הצטרפו לאיגרת השבועית

מתן הביטוי לרגשות שלנו באמצעות היצירה, היא הדרך אל המצב הטבעי הנשאף של האדם, שהוא השמחה והאושר.


רצף מונולוגים ודיאלוגים מתחברים למחזה. יצירתם של בוגרי תיאטרון החדר.

האירוע התקיים בתיאטרון החדר, ביום 23.7.2013, ובתיאטרון יפו ביום 30.7.2013.

בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך הערב.

 

16. נאנסת בשקל

כתיבה ובימוי: ירדן לב. משחק: נועה פרומרן.

 

(מדברת בסלולארי)

היה לא משהו. ובכל זאת לא מיד קמתי והלכתי. נשארתי לשתות עוד כוסית. לא רציתי לעשות דרמה, את מכירה אותי. אז כמו שבזמן הסקס התנהגתי כאילו הכול בסדר, כך גם אחרי.

 

לא נהניתי וגם לא בדיוק סבלתי, אולי קצת. כי זה מורכב, את יודעת, סקס, זה מורכב, ומסוכן, וחשוב. חשוב ועם זאת חשוב שלא יהיה מחושב אלא ספונטני ואותנטי ופתוח. אז הייתי אותנטית ופתוחה. למה לא. ואז הגיעה הביקורת. מכירה את זה שתמיד משהו אצלך לא בסדר? השערות, השומן, מידת הרטיבות, האופן בו אני זזה, התדירות בה אני גומרת, אם אני עושה קולות, צועקת. מדרגים אותי במספרים על כל מהלך. ואני רוצה להיות טובה. אני משתדלת ועושה כל מה שצריך כדי להיות הכי טובה שאני יכולה.

 

אני מרגישה שנתתי משהו שלא הייתי יכולה לתת, שנלקח ממני משהו בכוח, באלימות, בגסות ואני הייתי שם ונתתי, נתתי לזה לקרות. שיתפתי פעולה. ממש הייתי שם וממש עשיתי משהו שלא רציתי. למה? יש לך הסבר לזה? הרגשתי שפולשים אלי ואני נכנעת, שאני נכבשת, שאין לי ידיים להעיף אותו ממני ואין לי רגליים כדי לקום ולברוח. פשוט שכבתי שם כמו בובה, כמו זונה, כמו אישה.

 

כל המשחקי שליטה האלה, זה לא רק משחק את יודעת. לפעמים נדמה שזה משחק אבל זה לא. אין דבר כזה משחק. הכול הכי אמתי שיש. הכול קורה. אחרי שחזרתי הביתה הסתכלתי במראה לתוך העיניים שלי עד שהם כאבו ואז הלכתי לישון. עשר שעות ישנתי. לא התעוררתי לעבודה. לעשר שעות מתוקות שכבתי רק אני עם עצמי במיטה שלי וישנתי ולא יודעת מה חשבתי ולא אכפת לי גם. עשר שעות של חופש, של מוות. ואז קמתי. ושוב נזכרתי איך הוא תקע בי את הזין המלוכלך שלו בלי קונדום. אני אמרתי לו. אני אמרתי לו לשים וברור שהוא התבאס אבל הם תמיד מתבאסים. מה לעשות. ואמרתי לו וסמכתי עליו כי למה לא בעצם? כי הוא ילד-טוב-רמת-שרון, כי הוא חבר של חבר של אח של חברה? סמכתי עליו. לא יודעת למה. אני יודעת שזה הכול באשמתי. הוא אמר לי שהוא ישים קונדום והוא לא שם ועד שהבנתי כבר היה מאוחר מדי. הייתי צריכה לשים לב. אסור לסמוך על אף אחד, נכון?

 

יו, את יודעת מה אני קולטת עכשיו? שנאנסתי אתמול. זאת אומרת לא בדיוק נאנסתי, זה לא היה אונס פר-אקסלנס. כי זה היה כאילו בהסכמה. הוא לא עשה שום דבר לא בסדר. הוא לא השתמש בכוח. אני הייתי צריכה לשים לב, אני הייתי צריכה לשמור על עצמי. אם יהיה משפט, בטוח אני אפסיד בו. כי החוק הוא יבש.

 

החוק יבש והסקס רטוב. רטוב. רטוב מרוק, מזיעה, מוויסקי, דם. אפשר לטבוע בזה. אני טבעתי. סקס. סתם עוד מוצר על המדף בסופרמרקט, כמו ערכת שעווה, כמו סכיני גילוח, קונדומים, צבע לשיער. אסור לסמוך על אף אחד.

 

הלו?... מה?...

טוב, אז ביי נדבר.

ביי.

לאיגרת השבועית של 2013 . 12 . 19