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין.

 

עבדים היינו

לפרעה במצרים, ויצאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואילו לא יצאנו ממצרים,

הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

 

מהי "היד החזקה" ומהי "הזרוע הנטויה"?

היד החזקה היא כוח הרצון שברוח האנושית, והזרוע הנטויה היא הגוף הנחלץ מדיכוי.

למה הדבר דומה? לאדם-היוצר השרוי בהתנגדות מדכאת והוא מגייס את כל כוח רצונו להיחלץ ממנה. הוא נותן ביטוי לעוצמתו האישית, ואין בה איום על הזולת, אלא שהיא משחררת את היוצר ואת זולתו, מתוך מצבי התנגדות, אל חירות היצירה.

 

 

כנגד ארבעה בנים דברה תורה:

אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.

על ארבע אמהות דברה תורה: שרה, רבקה, רחל ולאה.

על ארבע דרכים דִבְּרָה הקַבָּלָה: פְּשַׁט, רֶמֶז, דְרוּשׁ וֱסוֹד.

 

על ארבעה שלבים מדבר המעגל הפתוח: דת, תבונה, יצירה מהפכנית וגם שלב הקיפאון שהוא הגשר הצר בדרך לפתיחתו של מעגל יצירה חדש.

 

אחד חכם

"חכם מה הוא אומר? מה העדוֹת והחוקים והמשפטים אשר ציווה יהווה אלוהינו אתכם?".

 

המעגל הפתוח – שלב הדת: חכם הוא מי שיודע דברים רבים. הוא לא חכם מובהק, אלא צייתן על פי הסדר הקואליציוני-המרכזי הקיים. הוא מבקש לשמר היסטוריה. הוא יוצר על פי החוקים והמשפטים המקובלים על רובו של הציבור.

 

אחד רשע

"רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר".

 

המעגל הפתוח – שלב התבונה: ה"רשע", כלל אינו רשע, אלא שכך הוא מכונה בפי משמרי היסטוריה, הוא מאיים על שלוות רוחם, כי הוא פועל לשינוי והתחדשות. הוא פורץ דרך ומחפש מרחבי יצירה חדשים. הוא האדם-המורד-המוּדָע, אב-הטיפוס של האדם-היוצר-האמן. מצוי בשלב התבונה של חייו ושואף לקיים דיאלוג  בין היסטוריה לבין חוויה אישית מיידית, לשם יצירת הרמוניה חדשה. הוא נאבק למען רווחת האדם. המֶרֶד המוּדע לעצמו הוא תנאי הכרחי לחירות האדם.

 

אחד תם

"תם מה הוא אומר? מה זאת? ואמרת אליו, בחוזק יד הוציאנו יי ממצרים מבית העבדים".

 

המעגל הפתוח – שלב היצירה המהפכנית: תם הוא תמים, כלומר שלם עם עצמו ועם שאיפתו לִשְׁלֵמוּת, כך גם "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ".  מודע לעצמו ועל כן מקיים דיאלוג. שואל, מבקש תשובה ומשיב. בכל שאלה מגולמת תשובה. בכל תשובה מגולמת שאלה חדשה. זהו תהליך שלם מצד עצמו. תמימותו של יוצר מסייעת לו במימוש יצירתו.

 

ואחד שאינו יודע לשאול

"ושאינו יודע לשאול, את פתח לו".

 

המעגל הפתוח - שלב הקיפאון: "ושאינו יודע לשאול" הוא כמי ששואל ואינו יודע תשובה. הוא נתון במעגל סגור, במצב של התנגדות או אדישות, מכונס בבועתו, נתון לשליטתה של תודעה כוזבת. אמרו רבותינו שהוא זקוק לזולתו שיסייע לו, ועל כן: "אַת פְּתַּח לוֹ". אבל הוא יכול גם להקשיב למנחה האישי שבתוך עצמו, כדי להיחלץ ממצוקת הדיכאון המשעבד, אל חירות האדם ומעגל יצירה חדש נפתח.

לאיגרת השבועית של 2015 . 4 . 2