כְּשֶׁהַקּודֶשׁ נֶעְלָס בַּחוֹל הָרַךְ

וְעַל הַשִּׁקְמִים נִמְסָךְ אודֶם בָּהִיר

הָיוּ לְחִישׁוֹת הָאֲדָמָה הַמְפֻיֶּסֶת

זוֹרְמוֹת בֵּין אֶצְבְּעוֹת רַגְלַי הַיְּחֵפוֹת

מַעֲבִירוֹת גַּלֵּי נוחַם

יַלְדָּה כְּהַת תַּלְתַּלִים

הָיְתָה טוֹבַעַת בְּתוֹךְ כַּדוֹרֵי וָנִיל נוֹטְפִים

וְאִמָּהּ,

בְּאַמְהָרִית רַכָּה,

חִבְּקָה כְּתֵפֶיהָ הַצְּנוּמוֹת

וִּמִקְלְעוֹתֶיהָ הַשְּׁחורוֹת בָּהֲקוּ

בַּזָּהָב הַסָּמִיךְ

(מלכה נתנזון משוררת וסופרת, ספרה "ללב יש היגיון משלו" יצא השנה בהוצאת עקד)