הספק והאמון (53)

(באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס' 53)

יצירה בכל עת -

מקרים פרטיים וכלליים

- "אילו הייתי יכול ליצור כל הזמן כי אז הייתי המאושר באדם!"

- כל הזמן ליצור? מוגזם, לא? מתי הוא מתחיל - כל הזמן הזה? מתי הוא מסתיים? המשאלה להגשמת תופעה בצורתה המושלמת מגלמת בתוך עצמה את אי אפשרות מימושה. אפשר ליצור בחלק מן הזמן. אפשר ליצור ברוב הזמן. אי אפשר ליצור כל הזמן. אפשר ליצור לפי הנחיה מבחוץ. אפשר ליצור לפי בחירה מבפנים. בתוך כל יצירה, ובין יצירה ליצירה, נמצאות תקופות המנוחה המגולמות בה. אילו לא היו לנו תקופות מנוחה כאלו, יש להניח שהיו מתעוררים מצבי התנגדות שונים והיו תופסים את מקומה של המנוחה. מכאן, ניצור כל עוד אנו יכולים ליצור ואחר כך ננוח. כשם שאנו מציבים גבולות ליצירה, כך עלינו לשים גבולות לעצמנו. נאחל לעצמנו יצירה טובה. והאושר? הוא נמצא שם, אם רק נזהה אותו.

("המעגל הפתוח", עמ' 143-144. המשך יבוא)