שָׁאֲגוּ בְּךָ חֶלְקֵי הַגּוּפוֹת

וְלא הָיוּ בַּנִּמְצָא אָרוֹן

אוֹ דֶּלֶת

וְרַק הַמַּרְאוֹת

חִפַּשְׂתִּי אַחַר מַפְתֵּחַ עֵינֶיךָ

לְהַשְׁתִּיק מִפְלְצוֹת הָאֵימִים

אֲבָל הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ

כִּסָּה אֶת כֻּלִּי

כְּטַלִּית עַל תְּפִלִּין

וּקְרִיאַת

שְׁמַע

וְנָשַׁקְתִּי לְךָ, וְאָהַבְתִּי אוֹתְךָ

וּשְׂעָרִי הַסּוֹמֵר הַנִּסְמָךְ לְשֶׁלְּךָ

לָבַשׁ יְרוקֶת סְלָעִים

וּבְקָעִים שֶׁבִּי

וּמַהֲמוֹרוֹת שֶׁבְּךָ

וּכְנִצֶּבֶת עַל מְקוֹם הַבְּלִיעָה

נָתַתִּי קוֹלִי

בְּשִׁיר

(מלכה נתנזון משוררת וסופרת, ספרה "ללב יש היגיון משלו" יצא השנה בהוצאת עקד)