בָּקַעְתִּי מִקְלִיפַּתִּי

נִתַּק הַחוּט שֶׁחִבְּרַנִי

אֶל טַבּוּר הָאֲדָמָה

הִתְעוֹפַפְתִּי, זֵרְעוֹנִית רוֹאָה לא נִרְאֵית

כַּקּוֹל שלִיוָנִי בַּרְחִיפָה

דְּבָרִים שׁהוֹתַרְתִּי נִטְחֲנוּ עַד דָּק

עוֹד לִווּנִי גַּעְגּוּעַי, מוֹתִירִים

זְנַב כּוסֶף בָּרָקִיעַ

נִבְלָעִים בֶּעָנָן

בְּמַעֲלִית שְׁקוּפָה הִגַּעְתִּי

     לְכִתָּה א'

מוֹרָה חֲבִיבָה אָחֲזָה בְּיָדִי לְלַמְּדֵנִי

       שָׂפָה חֲדָשָׁה

(בתיה מיכלביץ, משוררת)